טעות בחישוב צריכת מים: תיקון שומה

בפי חברת ט.ט. היו גם טענות לגבי אופן חישוב סכומי הארנונה, לגבי הקף השטחים של הנכסים שהיו בשימושה, לגבי גובה תעריפי הארנונה ולגבי גובה אגרות המים והביוב ואופן מדידת צריכת המים.

התקנה אינה קובעת דבר בנוגע לתיקון למפרע של שומת הארנונה בשל טעות בחישוב השטח, לגבי שנות הכספים הקודמות.

...

מסקנה זו אין בידי לקבל.

התוצאה היא כי יש לבטל בשל התיישנות את חיובי הארנונה בגין התקופה שקדמה ליום 2.2.91.

המסקנה היא, איפוא, כי הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שחיוב הארנונה לתקופה שקדמה ליום 2.2.91 מתבטל וכן מתבטלים החיובים בגין תיקוני המדידה הרטרואקטיביים לשנים 1991 עד 1996.

לדבריו, חישובי צריכת מים תקופתיים נעשים על סך השוואת קריאות מים במועדי הקצה של התקופה, בעוד גודל הנכס לחישוב ארנונה נעשה על פי תכנית המדידה המוגשת במסגרת הבקשה להיתר בניה.

שכן, בכתב התביעה המתוקן נטען כי היתה זיקה בין הנתבע לבין "נכס בשטח 228 מ"ר המשמש למגורים והמצוי ברחוב צרור המור 15 באלקנה". זיקה זו הוכחשה על ידי הנתבע, ומשכך המדובר בעובדה מעובדות כתב התביעה הטעונה הכרעה.

טענות לטעויות חישוב טענותיו של הנתבע לטעויות החישוביות בקביעת סכומי המיסים הנתבעים, עד רמת השקל והאגורה, לא נועדו להיטען בפני ערכאה זו, אלא בפני ועדה של התובעת בהליך של השגה, וככל שיש צורך בערר לוועדת ערר ובהמשך אף בערר נוסף לבית המשפט המחוזי בירושלים.

באשר לביוב ומים, הרי שמדובר בתעריפים הנקבעים באופן כללי המוכפלים בצריכה אשר הנה אינדיבידואלית ומדידה לפרקים ולא מצריכה שומה.

...

נוכח כל האמור, יש לדחות מכל וכל את טענת הנתבע לפיה סבר שהגבייה הפסיקה נוכח קבלת עמדתו לקיזוז.

אין אלא בכך להוביל למסקנה אחת.

התוצאה היא שיש לקבל את התביעה ועל כן הריני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בצירוף הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), מיום הגשת התביעה (25/10/09) ועד יום התשלום בפועל.

התובעת, חברת הגיחון בע"מ – תאגיד הביוב והמים של ירושלים, הגישה בלישכת ההוצאה לפועל בירושלים תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1(א)(2) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, לתשלום חוב בסך 3,234 ₪ בגין צריכת מים בהתאם לכללי תאגידי מים וביוב (חישוב עלות שירותי מים וביוב הקמת מערכת מים או ביוב), תש"ע-2009 (להלן: "הכללים").

לטענתם, נפלה טעות גם בחישובי ההצמדה מכיוון ששעור השינוי במדד לאורך התקופה שבין 19.8.07 ל-3.8.08 לא גולם בחיובי התובעת ונגבה סכום של 44.61 ₪ ביתר.

לאחר מכן, בשנת 2012, בוטל סעיף 33 לכללים ותחתיו תוקן סעיף 31 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעיניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011, הקובע אף הוא כי הריבית תחושב לפי ריבית פיגורים החשב הכללי.

בעיניין זה יוער, כי החזקה כנגד חקיקה רטרואקטיבית חלה אף ביתר שאת ביחס לחקיקת משנה של רשויות מינהליות (ראו והשוו: דנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ (14.7.2011); בג"ץ 687.15 דוד ידיד נ' הכנסת (9.7.2015); בג"ץ 6971/11 איתנית מוצרי בנייה בע"מ נ' מדינת ישראל (2.4.2013); ת"צ (ב"ש) 28793-08-14 בוטיק הפיתות (אשדוד) בע"מ נ' יובלים אשדוד בע"מ (10.3.2016); עע"א 1613/91 ארביב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 765; רע"א 7027/00 אי.בי.אי. ניהול קרנות נאמנות (1978) בע"מ נ' אלסינט בע"מ (14.12.2006)).

...

לטענת הנתבעים, משחלפו 7 שנים מאז נולד החוב, חלה התיישנות על תביעה זו ולכן יש לדחות את התביעה.

סוף דבר.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 1540 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על סך של 1886 ₪ מתוכם יש להפחית סך של 300 ₪ (סך הכל 1586 ₪), אשר ישולמו תוך 45 יום מהיום.

סך הכל ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 3126 ₪.

בכתב התביעה היתייחס התובע לטענות הנתבעים לחיובים ביתר כפי שעלו בהתנגדות ובהתכתבות קודמת בין הצדדים: - בנוגע לטענת הנתבעים כי מיסי הוועד לא חושבו כראוי מאחר שחושבו על בסיס שטח נכס שגוי טוען התובע כי שטח המגורים לחיוב במיסים נמדד ונקבע על ידי מחלקת הארנונה של המועצה האזורית חוף השרון, שהעבירה את השומה לתובע והוא יישם את החיוב בהתאם.

· אשר לטענות בדבר צריכת מים שגויה ותעריף מים מופרז טוען התובע כי לא פעל בתקופה נשוא התביעה באמצעות תאגיד מים, אלא רכש את המים לישוב מקיבוץ שפיים שקבע את התעריף על פיו חויבו תושבי ארסוף.

כך במכתבים של נתבע 1 לתובע טרם הגשת התביעה אין בפיו כל טענה בדבר סמכות התובע לגביית המסים, ובפניה מיום 22/9/14 לתובע כל בקשתו היא לבדיקת ותיקון הסכומים.

...

סיכום הדברים, התביעה מתקבלת בחלקה.

בגריעת הסכומים האמורים לעיל מנתוני הכרטסת, ישלמו הנתבעים לתובע סך של 27,119 ₪.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,750 ₪.

בע"א 8558/01 אף סוכמה ההלכה מפי כב' השופט ריבלין: "אין בדין הוראות מיוחדות בעיניין תיקון רטרואקטיבי של שומת ארנונה...... לשם הכרעה בשאלת הרטרואקטיביות של החיוב בארנונה עלינו לאזן בין עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה בעיניינו ואנטרס ההסתמכות שלו על ההחלטה, מחד גיסא, לבין האנטרס הצבורי של קיום החוק וגביית מס אמת, מאידך גיסא. עם זאת כבר נאמר על-ידי בית-משפט זה כי רק במקרים מיוחדים יש להתיר שינוי למפרע של חיוב בארנונה." ובהתייחס לעובדות שבפניו הוא מוסיף וקובע: "ובעניינינו: ......... כאמור רשאית רשות מנהלית – בנסיבות מיוחדות – לתקן את החלטותיה באופן שיחולו למפרע, אולם במקרה זה אין למשיבה הסבר מניח את הדעת לעובדה שלא חייבה את המערערת בארנונה מחודש יולי 1997, בהתאם למדידה החדשה. בעיניין זה אין לה להלין אלא על עצמה. לפיכך לא מצאתי עילה להצדקת החיוב הרטרואקטיבי במס". גם בעע"מ 1164/04 עירית הרצליה נ. **** יצחקי ואח', נבחנה סמכותה של רשות לבצע תיקון טעות שנפלה בעבר, לטענתה, בחישוב חובות ארנונה ונקבע מפי כבוד השופטת ארבל כי: "אשר לסוגיה הראשונה. ככלל, לרשות מנהלית נתונה הסמכות לתקן את החלטתה המנהלית, אף בהעדר מקור נורמאטיבי ספציפי המקנה סמכות לעשות כן, וזאת מכוח העקרונות הכלליים של דיני המנהל הצבורי....,,,,

