טעות ברישום הצעה במכרז עירוני ובקשה לביטול המכרז

בין שאר מטרות המיכרז היה להרחיב את מעגל נותני השירותים לעירייה כדי להגביר את התחרות על מתן השירותים לעיריה ובלי שתווצר תלות בספק אחד ויחיד - כפי שעולה מפרוטוקול ועדת המכרזים העירונית מיום 18.5.2021, ובמילותיה "לפתוח את כל השוק על מנת ליצור סוג של תחרות" (עמוד 11 לנספח 1 לעתירה).

עם פתיחת המעטפות, כאמור, התברר כי במסמכי ר.ג.א בעמודת "הצעת המשתתף במיכרז" לגבי "אחוז הנחת חלפים" הופיעה הסיפרה 2 אף כי בטבלה כתובה "לא יפחת מ-22%". מיד למחרת ב-26.4.2021 שלחה ר.ג.א מכתב לעירייה ובו הודיעה כי: "אתמול נודע לנו כי בעת מילוי אחוז ההנחה בהצעת המחיר של המיכרז שבנידון, בטבלה בסעיף הנודע לאחוז ההנחה שיינתן לחלפים, הכוונה הייתה לתת 24% הנחה ולכן נכתב 2% כלומר, 2% מעל המינימום שציינתם. את המיכרז מילא גורם שהנו פחות מיומן בכך ולכן נפלה טעות סופר כך שבמקום 24% נרשמו רק 2% (מינימום של 22%). נבקשכם לקבל את העובדה כי מדובר בטעות סופר ולהתייחס להצעתנו זו כ 24% הנחה בסעיף האמור" (נספח 20 לעתירה).

פרשנות שונה היא לגיטימית ואינה מצדיקה כשלעצמה ביטול מיכרז, כפי שנקבע בע"א 4605/99 אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ נ' רשות שדות התעופה בישראל, פ"ד נה(1) 1, 9 (סעיף 11) (1999)) כי "אין לפסול הצעה העומדת בתנאי המיכרז, לפי פרשנות סבירה שלהם, הגם שאין זו הפרשנות הסבירה היחידה" וכי "יש להעדיף את הפרשנות המקיימת את הצעות משתתפי המיכרז על פני פרשנות הפוסלת אותן" (להלן: "עניין אלישרא").

התרשמתי שהעותרת טענה טענות אלה נגד הכוכב "על הדרך" וכדי להרחיב את הבסיס שיאפשר לה לשמר את מעמדה כספקית בלעדית של שירותי מרכבי דחס ורמס"ע. וכך הגיעה לדיון הטענה ה"יצירתית" לצד בקשה, יש לומר קיצונית למדי, לפסול את הצעת הכוכב ללא הסבר או היתייחסות לשאלה האם נפל פגם מהותי בהצעת הכוכב עקב העדר החתימה על מיסמכי המיכרז.

...

אינני מקבלת, אפוא, את הטענה בעניין חתימות הכוכב על מסמכי המכרז.

לגופן של טענות, ככל שבטענות מדובר, מקובלת עלי טענת העירייה לעניין שהפנתה לבג"ץ 126/82 "טיולי הגליל" בע"מ נ' ממשלת ישראל – משרד התחבורה, פ"ד לו(4) 44, 47, וכך נאמר שם: "העותרת השתתפה במכרז לפי התנאים האמורים, מבלי שתמחה נגדם. כלל הוא, שאין אדם יכול מצד אחד להשתתף במכרז ומצד שני להעלות טענות נגדו, משנתברר שלא זכה בו... הנימוק להלכה זו הוא, כי אדם, אשר שתק בזמן שהגיש הצעתו למכרז, מוותר על האפשרות להטיל דופי לאחר מעשה במכרז ובתנאיו. מפרסם המכרז והמשתתפים בו זכאים לבטוח, שכל אחד מהמשתתפים קיבל על עצמו את תנאיו, ושבהליכים תקינים ומקובלים יוכל המזמין לקבל את ההצעה הטובה והנוחה לו ביותר, וכן כי מציע הצעה זאת הוא שיזכה במכרז... כל הגשת הצעה על הכרוך בה דורשת מאמץ והשקעה ניכרים. על-כן לא יהא זה הוגן, אם משתתף במכרז, הרואה בו פגם מתחילתו, ישתוק, אך יתריע על כך, לאחר שהתברר לו שלא זכה. יש בכך חוסר הגינות הן כלפי המזמין והן כלפי המשתתפים האחרים". סוף דבר כפי שציינתי בהחלטה, הרי שלאורך שמיעת העתירה כמו גם בעת כתיבת פסק הדין ליוותה אותי התחושה שמא בחסות העתירה וההלכות העקרוניות שנקבעו בדיני המכרזים המבוססים על שוויון והגינות, נעשה שימוש מיותר בהליכים המשפטיים, כמעין "קרב מאסף" שמטרתו למנוע את כניסתן של מתחרות לתחום עיסוקה של העותרת.

