חתימה על תעודת משלוח כערבות אישית

ת: הסדר הנכון, חתם על ערבות אישית והבטיח שהכול יהיה בסדר, ולא קיים הבטחתו והשקים חזרו ואז הפסקנו לעבוד איתו.

אשר לטענה כי יכול שכתב הערבות "שורבב" למסמכים אחרים - הרי שלאור עדות הנתבע, כי חתם על חשבונית או תעודת משלוח אחת אחרונה שהוגשה לו - במובחן מאגד מסמכים - דומה כי אף לטענה זו לא נמצא תימוכין.

...

לנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה נגד הנתבעת 1 - להתקבל במלואה.

דין התביעה נגד הנתבע 2 להתקבל אף היא, אך זאת עד לסך של 400,000 ₪, כבקשת התובעת.

סוף דבר אשר על כן, התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 - מתקבלת.

לטענת התובעת, כל חמש החתימות שבטופס ההיתקשרות (למעט הששית - זו של ענבל), קרי, שתי חתימות על הערבות האישית; שתי חתימות על שטר החוב; וחתימה אחת על ערבות האוואל, הן כולן חתימותיו של הנתבע ונחתמו בפני ענבל במעמד מילוי טופס ההיתקשרות.

שנית, חרף טענתו בדיון בהתנגדות (פרוט' מיום 14.8.16, עמ' 5, ש' 21 ואילך), כי חתימותיו כוללות תמיד את האותיות ב' ו - פ' (ראשי התיבות של שמו) - כפי שהקפיד לחתום בחמש דוגמאות החתימה שמסר באותו דיון (מש/2) - הרי ששבע חתימותיו על גבי תעודות המשלוח והחשבוניות, אותן אישר כחתימותיו, אינן נושאות אותיות אלו, למעט חתימה אחת, על גבי חשבונית מס' 2011446, הנושאת את האות פ'.

...

התוצאה היא, כי דין התביעה נגד הנתבע להתקבל במלואה.

אני מורה, איפוא, על קבלת התביעה ועל חידוש ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שבכותרת.

התביעה נגד נתבעת מס' 2, חברת באראט בע"מ, נדחית בהיותה בהליכי פירוק ולאור מתן צו הקפאת הליכים ביום 7.10.14 (תיק פר"ק 7056-10-14 בבית המשפט המחוזי בנצרת).

אני החתום מטה ערב אישית לפירעון התשלום בפועל.

בתעודת המשלוח הוסיפה הנתבעת את הכיתוב: "קבלת מיסמך זה ע"י הלקוח ו/או בא כוחו תהווה אישור והסכמה מצדו לתנאים שלעיל בין אם חתם על מיסמך זה ובין אם לא." גם אם אלך לגופה של תעודת המשלוח, תניית השיפוט מופיעה לאחר המלל האמור, כך שעל פניו, המלל המופיע לאחר אותו כיתוב, אינו משקף הסכמות אליהן הגיעו הצדדים, ומשכך, על פניו, לכל היותר מקבל על עצמו החותם על תעודת המשלוח את התנאים המפורטים "לעיל" ולא מתחת, וממילא, מקבל תעודת המשלוח אינו מקבל על עצמו, בשם התובע, הסכמה לעניין הסמכות המקומית.

אין זה ראוי, כי הנתבעת תשרבב לתוך תעודת משלוח, אשר אמורה להיות כשמה- תעודת משלוח- תנאים שאין מקומם שם ועל פניו, מדובר במחטף שאין מקום ליתן לו יד (הגדילה הנתבעת לעשות ואף הוסיפה בתעודת המשלוח התחייבות אישית של מקבל הסחורה, גם אם הוא בסך הכל עובד באתר הבניה, שבמקרה נכח במקום באותו היום).

...

לאור האמור, אני מורה על דחיית הבקשה להעברת התיק מפאת חוסר סמכות מקומית והתביעה תוסיף להתברר בבית משפט זה. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסכום של 1,500 ₪.

