הנאשם הודה במיוחס לו והצדדים טענו בפני לעונש באופן פתוח ללא כל הסדר טיעון.
טיעוני הצדדים לעונש בתמצית -
בטיעוניה הדגישה המדינה כי נהיגת הנאשם ברכב בארוע המתואר בכתב האישום היא נהיגתו השלישית בעודו פסול לנהיגה והרביעית כאשר הוא עם רישיון נהיגה שתוקפו פג.
במקור עבר הנאשם את מבחני הרשוי וקיבל רישיון נהיגה בשנת 1998, אך מאז צבר לחובתו 32 הרשעות קודמות.
אף שלא ציינה המדינה מיתחם ספציפי כהולם לנתונים שהוצגו בכתב האישום, עתרה בטיעוניה לענישה הכוללת מאסר בפועל לתקופה מרתיעה, הפעלת המאסר המותנה במצטבר, פסילה ארוכה, פסילה על תנאי, הפעלת פסילה מותנית וקנס או התחייבות כספית.
...
מאחר ונהיגת הנאשם ברכב הייתה בנסיבות בהן לא בוצעו על ידו עבירות נלוות (לא ברח משוטרים, לא התחזה לאחר עת עוכב, ולא ביצע עבירות תעבורה אחרות בגינן ביקשה המשטרה לעכב אותו לבדיקה), הרי שמתחמי הענישה שנקבעו בפרשות אביטל וזידאן לעיל, הולמים וקרובים יותר לפרשה זו.
בנסיבות אלה, כפי שנוסח כתב האישום בו הודה הנאשם, מידת הפגיעה בערך המוגן אינה גבוהה, ולכן אני קובע כי מתחם הענישה בפרשה זו על פי עובדותיה שבכתב האישום ינוע בין עונש של מאסר מותנה ועד לעונש של שנת מאסר בפועל.
אני סבור כי תקופת פסילה בת 36 חודשים תשקף את משך הפסילה הראוי לפרשה זו על רקע הנימוקים שפורטו על ידי לעיל.
לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
הנאשם יצהיר על התחייבות כספית בסך של 5000 ₪ להימנע מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 10(א) בפקודת התעבורה או עבירה של נהיגה בזמן פסילה והכל תוך שנתיים מהיום.
הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה
של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.
