טיפול רפואי רק יומיים לאחר קרות התאונה

יומיים לאחר קרות התאונה הגיש התובע בקשה למתן טפול רפואי לנפגע עבודה שכיר, במסגרתה תיאר את ארוע התאונה ואת הכאבים שחש בגבו.

...

אשר להכרעתי כאמור בפתח הדברים, דין הערעור להידחות, בהיעדר הצדקה להתערבות בית הדין בהחלטת הוועדה הרפואית, ובמה דברים אמורים? מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית עולה, כי האזינה לדברי המערער ובא כוחו ורשמה את דבריהם בפרוטוקול .

מסקנת הוועדה הרפואית היא מסקנה רפואית מקצועית.

לפיכך, ומשלא מצאתי כי נפל פגם משפטי כלשהו בעבודתה, הערעור נדחה.

לא ברור באיזה שלב אירעה התאונה, האם לאחר שיצאו התובעת, אחותה וחברתה מבית הורי התובעת לכיוון גן המשחקים או האם כאשר שבה התובעת לגן המשחקים לאחר שכבר הייתה שם, לא ברור מי היה עם התובעת עובר לתאונה ובעת קרות התאונה, לא ברור מי היו הידידים עמם נפגשה או הייתה אמורה התובעת להפגש בגן המשחקים, לא ברור מי מהם הגיע לסייע לה מיד לאחר התאונה ומי סייע לה להתרומם מהקרקע, לא הוכחה שעת התאונה ולא ברור האם בעת קרות התאונה שררה במקום חשיכה מוחלטת ואם לאו.

לכל זאת יש להוסיף את העובדה כי בעוד שנטען שהתאונה אירעה לתובעת ביום 15/5/11, פנתה התובעת לטפול רפואי מרכז רפואי לין רק לאחר יומיים לאחר מכן ביום 17/5/11, התלוננה על פגיעה בברכה השמאלית אובחנה כסובלת מנזק בסהרון הפנימי וקרע ברצועה הצולבת הקדמית, כאשר בטופס סיכום ביקור מאותו היום נרשם מפי התובעת "לדבריה לפני יומיים נפלה ברחוב ונחבלה בברך שמאל". נוכח חומרת פגיעתה של התובעת ובשים לב לכך כי במועד התאונה הייתה התובעת מטושטשת וכואבת עד כדי כך שלא שמה לב מי מחבריה הגיע לסייע לה (ראה עדות התובעת בע"מ 13 שורה 3 לפרוטוקול) קשה להלום כיצד זו לא פנתה לטפול רפואי כבר באותו היום אלא רק יומיים לאחר מכן.

...

משכך יש לדחות את תביעת התובעת.

משנדחתה התביעה, נדחית אף ההודעה לצדדים השלישיים.

סוף דבר, התביעה נדחית.

לטענתה, התובע לא הביא עדים, לא הציג אישור מישטרה, התובע פנה לקבלת טפול רפואי רק כעבור יומיים וקיימת סתירה בין מיסמכי המל"ל לבין כתב התביעה דנן ביחס לשעת התאונה וביחס לנפילת התובע.

היינו, גירסתו הראשונית יומיים לאחר התאונה בעת פנייה לרופא וטופס הדיווח למל"ל מיום 14.5.07 לפיהם, התובע נפגע בשעות הבוקר במהלך ירידה מתא הנהג של המשאית תיאמו גם את עדותו בפניי ושוכנעתי באמיתות גרסת התובע לאופן קרות התאונה.

...

עוד לעניין זה ראה פסק דין אנוך העוסק בתנאי קרן פנסיה חדשה בדומה לענייננו, כדלקמן: "המסקנה העולה מן האמור היא כי קרן פנסיה חדשה דומה בעניינים רבים להסדר ביטוחי טיפוסי, אם כי יש לה גם מאפיינים ייחודיים משלה. היטיב לבטא זאת בית המשפט המחוזי בעניין מגדל מקפת:

כמו כן, סבורני כי אין לנכות את מענק הפרישה ששולם לתובע, היות ומענק זה היה משולם לו כך או אחרת עם פרישתו.

סוף דבר: הנתבעת תפצה את התובע, כדלקמן: הפסד שכר עבר - 489,742 ₪ הפסד השתכרות עתיד - 440,553 ₪ פנסיה ותנאים סוציאליים - 95,166 ₪ עזרת צד ג' עבר - 10,000 ₪ עזרת צד ג' עתיד - 30,000 ₪ הוצאות רפואיות עבר ועתיד - 20,000 ₪ נסיעות עבר ועתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 68,180 ₪ ______________________________________________________ סה"כ 1,163,641 ₪ לאור סכום תקבולי המל"ל (1,443,201 ₪) עולה על פניו כי התביעה "נבלעת". לפיכך, התביעה נדחית.

התובעת פנתה לקבלת טפול רפואי יומיים לאחר קרות התאונה, משכאביה התגברו, וביום 1.12.2010 בוצע ניתוח שיחזור וקיבוע לשבר אשר אובחן באצבע כף יד ימין.

...

" כאשר נבחנת התנהלות התובעת בעת קרות התאונה, בשים לב לגילה, לסיטואציה ולהיעדר ההבנה בדבר הצורך בבירור ולקיחת פרטי הנהג (בהיעדר מודעות להיות התאונה, תאונת דרכים כהגדרתה), סבורני כי מושג הסבירות האובייקטיבי, מוכתם במעט סובייקטיביות, ואין הצדקה לשלול מהתובעת פיצוי רק בשל התנהלותה.

זו תהא המסקנה גם בעניינם של הנפגעים שהתנהגותם מעידה על חוסר אכפתיות, אזלת יד, או יותר מכך, על קנוניה ,נסיון הסתרה או תרמית" (פסקה 15).

בנוגע לשאלת ההוצאות בעבר, התובעת צירפה אסופת קבלות, הוצאות נסיעה, הוצאות לתקופת האשפוז, משככי כאבים, השתתפות עצמית בבדיקות וטיפולים בקופ"ח, ומצאתי לפסוק לה בגין ראש נזק זה סך גלובלי (לא ניתן לצפות מתובע שישמור את כל הקבלות בגין הוצאות אלה מחד, ולא נעלם מעיניי שהייתה אף כפילות מסויימת) של 8,000 ש"ח. בכל הנוגע לשאלת כאב וסבל, הרף העליון במקרה דנן הינו 10% מהסכום המירבי (וניכוי בשל גיל), לאור ריבוי הניתוחים והתמשכות הטיפול בתקופה הראשונית, מצאתי לפסוק סך של 12,000 ש"ח. סוף דבר: אני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת סך 26,000 ש"ח, בצירוף אגרות ושכ"ט עו"ד לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

התובע מציין כי צעק על מפעיל הזיקוקים וכעס על חוסר האחריות והבהלה שנוצרה בשל כך. עוד נטען, כי לאחר שהתובע וצוותו עזבו את מקום ההפעלה של הזיקוקים, מספר אזרחים פנו לתובע ושאלו אותו איך קורה שזיקוקים מופעלים בזמן הופעות וללא פקוח.

הנתבע טוען כי בדו"ח ארוע של הרשות הארצית לכבאות והצלה מיום 3.1.19 מוזכר הרקע העובדתי לארוע התאונתי מיום 17.4.18, לפיו במהלך אבטחת מסיבות יום העצמאות אחד הזיקוקים פעל ללא ידיעתם וידיעת המישטרה, היתנהל תחקיר בעיניין, ולאחר מכן הכול היתנהל כשורה ללא אירועים חריגים.

הנתבע טוען כי התובע פנה לטפול רפואי רק יומיים אחרי הארוע הנטען, ביום 21/04/2018 וגם בכך יש להעיד על העדר חריגות או העידר קשר לארוע הנטען.

...

" מתוך שיש לבדוק את מידת חריגות האירוע כפי שהיא נתפסת בחוויתו האישית של התובע, אני סבור כי בהפרת הנוהל המקובל ביחס להפעלת זיקוקי הדי-נור כפי שאירע באירוע דנא, היה משום הפרת התרחיש המחשבתי הפנימי של התובע באשר לאופן בו היה אמור להתנהל האירוע, ולפיו: בהתאם למסוכם ולנוהג בעבר הוא היה אמור לקבל התראה טרם הפעלת הזיקוקים (אשר מלכתחילה נקבעה למועד ידוע ומוסכם מראש).

בזהירות המתבקשת סבורני כי סמיכות הזמנים בין אותו אירוע שהתרחש בליל יום חמישי ה- 19.4.18 לבין המועד בו לקה התובע באוטם שריר הלב - צהרי יום שבת 21.4.18 (כיומיים לאחר מכן), יש בה כדי להצביע על ראשית הראיה הנדרשת, בשים לב כי בתווך שישי-שבת.

לסיכום: בהגיענו עד הנה, הרי שיש למנות מומחה רפואי לבחינת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג מיום 19.4.18 בעבודתו של התובע לבין אוטם שריר הלב שבו לקה ביום 21.4.18, על יסוד התשתית העובדתית שלהלן: התובע יליד 1964, עובד ככבאי בתחנת כיבוי אש במועצה האזורית אשכול במשך 27 שנה.