לטענתה, המבקש (כמו גם נתבע 2) חבים אישית בחובה של נתבעת 1, זאת נוכח מעורבותם האישית בקבלת הסחורה המדוברת (עד כדי חתימת המבקש על תעודת המשלוח), היותו של המבקש ערב אישית לחובה של הנתבעת 1 מתוקף היותו בעל מניות ובעל שליטה בה וכן מתוקף דיני הרמת המסך, אשר לשיטת התובעת מגבשים עילת הרמת מסך כנגד המבקש נוכח היתנהלות מרמתית מצדו.

...

לטענת המבקש דין התביעה שהוגשה כנגדו להידחות על פניה ואף להיות מסולקת על הסף, נוכח העובדה כי הוגשה כנגדו באופן אישי, אף שפעל כפי שפעל בהיותו בעל מניות ונושא משרה בנתבעת 1 תוך התעלמות מעיקרון האישיות משפטית הנפרדת המבוסס על ס' 4 לחוק החברות.

לסיכום, הכלל הוא שיש לחייב את התובעת, חברה בע"מ, בתשלום ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבעת.

לאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זאת סכום התביעה, מהות הסכסוך, לרבות מורכבותו, היקף טענות הצדדים, העדויות הצפויות להישמע במסגרת בירור התביעה, שכר הטרחה הצפוי, והיקף ההוצאות הצפויות, ובאיזון הראוי בין זכות התובעת לגישה לערכאות אל מול זכות הנתבע 3 להבטחת תשלום הוצאות המשפט שייפסקו לטובתו, אם תדחה התביעה, אני מורה כי גובה הערובה יהא בסך של 10,000 ₪, סכום ערובה מאוזן שיבטיח בטוחה הולמת לנתבע 3 ולא יהא בו כדי לנעול את שערי בית המשפט בפני התובעת.

סוף דבר אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה של הנתבע 3 בסך של 10,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית הצמודה למדד, וזאת עד ליום 01.10.2022, כתנאי להמשך ניהול ההליכים בתביעה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי הנתבע 2 חתם על הערבות האישית על החלק ולא בפני עורך דין כפי שעולה לכאורה מכתב הערבות.

ראשית, יש לציין כי שיטת העבודה של התובעת היא, או לפחות הייתה, שיטה ייחודית למדי בה תעודת המשלוח יוצאת רק לאחר שהסחורה סופקה (ראו עדותו של מר ביטון בעמ' 7) ובה ישנם מצבים בהם סחורה מסופקת בפועל למרות שמי שקבל את הסחורה לא חותם על מיסמך כלשהו, ובהחלט סביר כי הדבר נעוץ באמון שהיה בין הצדדים, כפי שהעידו העדים מטעם התובעת (ראו עדותה של הגב' ביטון בעמ' 10).

...

חרף האמור סבורני כי יש לדחות את התביעה במרכיב זה. בחקירתה העידה הגב' ביטון כי המשאית שהוחזרה לתובעת עקב היעדר יכולת של הנתבעת 1 לפרוק את הסחורה שהגיעה לאתר הועמסה למחרת מחדש והעידה כי "החזקתי נהג ועוזר ליום שלם". לעומת זאת, בחקירתו העיד מר עמר כי המשאית שהוחזרה כאמור לא נפרקה אלא נשלחה למחרת שוב והעיד כי "לא פרקתי את המשאית" (עמ' 16-17) והעיד כי המשאית שנשלחה חזרה לנתבעת 1 נפרקה על ידה (עמ' 18).

לא עלה בידי התובעת להוכיח עניין זה. סיכומו של דבר, התביעה במרכיב זה נדחית.

סיכומו של דבר לנוכח האמור אני מקבל את התובענה בחלקה ומחייב את הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סך של 44,41 ₪ בגין יתרת החוב.