טעות בהסכם פשרה עם חברת חשמל

מאחר שאין מדובר בטעות אף אין מקום להשליך משינוי שביצעה חברת החשמל כתוצאה מהמעבר ההדרגתי הנובע מאופיה של מערכת שוב"ל על טיב ביצוע הערכות הצריכה במחוזות שטרם עברו למערכת זו (נכון למועדים הרלוואנטיים בבקשת האישור) וממילא, הערכות הצריכה באותם מקרים בוצעו בהתאם להוראות אמות המידה, כפי שאף נקבע כאמור בעיניין פסקל.

פסק הדין יוצר מעשה בית דין ביחס לקבוצת התובעים וביחס לעילות התובענה למעט העילות והטענות הנוגעות לטענת הטעות בהערכה, כמפורט בסעיף 4 להסכם הפשרה (המצורף כנספח 1 לבקשה לאישור הסדר הפשרה).

...

המשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור, דחתה את טענות המבקשים וטענה, כי מעבר לכך, שטענות המבקשים לא גובו בראיות ולא נתמכו בחוות דעת מומחה, יש לדחות את בקשת האישור על הסף טרם עריכת דיון בבקשה לגופה על בסיס מעשה בית דין שחל על הטענות המועלות בבקשת האישור.

מקובלת עלי טענת חברת החשמל, שהתקנת מערכת שוב"ל בשלבים ובאופן מדורג הייתה מחויבת בהתאם לפרויקט השדרוג שביצעה במערכותיה ולטובת לקוחותיה.

לאור כל האמור, אני מורה כדלהלן: ניתן בזאת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.

המשיבה תשלם לכל אחד מהמבקשים הייצוגיים גמול בסך של 16.667 ₪ בתוספת מע"מ כדין (כנגד טופס דיווח עסקת אקראי) ובסך הכול 50,001 ₪ בתוספת מע"מ. המשיבה תשלם לבא כוחם של המבקשים שכר טרחה בסך 200,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין.

המניה נרכשה כשנתיים לאחר שהתביעה האזרחית סולקה על הסף ועוד בטרם היתקבל העירעור על החלטה זו. ביום 02/07/2019, כלומר מספר חודשים לאחר שהדיון בתביעה האזרחית הוחזר לבית המשפט המחוזי, פנתה המבקשת לחברת החשמל בדרישה מוקדמת כנדרש לפי סעיף 194(ב) לחוק החברות, כי חברת החשמל תפעל למיצוי זכויותיה כנגד טוקאן וכנגד נושאי משרה בחברה שאישרו את הסכם הפשרה עם טוקאן.

"גישה אחרת, גמישה יותר, שתאפשר ביטול הסכם פשרה כל אימת שמי מן הצדדים יסבור בדיעבד שהפשרה לא הייתה מוצלחת או כדאית מבחינתו, אינה מתיישבת עם דיני החוזים הכלליים לפיהם טעות בכדאיות העיסקה איננה עולה כדי פגם בכריתת החוזה ואינה מזכה את הצד שטעה בביטולו (סעיף 14(ד) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). גישה כזו אף חותרת תחת יסודותיו של מוסד הפשרה. היא מערערת את הוודאות ואת הסופיות שהן מסימניו המובהקים של המוסד ועלולה להרתיע מתדיינים מלסיים בדרך זו את המחלוקות שביניהם". (ראו גם ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש, פ"ד יא(1) 577, 593 (1997); רע"א 4176/00 בית הפסנתר נ' דליה מור, פ"ד נו(1) 577, 588 (2001) בע"מ 6872/15 פלוני נ' פלוני (04/01/2016)).

...

וכך נאמר: המסקנה אליה הגעתי, ולפיה דין הערעור להתקבל, משמעותה היא, שבנסיבות המקרה שלפנינו, על פי השלב המקדמי של בירור התביעה, לא היה בטענת הסף של ההתיישנות כדי להקים עילה לסילוקה על הסף.

נטען גם כי דין טענת המבקשת להידחות, מחמת התיישנות העילות הנטענות ועוד.

סוף דבר בשים לב לכל האמור לעיל, מתחייבת המסקנה כי המבקשת לא הציגה תשתית ראייתית ראשונית לקיומן של עילות התביעה כנדרש לשם מתן צו לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א' לחוק החברות.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבים 1- 2 הוצאות בסך של 20,000 ₪ ולמשיב 3 הוצאות בסך של 10,000 ₪.

רקע, וההליכים עד כה: ביום 8.2.19 הוגשה בקשת התובעים לאישור תובענה ייצוגית כנגד הנתבעת בטענה לסיווג שגוי של חלק מחשבונות צריכת החשמל שמפיקה הנתבעת, ובין היתר חיוב צרכנים בתעריף קריאת מונה גם במקרים בהם מופק חשבון תקופתי בדרך של הערכה, למרות שלא נימנעה גישה לקריאת המונה.

היועץ המשפטי לממשלה הודיע ביום 13.9.21 כי "הגורמים המקצועיים במדינה לא מצאו לנכון להביע עמדה ביחס לבקשה לאישור הסכם פשרה מיום 13.4.21 לחיוב או לשלילה. האמור מקובל גם על ב"כ היועץ המשפטי לממשלה". למרות אמירה כללית זו נאמר בהמשך שמוצע לבית המשפט למנות בודק, וכי בכל הנוגע למנגנון אסדרה לעתיד, אין בכח הסדר הפשרה לגרוע מסמכותה של רשות החשמל.

