טיעונים לעונש בעבירת תאונת דרכים

טיעונים לעונש לא נשמעה עדות מטעם מישפחת המנוח.

כדברי בית המשפט בע"פ 6358/10 קבהא נ' מדינת ישראל, לא פורסם (מיום 24.3.11): "עם כל הצער שבדבר סבורני כי יש ליתן במקרה דנן משקל מכריע לשיקולי הגמול וההרתעה ואין בנסיבותיו האישיות של המערער כדי להקטין את הצורך בהעדפת האנטרס הצבורי כי על המורשעים בעבירת גרם מוות ברשלנות יוטל עונש מאסר בפועל, כך שיועבר לכלל החברה מסר חד וברור כי יש להקפיד על חוקי התנועה על מנת להלחם בנגע תאונות הדרכים, הגובה מחיר כבד מדי יום." סעיף 64 לפקודה קובע כי העונש בעבירה של גרם מוות ברשלנות נע בין מאסר של 6 חודשים בעבודות שירות ועד 3 שנות מאסר בפועל .

...

בעפ"ת (י-ם) 20420-07-10 דבאבסה נ' מדינת ישראל, מיום 8.3.11, נדחה ערעורו של נהג אוטובוס בעל עבר תעבורתי הכולל 67 הרשעות קודמות שנסע בכביש בין עירוני במהירות גבוהה, לא שם לב שהרכב שלפניו עצר כדי לפנות כדין, סטה שמאלה התנגש ברכב שלפניו וכן ברכב שנסע בנתיב הנגדי וגרם למותו של נהג הרכב ולפציעתם של נוסעים נוספים.

בע"פ (ת"א) 38835-08-16 מירז נ' מדינת ישראל, מיום 5.7.17, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בגרם מוות ברשלנות.

בית המשפט לתעבורה בית המשפט המחוזי ובסופו של דבר גם בית המשפט העליון לא מצאו לאמץ את המלצת שירות המבחן ואף נקבע כי עמדת שירות המבחן אינה מחייבת את בית המשפט, וזאת בשל הצורך בהרתעה ו"התמודדות עם נגע תאונות הדרכים.

המאשימה טוענת כי מיתחם הענישה בעבירה של נהיגה רשלנית שגרמה לתאונת דרכים בגינה ניפצע אדם חבלות של ממש כולל רכיב של פסילה בפועל למשך חודשים ובמקרים מסוימים אף שנים.

...

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מדינת ישראל (8.2.07) לפיהם: "הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות. לא הרי מי שמודה בתחילת ההליך, כהרי זה המנסה להרחיק מעצמו אחריות, מנהל הוכחות ומעלה כל טיעון אפשרי כדי לא לשאת באחריות, ומורשע בסופו של הליך מייגע ולעתים ממושך.

הכרעה: לאור האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם ואת העובדה שהנאשם בחר לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות הראשונה, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: קנס כספי בסך 1,500 ₪ שישולם בתוך 90 ימים מהיום.

הצדדים טענו לעונש ביום 18.8.20 ושבו וטענו לעונש, לאחר שהוגשה חוות דעת ממונה ואף תסקיר עדכני, ביום 3.8.21.

על רקע כל אלה, כמו גם חלוף הזמן, המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשם עונש של של"צ בהקף 300 שעות בנוסף לצוו מבחן למשך שנה, כל זאת – "על מנת לחזק ולשמר את ההליך השיקומי ולצמצם הפגיעה בהתפתחות הנאשם".   טיעוני הצדדים:  המאשימה מיקדה טיעוניה במספר עניינים:   · חומרת העבירות שבאה לביטוי בכמות הסם שנתפסה וחלוקתו לשקיות, כמו גם מספר עבירות הסחר והמוטיבציה הכספית מאחוריהן.

· ברקע העבירות תאונת דרכים קשה שעבר הנאשם, הפסיק עבודתו ונקלע למצוקה כלכלית רבה.

...

· לסיכום, יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, להטיל על הנאשם של"צ, מאסר על תנאי ומבחן ולהימנע מעיצום כספי על מנת שלא לקלוע את הנאשם שוב למצוקה כלכלית.

על יסוד כל אלה אני קובע כי ניתן להכיר בנאשם כמי שעבר "שיקום" כהגדרתו בס' 40ד'(א) לחוק העונשין התשל"ז- 1977.

