חתימה על שטר קבלה ושחרור מחברת ביטוח

· משמעות "כתב קבלה ושיחרור" עליו חתם התובע בחודש 12/2000, מכוחו אושר לתובע פיצוי בגין אובדן כושר עבודה בשיעור 50% בגין התקופה שבין חודשים 4/1999 -4/2000, עת התובע טוען היום כי הוא היה זכאי לתגמולי ביטוח בגין אובדן כושר עבודה מלא גם בגין תקופה זו, וכי הנתבעת ניצלה את מצבו הנפשי הלא פשוט, בעת שחתמה עמו על מיסמך זה. · טענת התובע כי הנתבעת מנכה מהפצוי לו הוא זכאי, "ריבית תעריפית" בשיעור 2.5%, בחריגה מן הפוליסה ושלא כדין, ודרישתו כי הנתבעת תפסיק לפעול כן, ותשיב לו את הסכומים שניכתה.

התובע חתם על ייפויי כוח עורכי הדין; פנה למוסד לביטוח לאומי וקיבל קצבה ללא ייצוג משפטי; חתם על חוזים לשכירת דירות; עו"ד שמש העיד כי סבר שהתובע יצליח להיתמודד עם הביטוח הלאומי לבדו; התובע היה שותף בדירות ואף עזר לשותפיו כלכלית; העיד כי הוא גלש באתרי היכרויות והכיר נשים גם עת חי ביער וכך גם הכיר את אישתו.

הפסקאות שהצדדים חולקים על פרשנותן, הן כדלהלן: "פסקה 2161 - מוסכם ומוצהר בזה כי המבוטח בביטוח הבסיסי על פי פוליסה זו יהיה מכוסה בתוכנית 'שלווה מורחב', ביטוח לאובדן כושר עבודה בפרמיה משתנה כפי שמוגדת בהסכם להסדר הביטוח הפנסיוני שנחתם בין בעל הפוליסה ומגדל חברה לביטוח בע"מ... סכום הפצוי החודשי במקרה של אובדן כושר עבודה של המבוטח יהיה שווה ל- 100% מהשכר החודשי של המבוטח המשמש בסיס להפרשות סוציאליות, כפי שמוגדר בהסכם הנ"ל (להלן: השכר הכולל), בתוספת שיחרור מתשלום פרמיות.

] "ת: אני הבנתי. אני יכול להשיב? טוב. תראה, התשובה היא ברורה. כל חברות הביטוח עובדות לפי ריבית מוכתבת מהמפקח על הביטוח וכל החברות בתעריף אחיד והם מנכות ריבית 2.5%. אם זה כלל, מגדל, פניקס, הראל, (לא ברור). כל החברות עושות 2.5. כך שאין פה עניין של טעות. אוי ואבוי אם הייתה חריגה. אסור לחברות הביטוח לחרוג מהריבית הקבועה לכולם. ולכן יכולים לתת הנחה אם רוצים. אבל ה-2.5% הוא חקוק בסלע, לא ניתן לשנות אותו.

...

אנו סבורים כי בשקילת ההוצאות יש ליתן משקל לעובדה כי תביעות מעין אלו, לאובדן כושר עבודה, הועברו לא בכדי לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה במסגרת רע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו), שם נקבע בית היתר כך: "לג. סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. הלוא הם העוסקים בתחום הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב, ובהם יושבים שופטים מקצועיים ונציגי ציבור הצוברים מומחיות מיוחדת לעניין...

אנו סבורים כי יש לקחת עובדות אלו בחשבון בעת שאנו שוקלים את גובה ההוצאות שעל התובע לשלם.

יחד עם זאת, בנסיבות התביעה דנן, לאור התנהלות התובע לאורך השנים (לרבות בקשתו לתיקון כתב התביעה בשלהי ההליך), אין אנו סבורים כי התובע כלל אינו נדרש לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לאור האמור אנו קובעים כי על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בסכום הכולל מע"מ, בסך של 20,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישאו בהפרשי ריבית והצמדה ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

הוסכם שהסכום ישולם לתובע בתנאי שיחתום על "כתב קבלה וסלוק המצורף כנספח א' להסכם זה ומהוה חלק בלתי נפרד ממנו". נרשם עוד בין כל היתר, כי לסכום הנ"ל, ובכפוף לחתימתו על כתב הסילוק, החברה תשחרר לזכותו את חלק הפרשות המעסיק בפוליסת ביטוח המנהלים שעל שמו, ככל שהיא קיימת.

בסעיף 5 לכתב הסילוק נרשם שהתובע מאשר שקבל מהחברה: מכתב שיחרור מלוא הכספים לרבות כספי הפיצויים, כספי תגמולים וכספי קרן הישתלמות הצבורים בקרנות השונות.

...

לפיכך, טענת קיזוז הודעה מוקדמת של הנתבעת - נדחית.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים שהנתבעת תשלם לתובע הסכומים מטה בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: פיצוי פיטורים בסך 14,110 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ביום 13.1.15 חתמה התובעת על "כתב ויתור שיחרור וקבלה" שבמסגרתו קיבלה התובעת 3,350 ₪ כ"סילוק סופי ומוחלט" של כל תביעותיה.

משכך אין מקום להתייחס לרכיב תביעה זה משלא נתבע כלל סעד בגין רכיב זה. התובעת חתמה על כתב ויתור וסלוק.

