טיעונים לעונש בנהיגה בשכרות - הסדר טיעון

טיעונים לעונש וראיות הצדדים: בדיון אשר היתקיים לפני ביום 20.01.21, הודיע ב"כ הנאשם כי הנאשם איננו מעוניין עוד בהסדר הטיעון שהוצג ביום 26.12.19 והצדדים טענו לעונש ביודעם כי ההסדר אשר הוצע אינו עומד עוד על הפרק ואינו מחייב מי מהם.

קביעת מיתחם העונש ההולם: קביעת מיתחמי ענישה בתעבורה איננה מלאכה קלה כפי שכבר נכתב לא מעט ועיון בפסיקה מגלה כי לרוב, לעבירות נהיגה בזמן פסילה נילוות עבירות חמורות נוספות דוגמאת גרימת תאונה והפקרה, נהיגה בשיכרות, הימלטות וכו' כפי שהורשע הנאשם במקרה זה (על אף שעסקינן בעבירות שבוצעו במועדים שונים).

...

לעניין זה, אפנה לדברים הבאים, כפי שנאמרו ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מ"י, (פורסם באתר נבו): "העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור". נסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לנאשם מצביעות על זלזול בחוק ובגורמי האכיפה ומלמדות כי הנאשם איננו נרתע מלבצען חרף תפיסתו.

בענייננו, הנאשם לא נשא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וסבורני שאינטרס הציבור ייצא נשכר מהטלת עונש מאסר בפועל לביצוע עבודות שירות חלף חשיפת הנאשם לתרבות עבריינית בתקופת מאסר מאחורי סורג ובריח.

כאמור, הנאשם ביקש לחזור בו מהודאתו לאחר הצגת הסדר טיעון והודיע כי הוא איננו מעוניין בו ואולם, בעת הצגת הסדר הטיעון, עתרו הצדדים להטיל על הנאשם מאסר בפועל שיבוצע בעבודות שירות וסבורני כי עונש זה הולם את נסיבות ביצוע העבירות.

אני מורה על הפעלת עונש פסילה על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים אשר הוטל על הנאשם בתת"ע 3603-11-16, בית משפט שלום תעבורה חיפה, גזר דין מיום 03.10.17 אשר ירוצה בחופף לתקופת הפסילה האמורה בסעיף 4 לעיל.

מעיון בפרוטוקול המקורי של תיק התעבורה מיום 24.3.16 (ת/22), עולה שהצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו העבירה של נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה נמחקה והנאשם הורשע בעבירה אחרת והיא נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים לפי תקנה 26(2) לתקנות התעבורה.

פסילת מינימום של רישיון הנהיגה ומאסר מינימום סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע כדלקמן: "הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3) דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר". במקרה שבפני, הנאשם הורשע בבצוע עבירה של נהיגה בשיכרות לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה.

...

על כן, הנני מורה על סריקת כתב האישום המתוקן בתיק התעבורה וגם את הפרוטוקול של תיק התעבורה מיום 24.3.16 כפי שהודפסו מתוך מערכת "נט המשפט" ומסמכים אלה יסומנו כ-ת/22.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם למכלול העבירות שבוצעו על ידי הנאשם במקרה שבפני, נע בין 7 ועד 18 חודשי מאסר בפועל, בצירוף מאסר על תנאי, פסילה בפועל של רישיון הנהיגה לכל הפחות ל-24 חודשים ועד 48 חודשים, פסילה על תנאי וכן קנס כספי שנע בין 5,000 ₪ ועד 15,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים: א. 7 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון, בעבירות אלה: גרימת מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 יחד עם סעיף 40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"); נהיגה בשיכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב ו- 39א לפקודת התעבורה.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש.

ראיות וטיעונים לעונש מטעם המאשימה באת כוח המאשימה הגישה את תדפיס המידע הפלילי על אודות 14 הרשעותיו הקודמות של הנאשם בתחום עבירות התעבורה, בגינן הושתו עליו קנסות, הראשונה משנת 2010 בגין חציית קו הפרדה רצוף או נהיגה משמאלו והאחרונה משנת 2020 בגין נוסע לא חגור (סומן טל/1).

...

המסקנה העולה מתוך סקירת הפסיקה היא שבמקרה שלפני יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממש, לא כזה שירוצה בעבודות שירות.