  על אף הדברים האמורים, ובהלימה להמלצה זו, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:   א.     מאסר למשך 66 ימים, בניכוי ימי מעצרו של הנאשם, ואולם הנאשם ירצה עונש זה בעבודות שירות על פי חוות דעת הממונה על עבודות השירות.

טיעוני ההגנה: בטיעוניו לעונש, עתר הסנגור המלומד לענישה מקילה יותר, באופן משמעותי מהעונש לו עתרה המאשימה.

בסופו של יום בשל נסיבותיה האישיות של הנאשמת, היותה אלמנה בת 86 וניצולת שואה, נימנע בית המשפט מהשתת של"צ או מאסר כפי שטענה לו המאשימה, והסתפק ברכיבי ענישה הכוללים מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים, אשר יחול על עבירות גרימת תאונת דרכים אשר תוצאותיה חבלה של ממש ו/או נהיגה בזמן פסילה, פסילה בפועל בת 16 חודשים בנכוי 2 חודשי הפסילה המנהלית אותם ריצתה הנאשמת, פסילה על תנאי 12 חודשים למשך 3 שנים, זאת לצד ענישה נלווית.

...

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מדינת ישראל (8.2.07) לפיהם: "הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות. לא הרי מי שמודה בתחילת ההליך, כהרי זה המנסה להרחיק מעצמו אחריות, מנהל הוכחות ומעלה כל טיעון אפשרי כדי לא לשאת באחריות, ומורשע בסופו של הליך מייגע ולעתים ממושך.

עוד נתתי דעתי גם לעקרון ההדרגתיות בענישה, ראה לעניין זה האמור בתיק 89-11-20 מ"י נ' ניסים אבוחסירה אשר ניתן על ידי מותב זה (נבו 24.2.21 ) ולפסיקה המאוזכרת שם. לאור האמור, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, תוצאותיהן, מדיניות הענישה הנוהגת, מתחם העונש ההולם, עברו התעבורתי של הנאשם, כמו גם העובדה שהנאשם בחר לקחת אחריות ולהודות באשמה ובתחשב בנסיבותיו האישיות, מצאתי לנכון לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 2,500 ₪ הקנס ישולם ב-5 תשלומים, חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.5.2023 ואילך.

כמו כן, אני מורה בזאת על הפעלת פסילה על תנאי בת 3 חודשים על פי ההרשעה בתיק תעבורה מס' 6219-04-18 מבית משפט לתעבורה בחדרה מיום 25.2.19 כך שחודשיים מתוכה יופעלו במצטבר לפסילה אותה הטלתי בתיק זה והחודש הנותר יופעל בחופף.

טיעוני הצדדים לעונש: המאשימה טוענת כי מיתחם הענישה הראוי לעבירות שעניינן גרימת תאונות דרכים בגינן נגרמו חבלות של ממש כולל רכיב פסילה החל מ-3 חודשים ועד שנתיים, תלוי במידת הרשלנות וחומרת התוצאות.

...

יפים לעניין זה דברי בית המשפט בע"פ (ת"א) 71933/06 קלגסבלד נ' מדינת ישראל (8.2.07) לפיהם: "הודיה היא הצעד הראשון המתבקש כאשר אדם טוען לקבלת אחריות. לא הרי מי שמודה בתחילת ההליך, כהרי זה המנסה להרחיק מעצמו אחריות, מנהל הוכחות ומעלה כל טיעון אפשרי כדי לא לשאת באחריות, ומורשע בסופו של הליך מייגע ולעתים ממושך.

בסעיף 38 לפקודה, לצדה של פסילת המינימום הרלוונטית לענייננו, נקבע גם כי "רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרט בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". בענייננו, אני סבורה כי הצטברותן של נסיבות אישיות וייחודיות של הנאשמת מצדיקה חריגה מפסילת המינימום באופן של הימנעות מהשתת פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה (תוך השתת צו שירות לתועלת הציבור במקום).

הכרעה: לאור כל האמור לעיל, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם, את מידת רשלנותה של הנאשמת ואת מידת הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, את את עברה התעבורתי המקל של הנאשמת, את העובדה שמדובר בכשל ראשון מסוג זה עבורה, את העובדה שהנאשמת בחרה לקחת אחריות ולהודות באשמה בהזדמנות הראשונה וכן את נסיבותיה האישיות והייחודיות ובמקרה ספציפי ייחודי של תיק זה, אני דנה את הנאשמת לעונשים הבאים: צו שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 100 שעות, בהתאם לתכנית שתגובש על ידי שירות המבחן.