בהלכה הפסוקה נקבעו כללים לקבלת כתב ויתור כתקף משפטית: "מגמת הפסיקה היתה להרחיב את הנסיבות שבהן לא יינתן תוקף לכתב ויתור. מגמה זו מעוגנת באי-שויון הכוחות בין המעביד לבין העובד. כך, אין נפקות לכתב ויתור שנחתם תחת אילוץ. בדב"ע מח/9- 3 האופרה הישראלית - לבנון (לא פורסם), לא ניתן תוקף לכתב ויתור שנחתם בנסיבות של אילוץ. שם הודיעה המעבידה לעובד כי אם לא ייקח את סכום הפיצויים שהיה פחות מהסכום המגיע לו, הוא עלול שלא לקבל כלום... כך אין נפקות משפטית לוויתור על זכות באין ידיעה על קיומה של הזכות (דב"ע לא/22- 3[25] הנ"ל). גם ויתור שלא מדעת על קיומה של זכות אינו יכול לעמוד. ממושכלות היסוד הוא, כי אין ויתור על זכות באין ידיעה על קיום הזכות, ועל כן ויתור שלא מדעת כמוהו כאין. לכן, אין נפקות לכתבי ויתור כאשר העובדים שחתמו עליהם לא קיבלו חשבון מפורט בדבר הסכומים המגיעים להם לסילוק תביעותיהם, ולא ידעו אילו רכיבי שכר נכללו בחישוב הפיצויים." (דבע (ארצי) נב-217-3 הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ פד"ע כז עמ' 3, 34).

...

הכרעה: לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהוצגו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות: במהלך הדיון בפניי, התקשתה התובעת להסביר את הסכומים שנתבעו על ידה (ראו עדותה בעמוד 4 לפרוטוקול, שורות 19-21).

סוף דבר, התביעה נדחית, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪.

עם קבלת הסכומים האמורים, אין לי ולא תהיינה לי כל תביעות או טענות כלשהן כלפי החברה בכל הנוגע והקשור ליחסי העבודה שהיו בינינו, לרבות בנוגע להליך הפיטורים, שימוע, טענות בעיניין זכות לקבל תשלום בגין שעות נוספות ושעות עבודה בשבת, שכר, דמי הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים, פדיון יתרת חופשה צבורה ולא מנוצלת, דמי הבראה, דמי מחלה, תמורת שעות נוספות, שבת וחג, תשלומים סוצאליים, ניזקי גוף, ביטוח מנהלים וקרן הישתלמות, תוספות מכל מין וסוג, זכויות נילוות, החזר הוצאות לרבות הוצאות רכב וטלפון, הישתתפות בהוצאות, נסיעות, הפרשה לקרנות וכל זכות אחרת המגיעה לי ולא תהיינה לי כל דרישות ו/או תביעות ו/או טענות ומענות כלפי החברה ו/או חברות הקשורות עימה ו/או עובדיה, מנהליה, בעלי מניותיה ויחיד מיחידה וכל הבאים בשמה ובמקומה, מכל סוג שהוא בגין כל עניין שהוא קשור ו/או נובע מיחסי העבודה שהיו ביני לבין החברה ו/או בקשר עימהם ו/או בקשר לסיומם וכי כתב ויתור זה משמש בידי החברה כתב שיחרור והוכחה מוחלטת כי אין היא חייבת לי יותר ולא כלום, בין מכוח חוק ו/או הסכם קבוצי ו/או הסכם אישי לרבות בעניינים המפורטים לעיל.

כמו כן, אנו דוחים את טענת התובע שלפיה חתם עליו באילוץ, שכן הוכח שהתובע ניהל עם הנתבעת משא ומתן בנוגע לתוכנו של כתב הקבלה והסילוק ובקש להשמיט את נושא השמוש בסיבוס ואת הטענות בדבר נטישת העבודה והסכמת הנתבעת לוותר על סכומים שיכלה לשלול ממנו עקב כך. כמו כן, צוין באופן מפורש בכתב הקבלה וסלוק ש"הנתבעת נתנה לי ההזדמנות לברר את כל הזכויות המגיעות לי ואכן קבלתי ייעוץ בעיניין", עובדה המצביעה אף היא על כך שהתובע חתם על כתב הקבלה והסילוק לאחר שהבין את תוכנו ואת משמעות החתימה עליו.

...

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

תביעות התובע לתשלום שכר עבודה עבור חודשים ינואר ופברואר 2013, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר בגין עבודה ביום מנוחה ועגמת נפש - נדחות.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסכום של 25,914 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.10.2011 ועד לתשלום בפועל.

בהקשר זה יוער עוד כי תחילה טענה הנתבעת כי לאחר שהמבוטח חותם על כתב הויתור והשחרור חותמת חברת הביטוח על המסמך ורק אז מעבירה את הכספים למבוטח.

כאמור, תקנה 4 לתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח אף מורה במפורש כי המבטחת לא תידרוש ממבוטח לחתום על טופס קבלה ושיחרור אלא אם בעת התשלום היא משלמת את תגמולי הביטוח למבוטח.

החוקר מטעם הנתבעת אף נישאל במפורש: "גם [הנתבעת] ידע[ה] שיש כאן חשדות שהפוליסה הוצאה אחרי השריפה ובכל זאת שלחו שטר קבלה" והשיב: "הדברים ברורים מאליהם" (עמ' 16 לפרוטוקול, בשורות 24-23).

...

המסקנה מכל האמור לעיל היא שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענותיה לעניין ההתיישנות והיעדר היריבות.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 101,500 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.