גם אם בדקדוק ייתכן והשרשרת אינה שלמה ללא מתום, אך עדיין היצטברות הראיות, כולל כללי האבטחה של המסמכים (העברתם בשקית ניילון סגורה) מהזירה לתחנת המישטרה ומשם למז"פ, הם כאלה המספקות אותי כדי לקבוע, כממצא עובדתי, שאכן טביעת כף היד שהייתה נגד עיניה של המומחית, הגב' מיכל בית יוסף, היא היא טביעת כף היד שנלקחה על ידי השוטר ולירי, מן השיש שבחדר המדריגות אשר סמוך לדירת השוד.
ו.7 משמעות טביעת כף היד במארג הראיות
עדיין, יש צורך להיתמודד עם השאלה המרכזית מבחינה ראייתית, הרלבנטית לתיק זה, דהיינו: מהי הנפקות של טביעת כף היד לעניין הרשעתו או חפותו של הנאשם.
...
ברם, לאחר שבחנתי את הדברים, הגעתי למסקנה כי גם אם מדובר בנאשם שבחר, באופן מודע, בתחילה לא לומר אמת לעניין הימצאותו בישראל, והסביר זאת בטעם של חשש מהפללתו העצמית, והסיכוי כי יופעל נגדו מאסר על תנאי, עדיין לא הוכח באופן ודאי וחד משמעי שהנאשם אינו אומר אמת כאשר היה באותו בניין לחפש מקום עבודה.
בית המשפט מבקר את המשטרה על אי החקירה בעניין זה, וקובע כי בשל כך לא הורם רף ראייה נדרש, ובשל כך קבע את הדברים הבאים (פיסקאות 19-20 להכרעת הדין בפרשת אבו עבאס, שהובאה בפיסקה 74 סיפא לעיל):
"נוכח כל האמור לעיל, נותר ספק עימדי בדבר השאלה האם היה זה הנאשם שפרץ לדירת המתלוננת וגנב את רכושה. למרות טביעותיו שנמצאו על משקוף חלון הדירה, לא שוכנעתי במידה הדרושה כי הראיות שהוצגו מובילות למסקנה אחת וחד משמעית כי היה זה הנאשם שביצע את עבירות ההתפרצות והגניבה המיוחסת לו.
סוף דבר כתחילתו.