בהתאם לאמור בהחלטה דנא, אני דוחה את העתירה.

על החלטה זו סבה העתירה שבפניי, בה מבוקש כי אצהיר על כך שהצעתה של העותרת במיכרז היא אחת ההצעות הזוכות בו; כי ההחלטה על פסילת ההצעה מבוטלת; וכי החלטה על זכיית משיבות 5 – 6 במיכרז, מבוטלת גם היא.

הוא הדין בסעיף 1.4.4 למכרז, הנוקט בהקשר זה בלשון "כתב ערבות". לא למותר להעיר, כי במקום סמוך במיכרז (סעיף 1.9) נקבע כי על המציעים לצרף שורה של אישורים, ובהם תעודה המעידה על רישום התאגיד ואישור לעניין ניהול ספרים.

במצב זה, חלה על העניין ההלכה, לפיה "יש להעדיף פרשנות המקיימת את הצעותיהם של משתתפי המיכרז על פני פרשנות הפוסלת אותן" (עע"מ 4607/16 ‏‏Alstom Transport SA‏ נ' נת"ע נתיבי תחבורה ערוניים בע"מ (18.4.2017), בפיסקה 74 לפסק הדין).

אשר לטענה כי הכיתוב האמור מצביע על תום לב, אשר לא היה במקרה הנוכחי, הרי שאין בפניי תשתית הסותרת את טענת העותרת, כי צרופו של העתק נבע מטעות בתום לב. אדרבא, תקונו המידי של העניין תומך בטענה זו. אשר לטענה אחרת, לפיה קיימת סתירה מניה וביה בין הטענה בדבר טעות בתום לב לבין טענות העותרת בדבר פרושו של המיכרז, הרי שאף אותה יש לדחות.

בהקשר זה, לא למותר להעיר כי המשיבים עצמם טענו, בגדרה של בקשת העותרת למתן צו ביניים, כי נוכח מהותו זו של המיכרז, לא תהיה מניעה להכריז על העותרת כזוכה אם תיתקבל העתירה, ולמסור לה עבודות במסגרת המיכרז ועל פיו.

...

העותרת לא השיגה כל יתרון בשל כך. לא למותר לציין, כי במספר פסקי דין הגיעו בתי המשפט, בנסיבות דומות, למסקנה דומה בדבר העדר פגיעה בעיקרון השוויון (ראו את פסק דינה של כב' השופטת א' חיות בה"פ (מחוזי ת"א) 200938/98 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' I.I.P.P Limited Partnership (31.12.1998)[footnoteRef:2]; פסק דינו של כב' השופט א' אברבנאל בעת"מ (מנהליים י-ם) 11945-03-17 אופק צילומי אוויר (1987) בע"מ נ' משרד האוצר (24.7.2017)[footnoteRef:3]).

עיון בפסיקה האמורה אינו מביא לשינוי במסקנה אליה הגעתי.

נוכח כל האמור, החלטת ועדת המכרזים לפסול את הצעתה של העותרת, מבוטלת בזה.

עניינה של עתירה זו במיכרז שפירסמה המשיבה 1, נת"ע- נתיבי תחבורה ערוניים להסעת המונים (להלן: נת"ע), לאספקה ותחזוקה של אפליקציית בטיחות בעבודה.