מכיוון שאין לנתבעת נתונים מי מלקוחותיה קיבל חשבון הערכה מחמת העדר גישה אף שמונה החשמל שלו נגיש, ומכיוון שאין לה אפשרות לגזור נתונים אודות זהות הלקוחות שקבלו חשבונות הערכה מחמת העדר גישה בתקופה שקדמה ל-2017 בשל החלפת מערכת החיובים בחברה, הוסכם שהלקוחות שקבלו חשבונות הערכה החל מהפעלת מערכת הבילינג בשנת 2017 ועד 31.12.20 ואשר רשומים עדיין כצרכנים יקבלו עבור כל חשבון הערכה שבוצע להם זכוי בסכום המתקבל לאחר חלוקת סכום הפשרה בסך חשבונות הערכה מחמת העדר גישה.

...

כמו כן, אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו אישור הסדר הפשרה הוא מעשה בי-דין גם ביחס לפיצוי לדוגמה או ללא הוכחת נזק.

על כן אני מאשר את סכומי הגמול ושכר הטרחה, בתיקון אחד, שלפיו 60% מסכום שכר הטרחה ישולם על ידי הנתבעת בתוך 30 ימי עסקים, והיתרה בתום ביצוע ההשבה על ידי הנתבעת.

פירסום הודעות על אישור הסדר הפשרה אני מורה על פרסום הודעה על אישור הסדר הפשרה, על פי סעיף 25 (א) (4) לחוק תובענות ייצוגיות, אשר תכלול את הפרטים המנויים בסעיף 19 (ג) (1) ו- (2) לחוק בשני עיתונים יומיים מבין העיתונים הארץ, ידיעות אחרונות וישראל היום, ביום שישי, וכן באחד מבין העיתונים כלכליסט או גלובס, הכל בגופן שלא יפחת בגודלו מגודל הגופן שבו מפורסם החומר המערכתי באותו עיתון, וכן באתר האינטרנט של הנתבעת.

אני קובע תזכורת פנימית ליום 6.10.22 לבדיקת ביצוע ההסדר עד אותו מועד.

בבקשת הגילוי עתרה המבקשת לקבל מסמכים הנוגעים להליכים ולפעולות שהביאו לחתימת הסכם הפשרה עם טוקאן ובכלל זה: תעוד המידע שנימסר לדירקטוריון חברת החשמל עובר לחתימה על הסכם הפשרה; עובר להגשת כתב התביעה; ועובר להגשת כתב התביעה המתוקן; המידע שמסר טוקאן לחברה בתמורה לחתימה על הסכם הפשרה ותעוד אימות המידע על-ידי החברה; דוחות ביקורת שערכה החברה לגבי מעשיו של טוקאן; והסכמי הפשרה שנחתמו עם יתר הנתבעים.

לגישתה, החברה היתקשרה בהסכם הפשרה מחמת טעות, מאחר שלא ידעה אודות הקשר הפסול בין נושאי משרה בכירים בחברת חשמל לבין טוקאן.

...

על פי טענה זו, התביעה האזרחית הוגשה מלכתחילה כדי שתימחק בסופו של דבר.

בוודאי שאין בסיום ההליך למעלה מעשור לאחר הגשת התביעה כדי להוביל למסקנה שהתביעה הוגשה מלכתחילה למראית עין בלבד.

סוף דבר; הערעור נדחה.

לפיכך אין להידרש לטענות שהועלו בעיניין כאשר העלאתן נעוצה בחוסר תום לב. הסכם הפשרה תקף ולא הוכחה עילה לביטולו, כאשר ההפרה שנעשתה על ידי הנתבעת מקורה בטעות אנוש והיא תוקנה בטרם נגרם לתובע נזק.

יצויין, וגם לא נטען אחרת, כי הסכם פשרה שאושר בפסק דין, עשוי, ובמקרים מסויימים אף צריך, להשתיק תביעות חדשות באותן עילות, מכוח הכלל של מעשה בית-דין (ע"א 1351/06 עו"ד מועין דאוד ח'ורי נ' חברת ארמון ההגמון (קסר אלמוטראן) בע"מ, מיום 17.09.2007).

עמד על כך למשל בית המשפט העליון בענין אמיר לעיל, כי בפסיקה קיימות שתי גישות עיקריות ביחס לשאלה זו, האחת שהובאה על ידי השופט שמגר בע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שופתה רשומה), פ"ד לח(1) 613, 622-621 (1984), ולפיה אם במועד הגשת התובענה לסעד הצהרתי ניתן היה לעתור גם לסעד מהותי אך התובע לא עשה כן, הוא אינו רשאי להגיש תביעה נוספת ונפרדת לסעד אופראטיבי בשל אותה עילה (אלא אם אושרה בקשה לפיצול סעדים).

...

המסקנה היא שניתן בזה צו עשה למנות את התובע לחובל גוררת.

סוף דבר : ניתן בזאת צו המורה לנתבעת למנות את התובע כחובל גוררת בשורותיה.

לאור התוצאה והנסיבות הכלליות הקשות, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט והשתתפות בשכר טרחה בסך 50,000 ₪.