סוף דבר, לאחר שקילת מכלול השיקולים לעונש ההולם בתוך המתחם, אלה הם העונשים שאני גוזר על הנאשם: 12 חודשי מאסר בפועל ויום אחד.

כמו כן, אני מורה להפנות תשומת לב שירות בתי הסוהר כי בעת מיון הנאשם למקום ריצוי המאסר חשוב להציב הנאשם בחברת עוברי חוק מתחום התעבורה והימנעות מהצבתו עם בעלי התנהגות עבריינית.

רקע עובדתי כנגד המבקש/הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירות של סטיה מנתיב נסיעה תוך סיכון התנועה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 + סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"), היתנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, סרוב לבדיקת שיכרות לפי דרישת שוטר, עבירה לפי סעיף 64ד(א) + סעיף 39א לפקודת התעבורה.

למשל כאשר הדרישות הדיוניות לא נשמרו או שהסניגור לא הסביר כנדרש את מהות ההודאה, או שהסניגור פעל משיקולים זרים תוך הפרת אמונים כלפי לקוחו (ראה תפ"ח (מרכז) 15150-06-13 פסקה 27) או שבית המשפט היתעלם מחזרת המבקש/הנאשם מהודאה בשלב התסקיר או בשלב הטיעונים לעונש מבלי לברר העניין (ר' ע"פ 3227/10 פלוני נ' מדינת ישראל, ע"פ 3914/08 עאמר עסאלה נ' מדינת ישראל, ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל).

על פי החומר שבפני, לא שוכנעתי כי הבקשה לחזרה מהודאה נובעת מפגם כלשהוא בגיבוש הסדר הטיעון, כשל בייצוג או מתוך אמונה כנה בחפותו של המבקש/הנאשם אלא כמהלך טאקטי אם לא לומר מניפולטיבי לשפר סכוייו ולהחזיר "הגלגל לאחור", על מנת לקבל הקלה בענישה.

...

טענות הסנגור השני לכשלים בראיות עת בחן את תיק החקירה מחדש עומדות בסתירה להלכה המשפטית בנושא חזרה מהודאה, שלפיה החלפת ייצוג משפטי, סיכויי ההרשעה ומצב הראיות לא יהוו נימוק לחזרה מהודאה, שכן הליכי בית המשפט אינם יכולים לנוע כמטוטלת בהתאם לחוות דעת של עורכי דין שונים על חומר הראיות (ראה ע"פ 3914/08 עאמר עסאלה נ' מ"י, ע"פ (נצרת) 1146/04 חלף מוסא נ' מ"י, וכן ראה בנוסף דברי כב' השופט הנדל בע"פ 3227/10 פלוני נ' מ"י שם נקבע : "הנאשם אינו בגדר 'סוחר בשוק' המשפט הפלילי... ואינו בן חורין לעבור מהודאה לכפירה בכל אשר יחפוץ". סוף דבר בסופו של דבר, השאלה המכרעת, על פיה תוכרע הבקשה לחזרה מהודייה, היא המניע/הסיבה לבקשת המבקש/הנאשם לחזור בו מהודאתו – האם מדובר ברצון כן ואמיתי להוכיח את חפותו, או שמא מדובר בתכסיס/מהלך טקטי שנועד להשיג רווח דיוני/משפטי שכן "כפי שכבר נאמר, פרוצדורה פלילית איננה "משחק אשקוקי" אך גם איננה "תוכנית כבקשתך". שלא כמו במשחק השחמט, נאשם שעשה מהלך שגוי יהיה רשאי לבטלו מסיבות טובות, אולם לשם כך יהא עליו להניח תשתית עובדתית שמראה כי סיבות כאמור אכן קיימות במציאות.

על פי החומר שבפני, לא שוכנעתי כי הבקשה לחזרה מהודאה נובעת מפגם כלשהו בגיבוש הסדר הטיעון, כשל בייצוג או מתוך אמונה כנה בחפותו של המבקש/הנאשם אלא כמהלך טקטי אם לא לומר מניפולטיבי לשפר סיכוייו ולהחזיר "הגלגל לאחור", על מנת לקבל הקלה בענישה.

הבקשה לא מעלה "נימוקים מיוחדים" לקבלתה ונחזית כבלתי כנה ועל כן דינה להדחות וכך אני מורה.

