טיעונים לעונש תכנון ובניה דיון לגזר דין בבית המשפט המחוזי

דיון והכרעה: בהתאם להוראת סעיף 40יא לחוק העונשין, בקביעת מיתחם העונש ההולם למעשה עבירה, יתחשב בית המשפט בערכים החברתיים שנפגעו מבצוע העבירה, במידת הפגיעה בהם, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בבצוע העבירה.

בשורה ארוכה של גזרי דין בתי המשפט עמדו על השיטה הפסולה של בנייה לפני קבלת היתר כדין וקבעו כי כל בנייה ללא היתר היא בבחינת עשיית דין עצמי, שאין לתת לה יד, הגם שהבניה תואמת תב"ע והיתר הוא על פניו בהשג יד. ברע"פ 8482/10 סמיר חלאילה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.11.10), בית המשפט העליון היתייחס לנוהג הפסול של בניה לפני קבלת היתר והכשרת הבניה בדיעבד וקבע: " עבירות תיכנון ובניה הן תופעה רחבת הקף והרתעת עברייני החוק בתחום הבניה, אשר נוטלים לידיהם את הדין ומקימים מבנים בלתי חוקיים, מחייבת טפול מתמיד, יעיל וללא פשרות. פתיחת הליכים להסדרתה בדיעבד של בניה בלתי חוקית, לאחר התחלת עבודות הבניה, אין בה כדי להכשיר במישור העונשי את העבירות. ייעודם של צוי ההריסה המינהליים הוא בהפסקתו המיידית של הנוהג הפסול, שבו מבקש עבריין הבנייה לקבוע עובדות בשטח ורק לאחר מכן לנסות ולהשיג את ההיתרים הנדרשים...". מדיניות הענישה הנוהגת - בחינת מדיניות הענישה הנוהגת בגין עבירות התיכנון והבניה בהקף כזה, מעלה כי במקרים דומים הוטלו על הנאשמים עונשים כמפורט להלן: רע"פ 2464/15 זוהיר אבו רמילה נ' מדינת ישראל (13.5.15) – בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על גזר דין של בית המשפט המחוזי שחייב את הנאשמים בקנס בסך 150,000 ₪ בגין בניית מבנה בשטח 744 מ"ר ללא היתר והפרת צו שפוטי.

...

לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 70,000 ₪ או 80 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-35 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 15.2.23 ובכל 15 לחודש שלאחריו.

בית המשפט המחוזי בחיפה 10 מרץ 2023 עפ"א 11898-02-23 סואעד נ' ועדה מקומית לתיכנון משגב בפני כב' הנשיא רון שפירא מערער ח'אלד סאלח סואעד ע"י ב"כ עו"ד רפאל מושקוביץ משיבה ועדה מקומית לתיכנון משגב פסק דין

בפני ערעור הנאשם (להלן: "המערער") על גזר הדין של בימ"ש השלום בעכו (כב' השופטת ג'ני טנוס), שניתן ביום 22.12.22 ובגדרו נדון המערער, אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של ביצוע עבודות במקרקעין ללא היתר לפי סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"); שימוש במקרקעין ללא היתר לפי סעיף 204(א) לחוק; אי קיום צו הפסקה מינהלי לפי סעיף 237 לחוק; אי קיום צו הפסקה שפוטי לפי סעיף 240 לחוק; ואי קיום צו זמני למניעת פעולות לפי סעיף 249 לחוק.

המערער נדון במסגרת גזר הדין לעונשים של מאסר על תנאי של 3 חודשים למשך שנתיים והתנאי כי לא יבצע בתקופה זו עבודה אסורה במקרקעין או הפרת צו בימ"ש לפי החוק ויורשע עליה; קנס בסכום של 120,000 ₪ או 600 ימי מאסר תמורתו (כאשר הקנס ישולם ב-50 תשלומים); התחייבות בסכום של 70,000 ₪ להמנע במשך שנתיים מבצוע עבירה של עבודה אסורה, שימוש אסור או הפרת צוים לפי החוק; תשלום כפל אגרה בסכום של 31,360 ש"ח אשר ישולם למשרדי המאשימה תוך 6 חודשים; ניתן צו להרוס את הבניה נשוא כתב האישום המתוקן ואיסור להשתמש בה. בשל כוונת המערער להסדיר את הבניה נקבע שהצווים ייכנסו לתוקף 8 חודשים מיום גזר הדין אלא אם יקבל היתר כדין.

