טיפולי כירופרקטיקה במסגרת ביטוח לאומי

ביום 13.9.09 פנה המבקש בבקשה נוספת לתשלום תכוף, במסגרתה עתר לתשלום תכוף בסך 7,900 ש"ח לחודש בגין צרכי מחיה, צרכי ריפוי וצרכי סיעוד (עזרת צד ג').

נוסף על הוצאות המחיה טען המבקש להוצאות רפואיות בסך 1,400 ש"ח לחודש עבור הישתתפותו בהוצאות טפולי כירופרקטיקה, דיקור סיני, טפולי פיזיותראפיה, טיפולים פסיכולוגיים ותרופות.

בין השאר טוענת היא כי המבקש משיג על ממצאים וקביעות עובדתיות של הערכאה המבררת, ומדגישה כי הוא לא הציג בפני בית המשפט קמא את מלוא התשתית העובדתית; כי המבקש נימנע מלציין שהגיש בעבר בקשה לתשלום תכוף לבית משפט השלום, אך כשהתקבלה החלטה שלא היתה נוחה לו, הגיש בקשה אחרת לבית המשפט המחוזי; כי לחלק מן הטיפולים הרפואיים שמקבל המבקש אין כל התוויה רפואית לביצועם; כי חלק מהוצאותיו הנטענות של המבקש הן הוצאות של אימו, שהיו מוצאות ממילא, וכי הוצאות אחרות הכלולות בבקשה אינן באות בגדר צרכי מחיה, ריפוי או סיעוד כאמור בתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), תשמ"ט-1989 (דוגמאת הוצאות סלולארי, ביגוד, סיגריות וחובות למוסד לביטוח לאומי); וכי המבקש היתעלם מן הסכומים הנכבדים שקבל עד כה ולא פירט מה נעשה עם סכומים אלה.

...

בסיכומו של דבר קבע בית המשפט כי המבקש נזקק אמנם לדמי מחיה מסוימים לתקופה בה אין הוא כשיר לעבודה, ואף לתשלום השתתפותו העצמית בכל המתייחס לתרופות ולטיפולים הרפואיים אותם הוא מקבל להטבת מצבו.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 27255-09-19 21 אוקטובר 2021 לפני: כב' השופטת יפית מזרחי-לוי נציג ציבור (מעסיקים) מר **** הרפז התובע 1. בני גרשון ע"י ב"כ: עו"ד מיכאל לנג הנתבע 1. המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד שירה צמיר פסק דין

שוב, יש ציון לנפילה אך לא למכשול; בבדיקת רופא מיום 24.6.19 גם כן נכתב רק שהתובע "נפל"; וכן בבדיקה ראשונית לכושר עבודה מיום 30.6.19 שנערכה על ידי רופא תעסוקתי נכתב "30.6.19 אינו בעבודה מאז 12.5.19 בשל החמרה בכאבי גב, רדימות רגל שמאל וטפול ניתוחי. לפי סיכום אישפוז מרכז רפואי שמיר שיחרור ב-14.5.19. ב-2-3 שבועות אחרונים החמרה עם חולשה ותרדמת של רגל שמאל לכל האורך. ארוע דומה לפני 11 שנים. טופל כירופרקטיקה ללא שיפור... אושפז לניתוח דחוף. לפי סיכום/דיון: היתקבל בשל החמרה בכאבי גב תחתון עם DROP כף רגל שמאל. כאבים שהחמירו לאחר נפילה בעבודה... בן 62 שנבדק לראשונה לפני כשבועיים...". שלישית, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי הוא סבל קודם לארוע מכאבי גב; הומלץ לו על טפול ברפואה משלימה לפני הפיזיותרפיה; הוא עצמו שקל לעבור ניתוח גב עוד בשנת 2016; הוא היה במעקב אורתופדי משנת 2016; הוא סבל מרדימות ברגל שמאל עוד לפני הארוע; וכי הוא אף התלונן כבר ב-24.2.19 בפני רופא על סחרחורות, אי יציבות, בעיות בהליכה והעדר יציבות (ר' עמ' 3, ש' 21 – עמ' 4, ש' 17).

במסמכים הרפואיים שהציג המוסד במסגרת חקירתו הנגדית של התובע (מוצג נ/1) נכתב, בין היתר, כך: 24.8.16 – "תלונות/סיבת הפניה, כאבי גב תחתון, במעקב אורתופדי..."; 13.9.16 – "תלונות/סיבת הפניה... מתלונן על כאבים בע"ש מותני. סובל מכאבי גב תחתון תקופה ממושכת, מעוניינים ב-MRI בכדי לשקול ניתוח..."; 24.2.19 – "תלונות/סיבת הפניה, אירועים של סחרחורת, אי יציבות בהליכה, בעיקר לאחר מאמץ פיזי;

...

לטעמנו הנתבע עמד בנטל זה. לאור קביעותינו לעיל באשר למהימנות התובע, העובדה שהתובע עצמו חזר בו במהלך העדות מגרסתו באשר למכשול הנטען, בשילוב עם האמור במסמכים הרפואיים באשר למחלות התובע בגב, הרדמות הרגל, סחרחורות, ובמיוחד בהעדר כל תיאור של נפילה בשל גורם חיצוני, מביאים אותנו למסקנה כי יותר מסביר שנפילת התובע (בזמן ובמקום שלא הוכחו) ארעה כתוצאה מגורמים פנימיים ולא כתוצאה מגורם חיצוני, היינו לא 'עקב' העבודה.

סוף דבר התביעה נדחית.

מאחר וקבענו כי אנו דוחים את גרסתו העובדתית של התובע יישא התובע בהוצאות המוסד בסך 3,000 ₪.

