טיסה התעכבה בגלל עומס יתר במסלול טיסה

המטוס עליו עלו התובעים הנו מטוס גדול וכבד יחסית, הדורש מסלול המראה ארוך.

אמונים עלי דברי התובע, שהוא עובד רשות שדות התעופה כאמור, כי הבין היטב את דברי הקברניט שדיבר על עומס יתר שאינו מאפשר המראה בתנאי מזג האוויר.

אם כן לאורך כל שלוש השעות שקדמו לטיסה ולבורדינג יודעת הנתבעת, לדברי נציגתה, כי מדובר במטוס שאינו יכול להמריא עם כמות נוסעים כזו (שממנה מתחייב משקל כבודה מסויים), ולכיוון דרום (הרוח דרומית) כלל אינו יכול להמריא וכי בגלל מזג האוויר יתכן ויחול עיכוב.

...

לאחר שעיינתי במסמכים שהציגה הנתבעת מצאתי כי אין התאמה בין דברי הנתבעת ובין המסמך נ/2 שהציגה.

על כן אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים, בנוסף לפיצוי בסך 250 ₪ לכל אחד, סך של 250 ₪ לכל נוסע.

בסך הכל תשלם הנתבעת לתובעים את הסכומים הבאים: בגין הטיסה לבוקרשט - 1,400 ש"ח בגין הפסד ימי עבודה – 900 ש"ח בגין פיצוי 250 ₪ לכל נוסע – 500 ש"ח בגין פיצוי לפני סעיף 11(א) לחוק – 500 ש"ח בגין המזוודה – 1,000 ש"ח סך כולל של 4,400 ₪ בצירוף הוצאות התביעה בסך 500 ₪.

כך, למשל, הוכרה תחולת החריג כאשר נפער בור במסלול בשדה התעופה (ת"ק (תביעות קטנות עכו) 58174-12-15 אבו ריא נ' נאזרין טורס בע"מ (10.5.2016); ת"ק (תביעות קטנות חי') 18794-03-16 חובן נ' איסתא ישראל בע"מ (13.11.2016)); וכאשר פרצה שריפה בשדה התעופה (ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 33770-07-15 שפירא נ' חברת אלאיטליה-קומפניה איראה איטליה אספי איי, פסקה 11.3 (22.8.2016)).

אולם, עומס וצפיפות "שיגרתיים" בשדה התעופה לא יהיה בהם די כדי להעמיד למפעיל הטיסה פטור מתשלום פיצוי.

זאת ועוד, גם אם נלך לפי הקודים שפרטה אוקראין (סעיף 9 לכתב ההגנה), הרי שרק שש דקות של איחור משויכות לקטגוריה של "מיגבלות בשדה התעופה". קטגוריה אחרת, המכונה "מיתקני שדה תעופה" ומשויכות לה 35 דקות איחור, מתייחסת על פני הדברים לעיכובים "שיגרתיים" של שדה תעופה (חניה, צפיפות, תאורה וכדומה); והקטגוריה לה מיוחס זמן האיחור הרב ביותר, 39 דקות, מכונה "טעינה/פריקה", ועל פני הדברים כלל אינה קשורה לשדה התעופה.

בהתאם לתוספת הראשונה לחוק שירותי תעופה, עומד הפצוי על סך 2,090 ש"ח. שירותי לינה ומזון ומשקאות לטענת התובעים, הם נשלחו למלון הנמצא מחוץ לעיר בתנאים ירודים ביותר, עד כי יתר הנוסעים הישראלים שהיו איתם העדיפו להשתכן על חשבונם במלון אחר.

...

גם במקרים בהם המסקנה היא כי מפעיל הטיסה אינו חייב לספק מזון עם תעודת כשרות, כגון בשל תנאים שלא אפשרו השגת מזון כזה במאמצים סבירים, אין בכך כדי לומר כי הוא פטור לחלוטין ממתן מענה לצורכי הנוסעים מבחינת כשרות.

במצב דברים זה, אני סבור שאוקראין לא עמדה בחובתה לפי חוק שירותי תעופה לספק לתובעים מזון ומשקאות.

סוף דבר הצד השלישי (אוקראין) ישלם לתובעים סך של 7,180 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 500 ש"ח. התביעה נגד הנתבעת (איסתא) נדחית, ללא צו להוצאות.

אין מחלוקת בנוגע לכך שהנוסעים הובאו פעם נוספת אל שדה התעופה ביום 27.10.17 בשעה 00:30, ולאחר שהועלו אל המטוס זה הוסע מעמדתו אל עבר המסלול.

במלון המתין להם חדר מעופש ועמוס טחב והאוכל שהמתין להם היה 'בלתי אכיל', עד כי נאלצו ללכת לישון רעבים.

טענות הנתבעת - ראש וראשון טוענת הנתבעת כי הנסיבות שבגינן נגרמו התקלות השונות, בגינן עוכבה הטיסה, הן נסיבות חריגות ומפתיעות שאינן בשליטתה ואשר אף לו עשתה כמיטב יכולתה לא יכולה הייתה למנוע אותן.

הנתבעת, על כך אין מחלוקת, מצאה לנכון לפצות את התובעים כאן, כמו גם את כל יתר הנוסעים, בפצוי הסטאטוטורי הקבוע בסעיף 6 לחוק בגין ביטול הטיסה.

...

משמצאתי כי הנתבעת הפרה חובותיה בהקשר זה, אני סבורה כי יש לפנות ולבחון את הוראות החוק בעניין.