באשר להסדרת הבניה ביקש בית משפט זה מב"כ המשיבה במהלך הדיון שהתקיים לברר ולהודיע לביהמ"ש האם יש אופק תיכנוני להכשרת הבניה בהנחה שהמערער יקבל זכויות במקרקעין שמאפשרות לו לקדם תכנית בניה.

...

דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את המסמכים שצורפו ואת גזר הדין של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור נגד גזר הדין מהטעם שלא נפל בו כל פגם המצדיק התערבות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

לטענת ב"כ המבקש בטיעונים לעונש – השתת קנס בסך 180,000 ₪ היא בעייתית ולכן – "אנו חוזרים לבית המשפט, שיש לו את ארון הכלים הגדול, את שיקול הדעת הרחב, כדי לבחון האם ניתן להשתמש בכלי אחר". לעניין מצבו האישי והכלכלי של המבקש ב"כ המבקש הפנה לטענות שטען במסגרת הטיעונים לעונש עובר למתן גזר הדין וטען בקצרה שמדובר באדם בן 73, עם הכנסה מוגבלת מאד מהמל"ל והליקויים במבנה הוסדרו.

כמו כן נטען שלא היה שינוי נסיבות ממועד מתן גזר הדין ועד מועד הגשת הבקשה וכי כלל הנסיבות שהיו עובר למתן גזר הדין וקיימים גם היום נילקחו בחשבון במסגרת גזר הדין ובדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי.

ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מ"י (נבו, 17.5.06) נפסק לעניין זה : " על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התיכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי משפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התיכנון והבניה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו (ראו רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם". ר' גם פסה"ד ברע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה חבל מודיעין (נבו, 9.6.09) נפסק לא פעם בעבירות כלכליות בכלל ובעבירות תיכנון ובניה בפרט כי משקלו של השיקול ההרתעתי גובר על משקלן של נסיבות אישיות ובכללן מצבו הכלכלי של מי שנגזר דינו.

...

מן הכלל אל הפרט - בחינה בענייננו של מהות העבירה, נסיבות המקרה, נסיבותיו האישיות של המבקש וצרכי החברה והשעה, אינה תומכת בהקלה ומביאה למסקנה כי יש לדחות הבקשה ולהעדיף את המגמה של המרצת הנאשם לשלם את הקנס שהוטל עליו.

ברע"פ 6665/05 ראיף מריסאת נ' מ"י (נבו, 17.5.06) נפסק לעניין זה : " על העונש שנגזר על מי שמורשע בעבירות נגד חוקי התכנון והבניה לשקף את חומרת המעשים והפגיעה בשלטון החוק ולשמש גורם הרתעה נגדו ונגד עבריינים פוטנציאליים, במטרה להפוך את ביצוע העבירות לבלתי כדאיות מבחינה כלכלית. כבר נפסק בעבר, כי בתי משפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה, שהפכו לחזון נפרץ בימינו (ראו רע"פ 2809/05 גבריאל טסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם) והאסמכתאות שם". ר' גם פסה"ד ברע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין (נבו, 9.6.09) נפסק לא פעם בעבירות כלכליות בכלל ובעבירות תכנון ובניה בפרט כי משקלו של השיקול ההרתעתי גובר על משקלן של נסיבות אישיות ובכללן מצבו הכלכלי של מי שנגזר דינו.

סיכומו של דבר מכל הטעמים שמניתי לעיל אני מורה על דחיית הבקשה להמרת הקנס במאסר שירוצה בעבודות שירות.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 4762/22 ע"פ 4915/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון המערער בע"פ 4762/22: עמרם כנפו המערערים בע"פ 4915/22: 1. יצחק דרי 2. כד-גל בע"מ נ ג ד המשיבה בע"פ 4762/22 ובע"פ 4915/22: מדינת ישראל ערעור על הכרעת הדן וגזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ד' בן טולילה) בת"פ 28095-04-17 מיום 24.2.2022 ומיום 21.6.2022 תאריך הישיבות: כ"ח בתמוז התשפ"ג (17.7.2023) כ"ט בתמוז התשפ"ג (18.7.2023) א' באב התשפ"ג (19.7.2023) בשם המערער בע"פ 4762/22: עו"ד נבות תל-צור; עו"ד טל שפירא; עו"ד רעות סרנת בשם המערערים בע"פ 4915/22: עו"ד רון שפירא; עו"ד **** נאמן; עו"ד קובי בן-שעיה בשם המשיבה בע"פ 4762/22 ובע"פ 4915/22: עו"ד שרית משגב; עו"ד מיכל בלומנטל; עו"ד שלום שיפר ][]פסק-דין