הוצאות טפול כירופרקטיקה- בהתאם לנ/8 למוצגי הנתבעות (עמ' 44, סעיף 9.4) קופת החולים החזירה לתובעת סך של 426 ₪ בשנת 2015 בעוד שהתובעת שילמה 1,155 ₪ עבור טיפולים אלו (עמ' 365 למוצגי התובעת).

צודקות הנתבעות שלא מן הנמנע, כי לו פעלה התובעת למיצוי זכויותיה במוסד לביטוח לאומי והייתה מציגה את חוות דעתה של ד"ר קרת היה מועלה שיעור נכותה ל-20% ובהתאם היה גדל הקף הטיפולים הפסיכולוגיים אותם הייתה זכאית לקבל במימון קופת החולים, ובהקשר זה התובעת אינה פועלת במסגרת חובתה למיצוי זכויותיה מול המוסד לביטוח לאומי ובפרט שמדובר בתאונת עבודה ובתביעה נגד מעביד.

...

למעלה מן הצורך אציין, כי איני מקבל את טענת התובעת כי התנתקות מענף נפגעי עבודה תמנע מהתובעת לקבל טיפולים רפואיים, החזרים על הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים, שיקום רפואי ומקצועי על פי סעיף 86 (א) לחוק הביטוח הלאומי שכן מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל (ארצי) 9804-09-17 צור נ' המל"ל (4.12.19) סעיפים 26 ו -29 עולה לכאורה לגבי היוון קצבת נכות מעבודה, כי מענק היוון שמשולם במקום קצבה אכן מנתק את הקשר בין הנכה למוסד אולם מודגש ש"ניתוק" זה מתייחס לקצבת הנכות בלבד להבדיל מיתר הגמלאות להן זכאי הנפגע בעבודה, גמלאות בעין או גמלאות מיוחדות, שלגביהן במקרה של היוון קצבה לא חל הניתוק, כשסעיף 26 לפסק הדין מפרט את אותן גמלאות בעין: ריפוי, החלמה, שיקום רפואי ושיקום מקצועי כאמור בסעיף 86(א) לחוק הביטוח הלאומי שהכותרת הרשומה בצידו היא "זכות לגמלאות בעין". סוף דבר סיכום הנזקים: א. הפסדי שכר לעבר - 235,700 ₪ ב. אובדן כושר השתכרות לעתיד - 398,600 ₪ הפסדי פנסיה - 79,300 ₪ ד. ניידות ונסיעות לעבר ולעתיד - 30,000 ₪ ה. עזרת הזולת לעבר - 120,000 ₪ ו. עזרת הזולת לעתיד - 375,000 ₪ ז. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 40,000 ₪ ח. נזק שאינו נזק ממון - 250,000 ₪ סה"כ 1,528,600 ₪ ט. לאחר הפחתת אשם תורם של 5% - 1,452,170 ₪ בניכוי: ט. תגמולי המל"ל -347,789 ₪ לסיכום התביעה נגד הנתבעות מתקבלת וההודעה לצד שלישי נדחית.

7נוכח האמור לעיל, הנתבעות ישלמו לתובעת פיצוי בגין נזקיה עקב התאונה ולאחר ניכוי אשם תורם בסך של 1,180,811 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% וכן הוצאות משפט בגין חוות דעת המומחים מטעם התובעת וחלקה בחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט כנגד קבלות.

כן ישלמו הנתבעות לצד שלישי שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסך כולל של 30,000 ₪.

אורטופד מטעם בית-המשפט, ד"ר גד ולן, העריך כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע 1 נכות של 12.5% בהתאם לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (התקנות) – 10% בשל הגבלה קלה בתנועות הצואר (סעיף 37(5)(א) לתקנות) ו-2.5% בשל הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון (סעיף 37(7)(א) לתקנות).

התובע טוען כי נידרש לעבור טפולי כירופרקטיקה וטיפולי אלטרנאטיביים במסגרת פרטית, ברם לא צרף ראיות לכך שהטיפולים קשורים בתאונה.

...

המסקנה היא שהשפעת הפגיעה כיום היא מוגבלת, ברם אין ספק כי הנכות היא בעלת מאפיינים תפקודיים, בוודאי לתובע שנדרש לשבת מול מחשב זמן רב. גם אם השפעת הנכות כיום, כשהתובע צעיר ובתחילת דרכו, היא מינימאלית, אין לשלול, ואף סביר, שבעתיד היא תפגע בתפקודו באופן משמעותי יותר ועלולה גם להשפיע על דרכו המקצועית.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע מס' 1 סכום של 189,220 ₪ ולתובע מס' 2 סכום של 169,912 ₪.

ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי עקב תאונה זו נותרה לו נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20% בגין הגבלה בתנועות עמוד השדרה המתני.

בהדרגה התגברו כאבי הגב התחתון והוא טופל במסגרת פיסיותרפיה, כירופרקטיקה ובמשככי כאבים אך ללא הטבה.

...

מקובלת עלי טענת הנתבעת כי שכרו של מר קנדיל אינו קנה המידה אליו יש להשוות את התובע, שהרי מר קנדיל השלים השכלתו ולמד לימודי טכנאים.

איני מקבלת את טענת הנתבעת כי את נזקי התובע בגין הפסדי שכר מאז התאונה ועד היום יש לקשור, בחלקם, גם לנכותו הקודמת.

בהעדר חוות דעת מומחה תעסוקתי בתיק, המסקנה בדבר תפקודיות נכותו של התובע תעשה על פי כלל הראיות הקבילות בתיק, כפי שפורט לעיל.