מר גלעד בלום צירף תצהיר למכתב ב"כ ה.ב. חדשנות לוועדת המכרזים לעניין זה. אשר לבנה השני, אסף, הרשום כדירקטור, טענה גב' בלום (בסעיף 30ג' לתשובה לבקשה לצוו ביניים): "כבר בסמוך להקמת ה.ב. חדשנות ביקש מר בלום [אסף] – שלא להיות מעורב בחברה – לא כדירקטור ולא כנושא משרה אחר. לא אז וגם לא כיום." עוד מציינת ה.ב. חדשנות כי לוועדת המכרזים ששאלה בנושא צורף תצהיר מטעם אסף בלום בו נאמר כי על אף שבמסמכי ההיתאגדות רשום מר אסף בלום כדירקטור בפועל ביקש לבטל את מינויו ככזה והוסיף בתצהירו כי: "מכל מקום בכוונתי להודיע על גריעת שמי כדירקטור ברשם החברות" (התצהיר, מיום 22.3.20 צורף כנספח 20 לתגובת ה.ב. חדשנות לבקשה לצוו ביניים).

ד. האם עומדת החלטת ועדת המכרזים בכללי המשפט המנהלי במקרה זה השתלשלות הדברים מעלה רשלנות, הן מצד ועדת המכרזים, שלא בדקה כראוי את תנאי הסף, שאז הייתה יכולה לבקש את ההבהרות הנדרשות בשלב המתאים כאמור בתנאי המיכרז, הן של ה.ב. חדשנות, שלא ביררה את הדברים במועד, והגישה הצעה רשלנית הן לעניין זה, הן לעניין התקיימות התנאים לעסק בשליטת אשה.

מהפרוטוקולים של ועדת המכרזים עולה כי הוועדה, ולו לאחר מעשה, ערכה בדיקה מקיפה ורצינית, והתרשמה כי מצד ה.ב. חדשנות היו חוסר הבנה או מקצועיות בהגשת המיכרז, אך לא מעבר לכך, וכי הטעויות שנפלו בהצעה היו בתום לב. בדיון שנערך בין חברי ועדת המכרזים בתום הבירור מציין עו"ד ניר כהן: "צריך לזכור שהם אנשי בטיחות ולא אנשי מילוי מכרזים. אני לא רואה שיש פה משהו שקרי, הם סיפקו הסברים לכל שאלה". אני סבורה כי אין לנקוט גישה סלחנית כזו כלפי מציעה במיכרז, שכן, כאשר מגישים הצעה למכרז נעזרים, כפי שגב' בלום עצמה הבהירה, באנשי מיקצוע, ויש לעמוד על כל הדקויות.

...

מהפרוטוקולים של ועדת המכרזים עולה כי הועדה, ולו לאחר מעשה, ערכה בדיקה מקיפה ורצינית, והתרשמה כי מצד ה.ב. חדשנות היו חוסר הבנה או מקצועיות בהגשת המכרז, אך לא מעבר לכך, וכי הטעויות שנפלו בהצעה היו בתום לב. בדיון שנערך בין חברי ועדת המכרזים בתום הבירור מציין עו"ד ניר כהן: "צריך לזכור שהם אנשי בטיחות ולא אנשי מילוי מכרזים. אני לא רואה שיש פה משהו שקרי, הם סיפקו הסברים לכל שאלה". אני סבורה כי אין לנקוט גישה סלחנית כזו כלפי מציעה במכרז, שכן, כאשר מגישים הצעה למכרז נעזרים, כפי שגב' בלום עצמה הבהירה, באנשי מקצוע, ויש לעמוד על כל הדקויות.

על כן, ורק מאחר ולא מדובר בחוסר סבירות קיצונית, אני מאשרת את החלטת ועדת המכרזים ודוחה את העתירה.

סוף דבר העתירה אמנם נדחית.

במסגרת העתירה ביקש העותר להורות על ביטול המינוי של המשיב 4 כיועץ משפטי של המשיבה 1 בהיותו לא כשיר ולהכריז על העותר כזוכה במיכרז.

בנוסף, ביקש המשיב 4 להבהיר במסגרת תשובתו כי אמנם בפרוטוקול הריאיון מיום 06/01/22 נרשם כי הוא הישתתף בועדות כגון ועדות הנחות ארנונה ומכרזים, אולם, בפועל הוא לא הישתתף בועדות אלה, והדבר נרשם בטעות בפרוטוקול הריאיון.