בתאריך 18.1.22 הגישו הצדדים הודעה בדבר הסדר טיעון חלקי במסגרתו הוסכם, כי הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן שצורף להודעה וכל צד יטען לעונש.

לעניין השאלה מהו "ארוע אחד" צוין בפס"ד חדוות הורים וצוטט בע"פ (ארצי) 12113-04-14‏ ‏ אחים ראני בע"מ - מדינת ישראל (12.3.19)‏, כי: "בספרות הועלתה האפשרות להקיש לצורך כך מהפסיקה שעסקה בשאלה מהו "אותו מעשה" לעניין סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי (הקובע שאין להעניש יותר מפעם אחת "בשל אותו מעשה"), בה נקבע כי "השאלה מהו מעשה אחד נבחנת בכל מקרה ומקרה לפני נסיבותיו ואמת המידה לעניין זה איננה רק פיזית אלא גם נורמאטיבית-ערכית. שניים מהם מבחני העזר אשר פותחו בפסיקה לצורך הכרעה בסוגיה זו: המבחן הצורני-עובדתי הבוחן האם הפעולות, אף שהן עוקבות ובוצעו ברצף, נפרדות וניתנות לפיצול; והמבחן המהותי-מוסרי, בגדריו יש לבחון, בין היתר, את חשיבותו של הערך הנפגע, את ריבוי הנפגעים ואת השיקול המוסרי אליו מצטרף גם שיקול ההרתעה" (ע"פ 8748/08 ברכה נ. מדינת ישראל, [פורסם בנבו] מיום 10.10.11, בו נקבע כי נהיגה בשיכרות שהובילה למותם של ששה אנשים לא תיחשב כ"מעשה אחד" לצורך גזירת העונש).

...

לפי גישה זו, השאלה מהו אותו "מעשה" אמנם אינה זהה לשאלה מהו אותו "אירוע", אך גם לצורך השאלה מהו "אירוע" ניתן להיעזר במבחן הצורני-עובדתי וכן במבחן האינטרס המוגן, כך ש"מסכת של מעשים ועבירות תוגדר "אירוע אחד" בכל אותם מצבים שבהם ההסתכלות באירוע העברייני תביא את המתבונן למסקנה שפיצולם יהיה מלאכותי, וכי לאמיתו של דבר מדובר במכלול אחד", ועם זאת "ריבוי נפגעים עשוי להשפיע על הסיווג הראוי. כך, יהיה אפשר לקבץ רצף של עבירות נפרדות לכדי אירוע אחד כאשר מדובר בפגיעה קלה באינטרס המוגן או כשמדובר בקרבן אחד, ואילו כאשר האינטרס החברתי המוגן הוא אינטרס רב עוצמה, וקיימים מספר קורבנות, תופרד כל עבירה ותיחשב לאירוע בפני עצמו" (יניב ואקי ויורם רבין, הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה, תמונת מצב והרהורים על העתיד לבוא, הפרקליט נ"ב 413 (2012); להלן: ואקי ורבין; בעמ' 443).

כן ראו עפ (ארצי) 29843-01-21 מדינת ישראל - מאפיית אורן משי בע"מ (2.5.22) שם נפסק, כי "ראשית יובהר שגם אם מדובר באירוע אחד, מדובר באירוע הכולל עשרה מעשים ולא מדובר באירוע אחד הכולל מעשה אחד. בעניין זה מקובלת עלינו טענת המערערת כי קביעת בית הדין האזורי אינה יכולה לעמוד ובגזירת העונש יש להתחשב בין היתר במספר המעשים (ע"פ 12606-04-19 ל.מ. שירותי כוח אדם (צפון) בע"מ – מדינת ישראל)". בנסיבות אלו ייקבע מתחם ענישה אחד תוך התחשבות בכך שמדובר בריבוי עבירות ולא יקבעו מתחמי ענישה לכל עבירה בנפרד.

בנסיבות אלו אני סבור כי יש להעמיד את מתחם הענישה במקרה זה לעניין הנאשמת על שיעור של בין הקנס המנהלי בסך 95,000 ₪ לבין 570,000 ₪.

סוף דבר: הנאשמים ישלמו את הקנסות שנקבעו לעיל ב-60 תשלומים חודשיים, שווים ועוקבים החל מיום 1.2.23 ובכל 1 לחודש שלאחר מכן.