מכל האמור, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובעים את שיעור הפיצוי שהוצע מטעמה, בסך של 2,080 ₪ לכל נוסע, בשל התקיימותן של נסיבות מזכות על פי החוק לתשלום הפיצוי הסטטוטורי פעם אחת בלבד, ובנוסף אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעים בגין הפרת הוראות החוק בכל הנוגע לשירותי הסיוע, כדרישתם המיוחדת במקרה דנן, בסך של 750 ₪ לכל אחד.

בסה"כ תשלם הנתבעת לתובעים סך כולל של 5,660 ₪.

האם עיכוב של שעות ארוכות ביציאת טיסה, תחילה בשל תקלה ובהמשך בהיעדר אישור נחיתה, בא בגדר עיכוב בנסיבות חריגות שלא בשליטת הנתבעות ואינו מזכה בפצוי הקבוע בחוק? והאם בנסיבות הנתונות עמדו הנתבעות בחובות שבדין כלפי הנוסעים שנותרו להמתין לטיסה בשדה התעופה במשך 12 שעות? אלו השאלות המרכזיות העומדות להכרעתי במסגרת תובענה זו. עקרי העובדות התובעים הם גמלאים וחברים במרכז התרבות והפנאי "בית בדפנה" שביישוב עומר, ובין יתר הפעילויות החברתיות שלהם יוצאים מעת לעת לטיולים מאורגנים לחו"ל. התובעת 1 היא נציגת התובעים והרוח החיה מאחורי טיולים אלו, והיא שעומדת מול החברות שמארגנות את הטולים.

חוק זה יפורש בתחולה נרחבת לטובת הנוסע בהתאם לתכליתו הצרכנית (רת"ק (חיפה) 6589-11-18 ALBA STAR נ' עמוס פרל, 19.12.2018).

באשר לטענת נסיבות חריגות בשל עיכוב נוסף בהמראה בגין אי קבלת אישור משדה התעופה נתב"ג, נפסק כי אין הגנה בנסיבות בהן בעיכוב קצר של כשעתיים בשל תיקון תקלה הביא לעיכוב ארוך בשל עוצר טיסות שהחל לאחר המועד המיועד להמראה במקור; ת"ק (תביעות קטנות י-ם) 59439-11-17 ידידה ברוך רוזברגר נ' השטיח המעופף בע"מ (נבו 13.05.2018)‏‏ עמ' 2-3.

לא התבקשו סוגי פיצויים נוספים, ניזקי ממון ללא הוכחת נזק או עגמת נפש, בהתאם להלכה הקובעת כי האפשרויות למסלולים אלו הן חלופיות ולא מיצטברות; ע"א 7426/14 פלונית נ' **** )14.3.2016(.

...

לא הוצגו לכך ראיות כלשהן ועל כן אני קובעת כי הנתבעת 2 לא הוכיחה כי חיפשו מלון לתובעים או הסעה, ואני קובעת כי הנתבעות הפרו את דרישת החוק בעניין זה. לגבי שירותי התקשורת, אין מקום לבטל את דרישת החוק בטענה כי לא היה לתובעים צורך בכך בהינתן שירותי אינטרנט חינם בשדה התעופה, ובהינתן שלתובעים או לכל הפחות לחלקם היו טלפונים ניידים.

התביעה לנזק ממוני בסך 1,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה שהיו לתובעים לטענתם נדחית נוכח האמור בסעיף 45 לפסק הדין.

סיכומו של דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה בסך של 3,320 ₪ לכל אחד מ-22 התובעים, ובסך הכל 73,040 ₪.

התובעים שהם זוג הורים עם ארבעת ילדיהם (שהצעירים בהם בני 5 ו-2 במועד הארוע), טוענים שהגיעו לשדה שלוש שעות לפני מועד הטיסה וביצעו צ'ק אין כשעה וחצי לפני מועד הטיסה כיוון שהשדה היה עמוס.

התובע ובנו העידו כאחד כי הגיעו 3 שעות קודם כי השלימו את הליך הצ'ק אין כשעה וחצי לפני ההמראה וכי התעכבו בבקורת הדרכונים בשל העומס.

בעוד שהתובע לא יכל להתנבא על הבאות על העיכוב בבקורת הדרכונים ועל כן ניתן להבין מדוע אין בידיו ראיות על מועד ביצוע הצ'ק אין, הרי שהנתבעת הנה בעלת השליטה במערכות הממוחשבות ובידה היה להפיק ראיות מדוייקות יותר באשר לשעת ביצוע הצ'ק אין (ולא רק מקומם ביחס ליתר הנוסעים), ותעוד אודות הסיבה שלא הועלו למטוס ומה עשתה כדיי לנסות ליפתור את הבעיה.

אציין כי אף נציגת הנתבעת ציינה בדיון, שבברגמו, בשונה משדות תעופה אחרים, אין מסלול מיוחד לבידוק ולמעבר למשפחות עם פעוטות, עניין שגם הוא יכול היה לקצר את הפרוצידורה הנדרשת עד העלייה למטוס.

...

נוכח כל האמור מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאותיה.

אין חולק שהנתבעת לא בצעה דבר ובהעדר כל פעולה מצידה של הנתבעת אף לשיטתה, אני קובע כי היתה בידי הנתבעת היכולת לסייע לתובע ומשפחתו.

כפי שפרטתי בס' 13 לעיל בהרחבה אינני מקבל את הטענה כי ריבוי תיקים היה גורם נוסף לאי העלתם וניכר כי ההחלטה לא להעלותם היתה שרירותית, על בסיס הודעה של אנדרה ולא מצאתי כל פעולה שנעשתה על ידי הנתבעת כדיי לנסות ולהעלותם לטיסה.

בהתאם לכל האמור אני מורה כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 16,171 ₪ שהינם 70% מעלות כרטיסי הטיסה החלופיים שנאלץ התובע לרכוש בגין אי העלאתם לטיסה.