כמו כן, הבהיר המשיב 4 כי בנגוד לטענת העותר, הוא מעולם לא אמר כי הוא מחזיק בהסמכה כתובע ערוני, ואף העותר עצמו אינו מחזיק בהסמכה כזו, וכי המשיב 4 מעולם לא אמר ו/או כתב כי הוא יועץ משפטי רישמי ברשות מקומית כלשהיא.

על פי סעיף זה עורך דין שמבקש להציג מועמדות במיכרז עליו לעמוד ב-4 תנאים כמפורט להלן: עורך דין המציע הנו בעל רישיון עריכת דין בישראל והוא בעל ניסיון מעשי מוכח בעריכת דין שלא יפחת מ-10 שנים.

...

ובהקשר זה מקובלת עלי טענת המשיבים 1-3 כי תנאי המכרז אינם מחייבים שעורך הדין הנוסף במשרד יועסק כשכיר, אלא הפרשנות הנכונה והסבירה יותר היא שבמשרד יועסק עורך דין נוסף.

משכך דין העתירה להידחות לגופה.

סוף דבר סיכומו של דבר – העתירה נדחית.

עניינה של התביעה במיכרז 292/2021 שערכה מוריה, חברה עירונית בבעלות עיריית ירושלים (להלן: המיכרז), לבצוע עבודות להקמת חניון "חנה וסע" ליד מחלף בייט בירושלים (להלן: הפרויקט).

מדובר בעבודות להקמת חניון הקו הירוק של הרכבת הקלה, שישרת את הנכנסים לעיר ירושלים מכיוון כביש 16 וכביש בגין בשווי קבלני של למעלה מ-350 מיליון ₪ בתוספת מע"מ. בתביעה עותרת שיכון ובינוי שייקבע כי החלטות ועדת המכרזים על זכיית שפיר במיכרז מימים 24.8.22 ו-30.10.22 מבוטלות; הצעת שפיר למכרז פסולה; הצעתה של שיכון ובינוי היא ההצעה הזוכה במיכרז ולחלופין להורות על ביטול המיכרז.

סעד זמני במכרזים השיקולים המצטברים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בבקשה לסעד זמני הם: ראיות לכאורה לקיום עילת תביעה, קרי, אם עומדת שאלה רצינית לדיון או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; נחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה; הטיית מאזן הנוחות לטובתו; העידר סעד אחר שפגיעתו קלה יותר והיעדר שהוי ותום לב (תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

צוין כי פרויקט חניון חנה וסע הנתיב המהיר לתל אביב (להלן: חניון הנתיב המהיר) הסתיים ביום 26.8.21, בהקף הפרויקט 54,000 מ"ר (3 קומות כ"א 18,000 מ"ר) ותפוסה של כ-1,800 מקומות חניה, וסומנו חמש מערכות שקיימות בו. לטענת שיכון ובינוי מדובר בהצהרה המכילה מידע שגוי וכוזב.

מעבר לכך, לפחות שתי מערכות ששפיר הצהירה עליהן לא קיימות בחניון; מערכת "בקרת תשלום או זכות כניסה לחניון" ומערכת "בקרת איוורור בחניון". חניון הנתיב המהיר הוא חניון שהכניסה אליו חופשית, לא מתבצע רישום בכניסה, אין קופה והחניה לא כרוכה בתשלום ועל כן לא הותקנה בו מערכת בקרת תשלום, אלא מערכת אחרת מזו שמוריה דרשה מבלי שהדבר הובהר בהצעה.

...

נוכח המסקנה שאליה הגעתי, איני נדרשת לקבוע מסמרות בטענה זו. למעלה מן הנדרש אציין בתמצית כי על פני הדברים טענת השיהוי מעוררת לכאורה קושי, שכן שיכון ובינוי לא ישבה באין מעש עד להגשת התביעה.

יצוין כי שקלתי את האפשרות להיעתר לבקשה תוך קביעת ערובה גבוהה כאפשרות מידתית אולם עוצמת הטענות אינה מספיקה לטעמי לצורך כך וזאת בהינתן האינטרס הציבורי הדוחק.

התוצאה היא, שהבקשה לצו מניעה זמני נדחית.