חתימה על ערבות ללא ידיעת השפה העברית

נטען כי הוכח שהנתבע 2 לא הוסיף להסכם את התניה אותה ביקשה התובעת וניצל את אי ידיעת השפה העברית של התובעים.

עוד טוענים התובעים כי מאחר שהנתבע 1 לא הפקיד ערבויות כנדרש בהסכם הפנימי עבור שובע השמן, נאלצו התובעים לצרף את שובע השמן להליך ולדרוש ממנה את החזרת הערבויות שנתנו לה. הנתבע 1 טוען כי אין היגיון בכך שהתובע עזב את העסק, לא שלח ולו מכתב דרישה או התראה אחד, ולאחר שלוש שנים תובע תמורה שלא שולמה לו. עוד נטען כי נטל ההוכחה מוטל על התובע וכי הוכח שהתובע שיקר לכל אורך ההליך.

בנגוד לדברים המשתמעים מתצהירו המשלים של התובע, בעדותו הודה התובע כי מדובר בחשבון בנק שלו שרק הוא משתמש בו. כמו כן העיד כי לאחר החתימה על ההסכם הפנימי לא עבד, וכי חשבונו היה מצוי ביתרת חובה שהיה מודע לה ועל סף חריגה ממסגרת האשראי בחשבון (עמ' 18 לפרוטוקול ש' 16 ואילך).

...

התובע אכן הודה כי לא שילם את שכר טרחתו של הנתבע 2, אך מאחר שההליך לא עסק בעניין זה כלל לא מצאתי לדרישה זו מקום במסגרת הליך זה. סיכום ותוצאה מהאמור עולה כי דין התביעה נגד הנתבע 2 להידחות במלואה.

התוצאה היא כי התובעים ישלמו לנתבע 1 הוצאות בסך של 5,000 ₪.

כמו כן ישלמו התובעים לנתבע 2 שכ"ט עו"ד בסך של 22,000 ₪.

לטענתה, היא חתמה על כתב הערבות מבלי לדעת על מה היא חותמת, מבלי שניתן לה הסבר על מהות ההלוואה, על סכומיה, על תנאי התשלום וכן הלאה.

בסיכומיו טען ב"כ המבקשת כי הוכח שהמבקשת מתקשה בקרוא וכתוב בשפה העברית, וכי המשיב לא טרח להסביר לה על מה היא עומדת לחתום.

...

ודוקו: המבקשת לא טענה כי הפקידה הסבירה לה כי היא חותמת על מסמכי פתיחת חשבון; היתה זו מסקנה של המבקשת ושלה בלבד.

בשקילת כל האמור לעיל, הקשיים המשמעותיים בטענות המבקשת מחד, ומאידך - לנוכח ההלכה הפסוקה, לפיה בשלב זה מונחה בית המשפט לנקוט גישה מקלה ולאפשר את בירור הטענות כאשר קיימת הגנה, ולו דחוקה, מצאתי לנכון ליתן למבקשת רשות להתגונן, ואולם בכפוף להפקדת ערבון.

לאור כל אלו, ובשים לב לסמכות בית המשפט להתנות את מתן הרשות להתגונן בין השאר במתן ערובה (תקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018), אני קובעת כי תינתן למבקשת רשות להתגונן בפני התביעה בכפוף להפקדת ערבון, אותו מצאתי לנכון להעמיד, בנסיבות המקרה, על סך של 30,000 ₪.

במקרה שלפנינו טוען המבקש כי אינו יודע את השפה העברית (אינו קורא או כותב ואינו דובר את השפה מלבד מילים ספורות) ולא הוסבר לו כלל על מה הוא חותם ולא ידע כי הוא חותם על ערבות לחוב של אחיו וכן לא הוסברו לו הסיכונים הכרוכים בכך.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות וכן שמעתי את עדותו של המבקש, סבורני כי דין הבקשה למתן רשות להתגונן להתקבל ללא תנאי.

הנתבעת טענה כי היא עלתה ארצה בשנת 1993, וכי במועד חתימתה על הערבות לא ידעה כלל את השפה העברית, לרבות קרוא, כתוב ודיבור.

...

מן הכלל אל הפרט מסכת הראיות שהונחה בפניי מובילה למסקנה שהבנק לא יצא ידי חובתו כלפי הנתבעת, לרבות חובת מסירת פרטים מהותיים וחשובים אודות הערבות עליה היא חותמת, ולרבות מתן הסבר ביחס לסיכונים להם היא יכולה להיות נתונה במקרה של פיגור בתשלומים.

מעבר לאמור, סבורני כי במצב דברים שכזה ראוי שהבנק, באמצעות פקידיו, יוודא שערב אשר אינו דובר את השפה, מבין את עיקרי ההסכם, וראוי שיינתן לערב הסבר בעל פה אודות הסיכונים להם הוא עשוי להיות חשוף.

סוף דבר נוכח המפורט לעיל אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת מס' 3.

אפילו אכן לא הייתה יודעת את השפה העברית, הרי אין לקבל טענה של אדם המגיע במיוחד לסניף בנק, חותם על מסמכים בנקאיים וטוען בדיעבד שלא הבין את אשר עשה, על כך עוד יורחב בסעיף 6.6 להלן.

עוד הוסיפה שכלל לא התייחסה למסמכים עליהם חתמה וכלשונה – "באים חותמים... לא קוראים. נותנים, חותמים חותמים להתראות". במלוא הכבוד, אין לקבל טענות הנתבעת לפיהן לא ידעה מה מהות חתימתה ואין תוקף לחתימה כללי וגרסת התובע כפי שהובאה באמצעות נציגה מטעמו כנגד טענות הנתבעת לפיהן לא קיבלה שום הסבר ביחס לחתימתה על מיסמכי הבנק, עומדות טענות פקידת התובע לפיהן – "אמנם אינני יכולה להצהיר כי בחלוף השנים זכורה לי הפגישה בה חתמה הנתבעת 3 על המסמכים אך אני יכולה להצהיר כי בכל פעם ופעם בה חותם אדם על מיסמכי ערבות בפני אני מסבירה לו את משמעות המסמכים ואת העובדה כי הוא ערב לחוב וכי במקרה בו לא יפרע החייב את החוב הוא יידרש בעצמו לפרוע את החוב במקומו. בנוסף, ובמידה ומדובר בערב שאיננו מוגן אני מסבירה לו כי הבנק יוכל לתבוע אותו ביחד עם החייב וכי הוא לא יידרש לקבל אישור בית משפט או רשם הוצל"פ לשם הגשת תביעה כנגדו". הפקידה מטעם התובע העידה בהגינות שאינה זוכרת דוקא את מעמד הפגישה עם הנתבעת 3 – אך לצד זאת תוארה שיטת העבודה הרגילה בה פועלת אותה פקידה.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה התמונה הבאה – הנתבעת 3 חתמה על ערבות לחובות הנתבעת 1.

אשר על כן אני קובע כדלקמן: אני מחייב את הנתבעת 3 בסך של 186,473.61 ₪ בתוספת ריבית בשיעור 16.15% לשנה המחושבת על סכום זה החל מיום 26/12/2019 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת 3 בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.