מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

טעות במספר כרטיס אשראי והשלכותיה

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2019 בשלום נתניה נפסק כדקלמן:

הוא טען שככל שתימצא סיבה סבירה לתשלום, התשלום יבוצע – אך סיבה כזו לא הוצגה לו. חרף זאת, הוא חויב לאחר מכן על ידי הנתבעת בהוראת קבע של כרטיס האשראי שלו, וזאת כשלא נתן את הסכמתו לכך.
לנתבעת קיימת אחריות מקצועית ומשכך עליה לתקן את הטעות ולשאת בכל ההשלכות הנובעות מאותה טעות.
במקרה הנידון, יש תחושה מקוממת המצדיקה אי חיוב מכוח "הגנה מן הצדק" השאולה מן המשפט הפלילי לפיה הרשות טעתה, היא אשר גרמה לכך שהאזרח סבור באמת ובתמים כי הוא מחויב עבור חוב שלא שלו – והוא צדק בכך, או אז הוא מתריע לפני הרשות וזו דוחה את דבריו אף ללא בדיקה ובסופו של יום מגלה ומודה שהוא צודק אבל עתה, הואיל וגילתה כי מדובר בחיוב המטיב עמו, היא דורשת את התשלום ומזכה את השכן שהתובע פעל כל העת לתיקון המחדל (ולא השכן, ולא הרשות) – לאחר מספר שנים, ואין כל גורם המרתיע את הרשות.
...
על כן, גם אם התאגיד יכול ורשאי לשלוח לתובע דרישה רטרואקטיבית לנוכח האמור בכללים, אני סבורה שיש מקום לפצות את התובע בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו ובגין הוצאות המשפט והטרחה שנגרמו לו. אין זה הוגן וצודק שתוצאות הטעות של התאגיד תספגנה כולן על ידי התובע – "התאגיד לא הוכיח בפני כי מדובר בטעות בלתי נמנעת ו/או לא הוכיח אילו פעולות נעשות על ידו על מנת למנוע טעויות מסוג זה, ולא הוכיח לפיכך שאין מדובר ברשלנות. הנטל להוכיח כי אין המדובר ברשלנות עבר על כתפי התאגיד שכן התאגיד הודה בקיומה של טעות. בעניין חיוב התאגיד ראה סעיף 6 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] שם נקבע כי: "בתובענה שהוגשה על עוולה, חוץ מרשלנות, תהא הגנה שהמעשה שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן או שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית; בסעיף זה, "מעשה" - לרבות מחדל".
על כן, ולנוכח האמור לעיל, אני סבורה כי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובע, על הנתבעת לפצות אותו בסך של 1400 ₪ וכן 500 ₪ הוצאות משפט ריאליות.
סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 1900 ₪ תוך 30 יום מהיום.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום ראשון לציון נפסק כדקלמן:

כעבור מספר שעות, היתקשר אף נאשם 3 אל נאשם 1 ואמר לו "אל תישתמש במה שיש לך, בסדר? ותחזיר את זה לפה". זאת עשו הנאשמים 2 ו-3 במטרה להרחיק את נאשם 1 משימוש בכרטיס האשראי.
הנאשמת 2 בדברה האחרון: בדברה האחרון, הביעה הנאשמת 2 חרטה וצער על ביצוע מעשיה, ציינה כי החלטתה הייתה שגויה והיא טעתה.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשמת 2, הדגישה אחריותה בבצוע העבירה הנוכחית, היא קשרה אותה למצב ריגשי מורכב בו הייתה נתונה, קושי בהפעלת שיקול דעת ותחושות לחץ וחשש מפני ההשלכות של היתנהגותו של בנה על המשך שרותו הצבאי ובכלל.
...
לאור האמור לעיל, אני מורה כי הנאשם 1 לא יורשע בדין.
לאור האמור לעיל, אני מורה כי הנאשמת 2 לא תורשע בדין.
לאור האמור לעיל, אני מורה כי הנאשם 3 לא יורשע בדין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2016 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

הנאשמים והקטין וכן בנה של הנאשמת, נסעו למספר חנויות בהם ביצעו עיסקאות נוספות, כאשר בחלק מהעסקאות התייצגה הנאשמת בכזב כבעלת כרטיס האשראי ואילו הקטין התייצג בכזב כבנה.
קצינת המבחן מסרה כי לא עלה בידי שירות המבחן להבין הרקע לבצוע העבירות המיוחסות לה נוכח גילוי הגנתיות רבה מצידה של הנאשמת תוך קושי לראות חלקים בעייתיים באישיותה והתנהגותה לצד הצהרות מילוליות כי הבינה שעשתה טעות ולא תחזור עליה שוב.
כן בלט הקושי לראות את עצמה כאדם עובר חוק, תוך עיסוק בהשלכות ההליך המשפטי על מחירים אישיים אליהם תדרש.
...
גם בע"פ 5931/13 פלוני נ' מדינת ישראל (ר' עמ' 9 פסקה 11), שירות המבחן לא בא בהמלצה חד משמעית בדבר אי הרשעת הנאשם ובית המשפט קבע כי בלא המלצה כאמור – אי הרשעה תהא נדירה: "אכן, ההחלטה הסופית נתונה בידי בית המשפט, אך שירות המבחן הוא כלי עזר רב חשיבות ויש משקל לא מבוטל לעמדתו... אי הרשעה במקום שלא ניתנה על ידי שירות המבחן המלצה חד משמעית תהיה נדירה". אשר על כן החלטתי להותיר את הרשעת הנאשמים על כנה.
החלטתי להטיל על כל אחד מהנאשמים עונש זהה למרות שמעשיהם שונים, שכן מחד לנאשם מיוחסים מקרים רבים יותר של הונאה בכרטיס חיוב והוא זה שהוביל לשיתופה של הנאשמת בביצוע העבירה, אולם הנאשמת עברה עבירות של התחזות כאדם אחר דבר המוסיף נדבך חומרה נוסף לאירוע.
אשר על כן החלטתי להטיל על הנאשמים את העונשים כדלהלן: שלושה חודשי מאסר, הנאשמים לא ירצו עונש זה אלא אם יעברו בתוך שנתיים מהיום על העבירות בהם הורשעו.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2015 בשלום עכו נפסק כדקלמן:

לאחר מכן, הגיעו הנאשמים למרכז המזון בירכא, העמיסו מוצרים בסך של 2000 ש"ח וכשהגיעו לקופה ניסה הנאשם לשלם עבורם באמצעות מסירת מספר כרטיס האשראי של המתלונן, ברם מנהל החנות שהיה במקום הודיע לו כי לא ניתן לשלם באמצעות מספר כרטיס האשראי בלבד, אי לכך הנאשם הניח את המוצרים ועזב את המקום יחד עם הנאשמת.
בכל אופן, הנאשם ביטא צער על היתנהגותו וקצינת המבחן התרשמה ממסוגלותו לגלות אמפתיה כלפי המתלונן ופגיעתו בו. הנאשם אף ביטא חשש מההליך הפלילי והשלכותיו על עבודתו ופרנסתו, והוא אף ביטא מחשבות אובדניות.
טיעוני ב"כ המאשימה לעונש: בפתח דבריו ציין ב"כ המאשימה כי שירות המבחן שגה בהמלצתו, שכן המנעות מהרשעה תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, שהמקרה של שני הנאשמים אינו נימנה עליהם.
...
אשר על כן אני דוחה את הבקשה לביטול ההרשעה.
הגם שבסופו של דבר המלצת שירות המבחן לגבי ביטול ההרשעה לא נתקבלה, ראיתי לנכון להתחשב בה יחד עם יתר השיקולים שצוינו לעיל כדי להעמיד את העונש המתאים על הרף התחתון של מתחם הענישה.
אשר על כן, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: הנאשם 1: מאסר על תנאי לתקופה של 7 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו אחת מהעבירות שצוינו בהוראות החיקוק 1-3 מהוראות החיקוק שצוינו בכתב האישום המתוקן, ויורשע עליה בדין.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2024 בשלום כפר סבא נפסק כדקלמן:

[ייאמר שבהכרעת הדין נפלה טעות קולמוס, כאשר בעמ' 9, ש' 13-12 לפרוטוקול נכתב שהנאשם מורשע, באישום השלישי, בעבירה של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 40(ג)(1) ו-40(ג)(2) ו-40(ג)(3) לחוק שירותי תשלום, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, בעוד שסעיף החיקוק הנכון ושיוחס לנאשם בכתב האישום המתוקן הוא סעיף 40(ב)(2) לחוק שירותי תשלום, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
אישום מס' 10 – ביום 25.8.21 שוחח נאשם 1 עם אורי בן שימול באמצעות שיחות טלפוניות באפליקציית "ווטצאפ", במהלכן העביר אורי לנאשם 1 את פרטי כרטיס האשראי של לקוח ואת פרטי קוד האימות שנשלח למספר הטלפן הנייד של הלקוח שהיה בידיו.
הנאשם הגיע לכל המפגשים, שיתף פעולה כנדרש, היה אקטיבי ודומינאנטי, היה קשוב וערך התבוננות פנימית, הגם שלעיתים הגיב כקורבן שביצע מעשיו בחוסר מודעות לחומרה ולהשלכות.
...
[ייאמר שבהכרעת הדין נפלה טעות קולמוס, כאשר בעמ' 9, ש' 13-12 לפרוטוקול נכתב שהנאשם מורשע, באישום השלישי, בעבירה של שימוש ברכיב חיוני באמצעי תשלום בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 40(ג)(1) ו-40(ג)(2) ו-40(ג)(3) לחוק שירותי תשלום, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, בעוד שסעיף החיקוק הנכון ושיוחס לנאשם בכתב האישום המתוקן הוא סעיף 40(ב)(2) לחוק שירותי תשלום, יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.
יחד עם זאת, החלטתי להימנע משליחתו של הנאשם למאסר מאחורי סורג ובריח לראשונה בחייו, כאשר הנסיבות שהיטו את הכף לנהוג כך נעוצות בכך שעם פרוץ המלחמה ביום 7.10.23, ולאחר מתקפת הטרור הרצחנית שהתרגשה על המדינה מדרום, נפתחה גם חזית צפונית, מכיוונה נורו לעבר יישובי הצפון, ובהם קרית שמונה, מטולה, מנרה ואחרים, טילים, לרבות טילי נ"ט ושוגרו כלי טייס בלתי מאויישים חמושים שהסבו פגיעות בגוף ובנפש, כמו גם נזקים אדירים למבני מגורים ולמבני ציבור.
נוכח הנסיבות החריגות המתוארות לעיל, באתי לכלל מסקנה שיש לקחת בחשבון במסגרת גזירת הדין לא רק את סיכויי השיקום האישיים של הנאשם, אלא גם את נושא השיקום המשפחתי הכולל, ולחרוג עוד יותר ממתחם הענישה הראוי, כדי הטלת 9 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שרות.
לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 9 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שרות, וזאת בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות השרות מיום 4.9.23, ובהסכמתו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו