עוד קבע כי יש לדחות את הטענה כי נפרד משמעו שווה, ובלשונו:
"החלטה על הקצאת מקרקעין להקמת היישוב הקהילתי קציר ליהודים בלבד אינה פוגעת בשויון, שכן המינהל מוכן להקצות מקרקעין גם להקמת יישוב קהילתי לערבים בלבד. טענה זו, בלבושה המשפטי, הנה כי טפול נפרד אבל שווה הוא טפול שווה. כידוע, טענה זו הועלתה בשנות החמישים בארצות-הברית לעניין מדיניות החינוך בארצות-הברית שהפרידה בין חינוך לתלמידים לבנים לחינוך לתלמידים אפרו-אמריקנים. בית-המשפט העליון החליט (בפרשה של Brown v. Board of Education of Topeka (1954) [30]) כי מדיניות של "נפרד אבל שווה" (“separate but equal) הנה מעצם טבעה בלתי שווה (“inherently unequal”).
חמישית ולמעלה מן הצורך נעיר כי סבורים אנו כי דוקא בעיר מעורבת, שבה נידרשת מחויבות גבוהה במיוחד לדו קיום בין יהודים לערבים, ישנה חשיבות גדולה יותר לתפקידו של בית המשפט בהגנה על זכויות המיעוט, באופן שיש לבחון בצורה דווקנית את הליך המינוי ואת הפגמים שנפלו בו.
סיכומו של דבר סבורים אנו כי שני טעמי הפסילה עליהם עמדנו, קרי אי קיום דיון עינייני בטענותיו של התובע והשינוי בעמדת המדינה, הנם טעמים מהותיים היורדים לשורשו של ההליך, המצדיקים את ביטול ההחלטה, כפי שנקבע בפרשת כרמי:
"ואמנם, בבואנו לבחון פגמים כאלה ואחרים שנפלו בהליך של מיכרז, יש לתת את הדעת לטיבם של אותם פגמים – אם טכניים הם או מהותיים, אם שוליים הם או מרכזיים, אם נוגעים הם בליבת ההליך ומסכלים את מטרתו או שהם מצויים בשוליו, ורק באותם מקרים בהם נפל פגם היורד לשורש העניין או הפוגע בזכות מהותית, או בכללי הצדק הטבעי, או המפר את עיקרון השויון, תהא הצדקה להחליט על ביטולו" (ע"ע 1279/02 מדינת ישראל-כרמי, פד"ע לח 415, ניתן ביום 16.1.2003).
לא נעלמה מאיתנו העובדה שהמדינה בסיכומיה טענה שאין להתערב בהחלטת הועדה בשלב זה, מן הטעם כי ממועד כניסתו של מר אטיאס לתפקיד הוא לא פעל בדרך כלשהיא המלמדת על הפליית תושבי לוד הערבים, ולא ניסה לממש את השפעתו הציבורית כדי להנהיג מדיניות של "נפרד אבל שווה" במרחב הצבורי בעיר לוד.
...
טענות התובע
התובע טוען כי יש לקבל את תביעתו ולבטל את מינוי מר אטיאס כמנכ"ל העירייה מהטעם שאינו כשיר לשמש בתפקיד לאור עמדותיו הגזעניות הבאות לידי ביטוי במספר אופנים:
מר אטיאס היה ממייסדי תנועת הגרעין התורני בלוד ושימש כמנכ"ל הגרעין במשך כעשור, גרעין המאופיין באידיאולוגיה דתית פונדמנטליסטית ומיליטנטית ומטרתו לשנות את הצביון הדמוגרפי של העיר לוד באמצעות הבאת משפחות יהודיות-דתיות להתגורר בעיר על מנת להפחית את ההגירה השלילית של יהודים ממנה;
מר אטיאס מתנגד לאינטגרציה בבתי הספר הממלכתיים ולמעשה תומך בהפרדה של התלמידים הערבים מהיהודים; מר אטיאס תומך בקיומה של ההפרדה גם במסגרת החינוך הבלתי- פורמאלי כפי שהודגם בפרשת מתנ"ס שיקאגו;
מר אטיאס תומך במאבק למניעת נישואי תערובת בין יהודים וערבים, גזענות אשר תואמת את משנתו של הרב כהנא אשר הוצאה אל מחוץ לחוק; מר אטיאס תומך בסגרגציה בדיור בין יהודים לערבים, ראייה לכך בתמיכתו וקידמו את הקמתה של שכונה נפרדת לציבור הדתי, היא שכונת "אלישיב".
התובע מבחין בין פעילותו של הנתבע כפעיל חברתי או פוליטי לבין החזקתו במשרה ציבורית בכירה.
וכך קבע בית הדין:
"ערים אנו לעובדה כי המשיב מכהן בתפקידו מתוקף זכייתו במכרז מאז חודש יולי 2007, אולם אין בחלוף הזמן כדי להכשיר מינוי אשר נפל בו פגם מלכתחילה. האינטרס הציבורי, לפיו יש למנות לתפקידים בכירים ברשויות המקומיות רק את המועמדים העומדים בתנאי הכשירות לכך, גובר בעינינו על האינטרס של המשיב, אשר התמנה לתפקיד וממלא אותו מזה למעלה משנתיים ימים. אמנם, לא עלתה כל טענה נגד תפקודו של המשיב כמנהל מחלקת החינוך בעירייה, אולם סבורים אנו כי האינטרס הציבורי מחייב את ביטול מינויו לתפקיד, לאחר שהתברר כי לא היה בידו הניסיון המתאים לכהונה בתפקיד על פי הנדרש בתקנות."
[ע"ע 262/08ד"ר חאלד מטר נ' עירית טירה,( 20.8.09 ) (ההדגשות של המותב)]
יחד עם זאת, בתצהירו המשלים מפרט מר אטיאס את פעולותיו לאחר היבחרו, פעולות ואמירות העשויות להצביע על תפיסת עולמו של מר אטיאס ועל האופן שבו הוא מבצע את תפקידו ופועל כלפי הציבור הערבי.
משכך, סבורים אנו כי מן הראוי כי הועדה תיבחן הן את התבטאויותיו ופעולותיו בעבר והן את מעשיו מיום היבחרו לתפקיד.
סוף דבר-
התביעה מתקבלת בחלקה במובן זה שהחלטת ועדת הבכירים מיום 9.12.13 מבוטלת וזאת לאור הפגמים שנפלו בהחלטת הוועדה.