]המשנה לנשיאה ע' פוגלמן: לפנינו שני ערעורים שעניינם בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ד' בן טולילה) שניתנו בימים 24.2.2022 ו-21.6.2022.

תחום התיכנון והבניה, מצדיק רגישות מיוחדת לתקינות ולטוהר ההליך המנהלי, בראש ובראשונה בשל ההשלכות מרחיקות הילכת של החלטות גורמי התיכנון בעיניין משאבי הקרקע – השלכות שאינן תחומות אך למישור הכלכלי (ראו והשוו: בג"ץ 3132/92 מושלב נ' הועדה המחוזית לתיכנון ולבנייה, מחוז צפון, פ"ד מז(3) 741, 748 (1993); ד"נ 6/86 שולמן נ' ראש עריית הרצליה, פ"ד מ(2) 481, 485 (1986)).

בהקשר זה יצוין כי מרבית טענותיהם (הכתובות ובעל פה) של דרי וכנפו כוונו לעונשי המאסר בפועל, וממילא, לא עלה בידי המערערים להצביע על עילה להתערבותנו בגזר הדין של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לרכיבי הענישה האחרים (ואציין כי הדבר אמור גם בכל הנוגע לקנס שהוטל על חברת כד-גל, שצוינה כמערערת בעירעור דרי).

...

נוכח כל האמור לעיל, מצאתי כי שיקולי חלוף הזמן, אחידות הענישה ולקיחת אחריות מוליכים להקלה מסוימת בעונשם של המערערים.

סוף דבר המערערים שלפנינו הורשעו בפרשת שחיתות חמורה שקשורה בהפעלת אחת מהסמכויות הרגישות ביותר של השלטון המקומי – הליכי התכנון והבניה.

ואולם, השיקולים שפרטנו לעיל, ובהם נטילת האחריות של המערערים על מעשיהם, חלוף הזמן ואחידות הענישה, כמו גם גילו ומצבו הרפואי של דרי מוליכים למסקנה כי יש להקל – במידת מה – בענשם של המערערים, וכך אציע לחבריי לעשות.

בהמשך הנאשם הגיש לועדה המקומית לתיכנון ובנייה בעריית ירושלים את הבקשה להיתר בניה בקרקע בשמו של חאלד הידמי וכלל בה את התצהירים הכוזבים, ההסכם המזויף והעתק של הדרכון הבליזי המזויף של המיתחזה, מתוך מטרה לקבל היתר בניה בקרקע.

בית המשפט המחוזי ביטל את גזר הדין שהוטל על הנאשם והחזיר את הדיון לבית משפט השלום לצורך קבלת תסקיר שירות המבחן טרם גזירת דינו של הנאשם מחדש.

כשבקשתו נדחתה, הוא הודה בטעותו והביע צער על מעשיו במסגרת הטיעונים לעונש (ראו פרוטוקול מיום 5.8.20), אך לאחר שניתן גזר הדין ערער לבית המשפט המחוזי על ההחלטה שלא לאפשר לו לחזור בו מהודאתו.

...

ביחס לשני האירועים נטען, כי בסופו של דבר לא נגרם שום נזק בעקבות העבירות.

לנוכח האמור לעיל, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם את האישום הראשון הוא בין שנתיים לחמש שנות מאסר בפועל לצד מאסר מותנה, קנס ופיצוי לנפגעי העבירות ומתחם העונש ההולם את האישום השני הוא בין עשרים לארבעים ושמונה חודשי מאסר בפועל לצד מאסר מותנה ופיצוי לנפגעי העבירות.

לנוכח האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: עשרים ושישה חודשי מאסר בפועל.