טנטון כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי

תביעת התובע להכיר בליקוי שמיעה באוזן ימין ובטינטון כפגיעה בעבודה, לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), נדחתה על ידי הנתבע במכתב דחייה מיום 24/3/19, בנימוקים המפורטים להלן: הליקוי בשמיעה באוזן ימין אינו כתוצאה מחשיפה לרעש.

תשומת לב המומחה מופנית להוראת סעיף 84ב לחוק: (ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתיפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונישנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

...

במידה ותוגש בקשה להפנות למומחה שאלות הבהרה, תינתן לצד השני ארכה בת 21 יום, להגיב לה. ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה וככל שלא תוגש בקשה אחרת בתוך המועד הנקוב לעיל יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 14 יום להגיש סיכומיהם, שאם לא כן, יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות דעתו של המומחה ולמתן פסק דין בהתאם.

התובעת מבקשת להכיר בירידה בשמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה, לפי סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995 (להלן – החוק).

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק); (2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; (3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה: (א) היום שבו תועד הליקוי לראשונה ברשומה רפואית כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 (בסעיף זה – רשומה רפואית); (ב) היום שבו, לדעת הועדה הרפואית או הועדה הרפואית לעררים כמשמעותן בפרק זה, לפי הענין, החלה הירידה בשמיעה.

...

בנסיבות הללו מצאנו כי דין התביעה להידחות.

מאחר שאחד מתנאי הסף, לפי סעיף 84א'(א)(3) לחוק, הוא שהתביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה הוגשה בתוך 12 חודשים מהיום שבו הליקוי תועד לראשונה ברשומה רפואית, הרי שגם מסיבה זו, יש לדחות את התביעה.

בהינתן כי ביקורתו השיפוטית של בית הדין נוגעת אך להחלטת פקיד התביעות על יסוד החומר שעמד בפניו, ההחמרה הנטענת בשנת 2020 אינה חלק מהליך זה. סוף דבר- התביעה נדחית.

התובע מבקש להכיר בירידה בשמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה, לפי סעיף 84א' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן – החוק).

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: (1) כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; (2) הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; (3) הפגיעה בתיפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונישנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית".

...

לסיכום האמור לעיל - מצד התובע אין כל ראיה לגבי שיעורי הרעש אליהם הוא עצמו נחשף במהלך השנים ואילו הנתבע הציג ראיה הסותרת את גרסת התובע בעניין זה. כידוע, התנאים הנקובים בסעיף 84א' לחוק הם תנאים מצטברים.

מקום בו אין ראשית ראיה העשויה לסייע להרים את הנטל הראשוני להוכחת קיומו של רעש מזיק במקום העבודה, הרי שדין התביעה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית.

לפנינו תביעה להכרה בליקוי שמיעה וטינטון כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

ביום 25.8.2020 דחה המוסד את תביעת התובע להכרה בירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, בנימוק שלא מיתקיים לגבי התובע התנאי שנקבע בסעיף 84(א()(2) לחוק, ולפיו נידרש שכושר השמיעה בתדירויות הדיבור פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

(ב) רעש תמידי באוזניים (להלן – טנטון) עקב חשיפה לרעש, לא יוכר כפגיעה בעבודה אלא אם כן היתקיים האמור בסעיף קטן (א), וכן כל אלה: כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים; לענין זה, "תדירויות גבוהות" – תדירויות של 3000 ו-4000 מחזורים בשניה; הטנטון תועד לראשונה ברשומה רפואית, לפני שהמבוטח חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק; הפגיעה בתיפקוד עקב הטנטון חייבה פניות חוזרות ונישנות לטפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית.

...

איננו מקבלים טענה זו של המוסד ממספר טעמים: ראשית, שאלת ערכן הרפואי של בדיקות השמיעה היא שאלה שברפואה, ואין בידי בית הדין את הכלים ואת המומחיות על מנת לקבוע את איכות הבדיקה או מהימנותה מבלי לקבל חוות דעת מומחה רפואי.

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי יש צורך במינוי מומחה רפואי אשר יחווה את דעתו בשאלת קיומו של קשר סיבתי רפואי בין ליקוי השמיעה ממנו סובל התובע לבין חשיפתו לרעש בעבודה, לרבות שיעור הירידה בכושר השמיעה של התובע, וזאת בהתייחס לבדיקות השמיעה המצויות בתיק.

אולם, בנסיבות העניין, נוכח חלוף הזמן ממועד פרישתו של התובע מהעבודה והעובדה שהתובע ביצע מיזמתו בדיקת שמיעה שלישית שהוגשה לתיק בית הדין, ומאחר ששני הצדדים לא ביקשו בסיכומיהם לבצע בדיקת שמיעה נוספת, לא מצאנו להורות על כך. למרות האמור, ככל שהצדדים יגיעו להסכמה ביניהם על ביצוע בדיקת שמיעה נוספת במכון שמיעה מוסכם, הם רשאים להגיש בקשה בעניין זה. לסיכום, מצאנו כי בנסיבות המקרה ישנה הצדקה למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

בתביעה שלפנינו מר בהג'את עטילה (להלן: התובע) מבקש להכיר בליקוי שמיעה ובטינטון כפגיעה בעבודה לפי סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

בסעיף 84א(א)(2) לחוק קבוע התנאי היסודי להכרה בליקוי שמיעה שניגרם עקב חשיפה לרעש כפגיעה בעבודה, והוא שנמצאה ירידה בכושר שמיעתו של המבוטח בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע תדירויות הדיבור (עב"ל (ארצי) 53/08 לאוניד ברכליס – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.10.2008; עב"ל (ארצי) 188/08 דוד אלון – המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.11.2008).

...

מסקנה זו ביסס המומחה על ממצאי חמש בדיקות השמיעה, שלפיהן כושר השמיעה בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות רק באוזן ימין, ולא בשתי האוזניים.

לסיכום, לא הוכח שמתקיימים בתובע התנאים הדרושים להכרה בליקוי שמיעה ובטנטון.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.