טיעונים לעונש בהתאם להסדר טיעון

על פי כתב האישום, פנה הנאשם 6 למר איבשיץ ובקש ממנו מספר פעמים לחדול מהגדלות המלאי המלאכותיות, וכפי שטען במסגרת הטיעונים לעונש, מר איבשיץ הורה לו להמשיך ולבצע את המעשים.

ב"כ המאשימה עמד על כך שחלק מהנאשמים המשניים (כמו הנאשמת 3 שהודתה במסגרת הסדר טיעון, הורשעה ואף ריצתה את עונשה), הואשמו בעבירות לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, שהוא הסעיף המחמיר יותר, הואיל והוא כולל בחובו יסוד נפשי של כוונה, ואילו חלקם האחר, כוללם נאשם 6, הואשמו בעבירות לפי סעיף 53(ב)(5א) לחוק ניירות ערך, שאינו כולל יסוד נפשי של כוונה.

לדבריהם (בעמ' 437): "'מדיניות הענישה הראויה' משמעה ענישה בהתאם לעיקרון ההלימה, שממילא מחויבת. לאור כך, אם מצא בית המשפט שגזר הדין שניתן לפני התיקון (מדיניות הענישה הנהוגה) מבטא את עיקרון ההלימה, הלה ישתמש בו כדי לגזור את מיתחם העונש ההולם. אם מצא בית המשפט שגזר הדין שניתן לפני התיקון מבטא עקרון אחר, עליו להיתעלם ממנו ולקבוע מיתחם על פי המדיניות הראויה הנגזרת מעיקרון ההלימה. נמצא איפוא שהמדיניות הנוהגת נועדה לשמש כלי עזר לקביעת המיתחם רק כאשר היא ניתנה מתוך גישה גמולנית". בע"פ 1323/13 רך חסן נ' מ"י (פורסם בנבו, 2013, להלן: עניין חסן, בפיסקה 11 לפסק דינה), עמדה כב' השופטת עדנה ארבל על כך ש: "אין זהות בין מיתחם העונש לבין טווח הענישה המקובל", שכן טווח הענישה המקובל מבטא את מדיניות הענישה הנהוגה, וכאמור זו התחשבה רק במקצת השיקולים המשפיעים על עיצובו של המיתחם (עוד ראו לעניין זה ע"פ 4115/08 אבנר גלעד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2011), פסקה 37 לפסק דינו של כב' השופט, לימים הנשיא, אשר גרוניס.

...

אני סבורה שהרף התחתון שציין ב"כ המאשימה, של 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות הינו נמוך.

אני סבורה כי הרף התחתון הוא 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, כאשר אין מדובר בעבירות עם יסוד נפשי של כוונה ובנסיבות של מילוי הוראות כמפורט ללא טובת הנאה.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגוזרת על הנאשם 6, את העונשים הבאים: עונש מאסר של שבעה חודשים שירוצה בעבודות שירות באתר יד לשריון בלטרון.

בהתאם לבקשת ב"כ המאשימה אליה צורף הסדר טיעון שנחתם ע"י הצדדים, מתוקן כתב האישום שהוגש נגד הנאשמת, הנאשמת מודה בעבירה המתוקנת, מבקשת להשפט בהעדרה מבקשת והצדדים עותרים במשותף לענישה מוסכמת.

...

נהיגת הנאשם ברכב כמתואר לעיל הייתה לאחר שביום 19.9.20 במסגרת תיק 10766-03-20 בבית משפט השלום לתעבורה מחוז מרכז, נפסל הוא בנוכחותו מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 7 שנים וזאת במצטבר לכל פסילה אחרת שהייתה תלויה כנגדו ביום מתן גזה"ד. טיעוני הצדדים לעונש בתמצית – הסדר טיעון ביחס לרכיב המאסר בפועל הוצג ע"י הצדדים טרם טענו לעונש.

בהתאם להסדר שהוצג, עותרים הצדדים במשותף לענישה הכוללת 16 חודשי מאסר בפועל (מאסר שיימנה מיום מעצרו של הנאשם).

...

נוכח תקופת המאסר המוסכמת בין הצדדים – 16 חודשים של מאסר בפועל, ובשקלול לקיחת האחריות המלאה של הנאשם, תיקון כתב האישום, נורמטיביות הנאשם מהפן הפלילי ה"קלאסי", נורמטיביות משפחתו, גילו הצעיר והיותו אב ל-4 ילדים אותם הוא מפרנס מעבודה מסודרת, ובהינתן שלפני הנאשם ריצוי של שנות פסילה ארוכות כתוצאה מגזר הדין הקודם שניתן כנגדו בבית המשפט השלום לתעבורה מרכז, שוכנעתי כי פסילה לצמיתות עשויה להיות בלתי מידתית, וככל שיפסל הנאשם למשך 12 שנים נוספות במצטבר לכל פסילה אחרת התלויה כנגדו, לא תהיה עוד סכנה מהמשך נהיגתו אם ירצה את מלוא תקופת הפסילה המצטברת ללא נהיגות נוספות בזמן פסילה.

לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים: הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 12 שנים.

הנני גוזר על הנאשם 9 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון נהיגה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין או ביצוע עבירה בניגוד לסעיף 62(4) בפקודת התעבורה והכל תוך 3 שנים מהיום.

למרות זאת, בהיתחשב בכלל מרכיבי הענישה שייקבעו לנאשם החלטתי שלא להתערב ברכיב עונש זה. בהיתחשב בכך שהודאת הנאשם 1 ניתנה במסגרת הסדר טיעון הכולל המלצה משותפת של הצדדים לעונש, בציפיה שבית המשפט יקבל את המלצת הצדדים, הרי שעונש המאסר שיוטל על הנאשם 1 יהיה מתון מזה שמן הראוי היה להטיל עליו לולא הסדר הטיעון (ראה ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ז(1) 577, 612-613).

...

אשר לעתירת המאשימה להטיל על הנאשם 1 פסילת רישיון נהיגה, הרי שבהתחשב בקשר שבין הנהיגה עצמה לבין העבירה, ובהתחשב בחשיבות רישיון הנהיגה לקיום חיי שגרה ועבודה, ובצורך של הנאשם ברישיון הנהיגה לחזרה למסלול החיים הנורמטיבי לאחר ריצוי עונש המאסר, נראה לי שבמקרה זה יש להימנע מפסילה בפועל של רישיון הנהיגה.

למרות זאת, בהתחשב בתיקון מרחיק הלכת של כתב האישום בכל הנוגע לנאשם זה; בעבירה בה הנאשם הורשע – המתבררת ברגיל בבית משפט השלום; בפער בין העונש הראוי בנסיבות לעונש המוצע; ובכלל בדבר כיבוד הסדרי טיעון; אני מקבל את המלצת הצדדים לעונש בענין הנאשם 2.

בהתחשב כל האמור, אני דן את הנאשמים לעונשים הבאים: הנאשם 1: א. 33 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו.

הסדר הטיעון שגיבשו הצדדים, עומד במסגרת מיתחם הענישה לאור מהות העבירה בה הורשעה הנאשמת והוא סביר ומאוזן בנסיבות העניין.

לידיעתך: החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית המשפט.

...