שיקול נוסף שיש לתת עליו את הדעת נוגע למקרים בהם עשוי האזרח לשנות את מצבו כתוצאה מהסתמכותו על החלטה מנהלית שהתבררה בדיעבד כשגויה (ע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד נד(2) 433, 452).גישות שונות קיימות באשר לנקודת האיזון הרצויה בין השיקולים השונים בסוגיה זו. כך, יש הסבורים שמשקל רב יינתן לשאלה מיהו הגורם שיש לייחס לו את ביצוע הטעות: "טעות של הרשות המנהלית יכולה להיות עילה טובה לשינוי או ביטול החלטה קודמת. כך לגבי טעות עובדתית, כך לגבי טעות משפטית, וכך גם לגבי טעות בשקול הדעת. לעניין זה עשוי להיות הבדל בין טעות שנגרמה באשמת הרשות המנהלית לבין טעות שנגרמה באשמת האזרח. אמנם גם בטעות שנגרמה באשמת הרשות המנהלית ניתן לתקן את הטעות או לבטל את ההחלטה, אולם זאת רק בנסיבות מיוחדות או אם קיים אינטרס צבורי מיוחד בתיקון הטעות, כגון, שכתוצאה מן הטעות עלול להגרם לציבור נזק חמור. ההסבר לכך כפול. ראשית, האזרח רשאי להניח כי הרשות ערכה את הבדיקות הנדרשות, ואינו צריך לחשוש שהכול ייפתח מחדש בשל טעות גרידא. שנית, הרשות המנהלית צריכה לקבוע לעצמה סדרי עבודה נאותים, המבטיחים שהבדיקות הנדרשות יערכו לפני מתן ההחלטה ולא לאחר מכן. שונה המצב כאשר החלטת הרשות נפגמה באופן מהותי מחמת הטעה או מירמה על ידי האזרח" (זמיר, שם, בעמ'  1005-1004).

...

גם בעת"מ (חיפה) 1123/03 ברבור נעמן בע"מ נ. עירית עכו נקבע על ידי כבוד השופט י. גריל כי : "נראה לי שראוי לחלק את מודל ההשוואה לעניין בחינת סבירות המס, לשני מעגלים אשר שונים, לטעמי לפחות, לא רק בפרמטרים שראוי שייבדקו לפיהם, קרי- ההשוואות העובדתיות, אלא גם במישור הנורמטיבי, ובטענות המשפטיות הרלוונטיות. נהמעגל הראשון הוא מעגלה הפנימי של הרשות נשוא הדיון. במסגרת מעגל זה יכול שתיבדקנה שאלות משפטיות בדבר אפליה או אולי שקילת שיקולים זרים..... המעגל השני לעומת זאת הינו מעגלן של הרשויות האחרות, שקביעות שיעורי הארנונה שלהן מובאות לצורך השוואה. במסגרת זו תבחן הערכאה השיפוטית את מידת סבירותה של החלטת הרשות אל מול רשויות אחרות הדומות מבחינה מהותית לרשות נשוא הדיון. עיתים יכול שתהא אבחנה זו מטושטשת במקצת, אך נראה לי שאבחנות אלה חשובות בכל זאת לסיווג הקריטריונים.כך, למשל, יכול שטענות כנגד מדיניות מסוימת שנוקטת רשות בתחומה תיתמכנה בהשוואות לרשויות אחרות הנוהגות בצורה שונה, אך השוואה זו תהיה רק אחד

לפיכך אין מקום להתערב בתעריף שנקבע ל"קרקע התפוסה לעסק" דהיינו – 6.20 ₪ למ"ר. התוצאה: מכל האמור אני קובעת כדלקמן: 66.1 העותר יהיה חייב בתשלום ארנונה למשיב החל מ- 11.11.08 ואילך.

המשיבה תשלם לעותר שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ ומע"מ. ניתן היום, יי"א אלול תשע"ג, 17 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.