טוטאל לוס אובדן כספי מחיר מחירון

שמאי מגדיר את הרכב אובדן גמור ואז המבוטח שלי זכאי על פי תנאי הפוליסה לפצוי של רכב חדש מבחינת העלות.

אני לא מכיר חברת ביטוח שמתנדבת לשלם כסף.

אז אם מסתכלים על הפערים שבין שווי הרכב במועד התאונה לבין הסכום ששילמתם, אז כנגד אותה פרמיה שהוא שילם, שילמתם לו הלכה למעשה כ-60,000 ₪ יותר ממועד מחיר המחירון של הרכב במועד התאונה? לא מדויק הסכום.

...

לפיכך יש לקבל את התביעה במלואה, ככל שהיא נוגעת לאי.פי.אי ולנהג רכב הפסאט בהתאם לשיעור האחריות המיוחס לכל אחד מהם.

התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעות 1, 2 ו-4 נדחית.

התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 4 נדחית בזאת.

הרכב ספג נזקים משמעותיים בשיעור של כ- 52% מערכו כאמור, ולפיכך הוכרז "אבדן להלכה". הרכב נפגע גם במרכב, ובהתאם מומחה בית המשפט מצא כי רמת הפגיעה הנה "נזק מרכב בינוני". העובדה כי ייתכנו נזקים חמורים יותר מהנזק שספג הרכב, כגון נזקים בטיחותיים בהתאם להגדרת תקנה 309(ט) לתקנות התעבורה (נזקים אשר לא נגרמו לרכב בעניינינו) אין פירושה כי הנזק שספג הרכב הנו "קל" בלבד וכאמור לעיל אף מומחה בית המשפט שלל אפשרות זו והגדיר את הפגיעה במרכב כ"בינונית".

שנית, ייתכן שהתובעים יכולים היו להיות זהירים יותר, ובכלל זאת לברר עם הנתבע על פשר ההפחתה ממחיר המחירון (לטענתם הם לא עיינו במחירון, אלא במחירי רכבים דומים ב"יד 2" ומחיר הרכב לא היה זול יותר משאר הרכבים). אולם, אף אם התרשלו, ובעניין זה אין לי צורך להכריע, אין הדבר פוטר את הנתבע מגילוי מידע מדויק על הפגיעות שעבר הרכב, כפי שנידרש מחוק מכירת רכב משומש, דבר שלא נעשה על ידו כאמור.

וכך ציינתי בפני הצדדים: "...אבקש כי הצדדים ישימו את לבם לנתון שלפיו ככל שההליך נמשך, שווי הרכב יורד ויורד עקב חלוף הזמן, וכי בפרק זמן של כשנה וחצי – שנתיים עד למתן פסק דין אבדן הערך של הרכב עלול להיות משמעותי ואולי בגובה של עשרות אלפי ₪. יוצא מהאמור, כי שני הצדדים עלולים להפסיד לא מעט כסף, רק עקב חלוף הזמן וירידת שווי הרכב במהלך הזמן שעד למתן פסק דין. לפיכך, מתוך עקרון הקטנת הנזק עבור שני הצדדים, אציע לצדדים כדלקמן:

...

הדבר נעשה בהתאם לסיכום המסחרי בינו לבין הנתבע 1, והוא מובן היטב על רקע העובדה כי הנתבע 3 מוכר את כלי הרכב שהוא רוכש מחברות ביטוח ומתקנם, לסוחרי רכב בלבד, והוא אינו מוכר ללקוחות קצה פרטיים.

בנסיבות אלה התביעה נגד הנתבע 3 נדחית.

סוף דבר עסקת המכר מבוטלת.

לטענת התובע לאחר שהתגלה לו עברו של הרכב הוסכם בינו לבין הנתבע 1 כי זה יסייע במכירת הרכב ובמתן פיצוי לתובע אך התברר לתובע כי הנתבע 1 אינו עושה כן ואף ההצעות שהציע היו כאלה שאם היו מבוצעות היו גורמות לתובע נזקים כספיים נוספים.

בעקבות סרובו של הנתבע 4 ניסו הנתבע 1 ו- 2 למצוא פיתרונות אחרים כולל ניסיון שלהם למצוא רוכש לרכב במחיר 25,000 ₪ , מתן פיצוי של 5,000 ₪ ותביעה של היתרה עד למחיר מחירון הרכב שהיה באותה עת 38,500 ₪, מהנתבע 4.

בזמן התאונה, שבגינה נקבע האבדן להלכה, ניתנה חוו"ד שמאי לפיה מדובר בירידת ערך של 10% ממחיר הרכב שעמד אז על 46,000 ₪ היינו ירידת ערך של 4,600 ₪.

הנתבע 4 הנו סוחר בכלי רכב שעיקר עסוקו רכישת כלי רכב שעברו תאונות קשות ונמכרות על ידי חב' ביטוח לאחר שהם פיצו את בעל הרכב ("אבדן להלכה").

...

כמו כן, יש להפחית סכום נוסף, שלגביו לא הובאו ראיות אך ברור שיש להפחית סכום כלשהו, בגין כך שהתובע עשה שימוש ברכב במשך שנה עד שמכר אותו ואני קובע סכום זה ל- 6,000 ₪ (כ- 500 ₪ לחודש).

אני מחייב את הנתבעים 2 ו- 4 גם בהוצאות התובע וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ (ביחד ולחוד).

התביעה נגד הנתבעים 1 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות.

דו"ח הבדיקה מיום 18.05.2021 מצא, כי הרכב עבר 2 תאונות דרכים כאשר אחת מהן תאונה קשה של "אובדן גמור" מה שלא מנע את החזרת הרכב לשימוש.

טענות הגנה: אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, הוא רכש את הרכב לפני כארבע (4) שנים ממגרש מכוניות בתל אביב ("מיגרש דוד חכמי") במחיר מלא לפי המחירון.

יתרה מכך, נמצא כי התובע נהג שלא בתום לב עת בחר למכור את הרכב במחיר הפסד, כטענתו, הגם שהנתבע הסכים להשיב לו את כספו.

...

הכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על נספחיהם, התרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, עמדתי על נסיבות המקרה ובחנתי את מכלול הראיות שהובאו בפני, הגעתי לכלל דעה כי יש לקבל התביעה כנגד הנתבע, בחלקה, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר: התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 2,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ +מע"מ וסך מחצית אגרה ששולמה וזאת תוך 30 יום.

התובעת השמיטה את דף ההערות והסייגים בסוף המסמך, אשר בו מצוין, כי אין אחריות לנכונות הנתונים המופיעים בו. יתרה מכך, טוענת הנתבעת, כי התובעת קנתה את הרכב בסך של 34,000 ₪ כך שחישוב סכום התביעה לפי מחיר מחירון של 40,000 ₪ היא דרישה חסרת תום לב. לאחר עיון בטענות הצדדים ובראיות הגעתי למסקנה כי דין התביעה להיתקבל בחלקה.

ואולם רשומה העברה כספית - כנראה - לתובעת על סך של 15,000 ₪.

בעיניין תק (נת') 7827-01-22‏ ‏ משה בוארון נ' בן שלום כבוד השופטת אפרת מאירי נאמר : "רכב שניזוק ביותר מ-60% משוויו, יוכרז רכב עם אובדן גמור והמבוטח זכאי לפצוי במלוא ערכו ביום התאונה או החלפתו ברכב מסוג ומצב דומים. לעומת זאת, במקרה שהנזק הוא לפחות 50% אך פחות מ 60% - הרי שזהו מצב 'אובדן גמור להלכה', או אז רשאי המבטח לפצות את המבוטח כאילו היה אובדן גמור. במקרה זה "תעבור הבעלות בשרידי הרכב למבטח". אכן, במקרה שהרכב מוכרז כאובדן להלכה, השיקול הוא של חברת הביטוח מהו גובה הפצוי והוא שיקול כלכלי, ותו לא. יובהר כי רכב שהוגדר אובדן גמור מועבר לפירוק ולא ניתן לשקום.

...

אני סבור כי בעצם ידיעתה של התובעת כי הרכב היה מעורב בתאונה קשה יש לייחס לה אשם תורם.

כך, במהלך רכישת הרכב על ידי התובעת עמד מד האוץ על 105,000 ק"מ ובעת מכירתו הראה מד האוץ 109,000 ק"מ. בהיעדר מסד נתונים ראוי לקביעת הנזק והפיצוי בעקבותיו אני מורה על פיצוי בשיעור גלובלי אשר יעמוד על סך של 5,000 ₪.

מכל המקובץ, מורה כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ וכן 500 ₪ הוצאות משפט וזאת תוך 30 יום ממסירת פסק דין זה. זכות בקשת רשות ערעור תוך 15 יום ניתן היום, ט"ז סיוון תשפ"ג, 05 יוני 2023, בהעדר הצדדים.