חתימה על ערבות בנקאית ללא הבנה

הנתבעת הודתה כי חתמה על כתב ערבות אך טוענת כי במעמד החתימה היא הייתה עולה חדשה שלא הבינה את השפה העברית.

כלומר את הודעת לבנק שהערב עזב כי רצית שהוא יהיה גם הערב שלך? כן. (עמ' 3 ש' 13-16) מדבריה עולה סתירה מהותית שכן הסכם ההלוואה שנטלה נחתם 15.6.2001 כלומר כמה ימים לפני חתימתה על כתב הערבות לאחותה-שהיה ביום 22.6.2001.

...

טענות הצדדים התובע טוען כי מסמכי הערבות מחייבים את הערבה וטענתה כי לא ידעה או לא הבינה על מה חתמה דינה להידחות.

לעניין טענת השיהוי, אין ממש בטענה והיא נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 100,000 ₪ בתוספת הפרשי ריבית הנקובה בסעיף 13.1.1 לכתב התביעה מיום הגשת התביעה ועד היום.

בהתאם לתקנה 153 לתקנות סדר הדין האזרחי תשלם הנתבעת בנוסף גם שכ"ט עו"ד בהתאם לתעריף המינימלי בסך כולל של 11,700 ₪.

לפי סעיף 9 לחוזה היה על הנתבעים לערוך ולהוציא על חשבונם פוליסת ביטוח למושכר ולתכולתו לא יאוחר מאשר 15 יום מחתימת החוזה אך הם לא עשו כך. לפי סעיף 13.1 לחוזה היה על הנתבעים להפקיד בידי התובעים במעמד החתימה על החוזה ערבות בנקאית או מזומן בסך 15,000 ₪ ולפי סעיף 13.2 להפקיד סכום זהה בידי התובעים במועדים המפורטים עד להצטברות 90,000 ₪ ששמשו כבטחון בידי התובעים אך הנתבעים לא עשו זאת.

למרות שהיו מספר קשיי התארגנות/עיכובים/אי הבנות בכל הקשור להעברת חשבונות והסדרת נושאים כגון ביטוח כל הנידרש הוסדר בשיתוף פעולה עם התובע 1, והכל נעשה תוך יידוע ושתוף פעולה.

בעיניין שלום נ' מוטה, לעיל, נקבע: "...כפי שכבר הוזכר, מובן ופשוט הוא, כי אם יש תאור מילולי מפורש של הפרה כיסודית, אין נזקקים ממילא לבחינתה על-פי מבחן הסבירות הנ"ל. ממילא גם נובע מכך, שהפרה שהוגדרה כיסודית בתניה שנכללה בחוזה, ואשר אינה תניה גורפת, גם אינה הופכת להפרה לא יסודית בשל כך בלבד שניתן להניח לגביה, שאיננה עומדת במבחן הסבירות אשר ברישא לסעיף .6 סעיף 6, רישא, דן כמוסבר בשתי חלופות, והמוסכם אינו הופך לנעדר תוקף, והפרה יסודית מוסכמת אינה מאבדת אופיה בשל היישום כלפיה של מבחן הסבירות, המובא בסעיף .6 הסבירות לעניין יסודיות ההפרה נבחנת רק מקום בו לא הוסכם במפורש על יסודיות ההפרה..." ובמילים אחרות, הסכמה על דבר הפרה או תניה בחוזה שתיחשב ליסודית חסינה מפני התערבותו של בית המשפט.

...

לסיכום התביעה מתקבלת.

אני מורה לנתבעים לפנות את המושכר הנמצא ברחוב הבנאי 9 בחולון (גוש 6787 חלק 6/1) מכל אדם וחפץ ולהשיב את החזקה לתובעים עד ליום 15.8.22.

כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ וכן החזר אגרת משפט כפי ששולמה, בתוך 30 יום.

הרקע להגנות אלו הוסבר על ידי בית המשפט העליון בע"א 1691/11 בנק לאומי למשכנתאות בע"מ נ' צוברי, פסקה 44 (15.12.2015)): "בעבר הלכה וגברה תופעה מדאיגה שבה אנשים מן השורה נאותו לחתום על חוזי ערבות לטובת חברים, או קרובי מישפחה או אחרים, ללא הבנה של משמעות חתימתם, ומבלי שניתן להם הסבר מספק בנושא על ידי המלווים. תופעה זו הובילה להיתמוטטות כלכלית של ערבים רבים, במיוחד במקרים שבהם הערבות לא היתה מוגבלת בסכום....

...

בנסיבות אלו גם טענה זו נדחית.

בנסיבות אלו אין מנוס אלא לקבוע כי גם ערבותו של הנתבע 3 אינה תקפה.

התביעה לחיוב הנתבעים 3 ו-4 ביתרת החוב בחשבונות החברה, נדחית.

ביום 21.9.2022 התייצבה העותרת במשרדי החכ"ל, בכתובת המעודכנת (כפי שנרשמה במייל של הגב' שחר), חתמה על חוזה התשתיות וביקשה להפקיד את הערבות הבנקאית לאי גרימת נזקים, בידי חכ"ל. על פי העתירה, נציגי החכ"ל סירבו לקבל את הערבות, בטענה כי המועד לכך חלף.

מאחר ולא הבנתי את דרישתכם בהבנה כי מיכרז זה ניסגר בתאריך 12/9/22, חזרתי אליהם טלפונית לברר.

...

יצוין כי סעיף 5.11.2 למכרז, הנוקב במדד תשומות הבנייה לחודש דצמבר 2021, אינו מתייחס לערבות שאותה יש להמציא כאמור בסעיף 10 לחוזה התשתיות, אלא לתשלומי הזוכה לרמ"י. נוכח האמור לעיל, אני מקבלת את טענת העותרים כי לא היה בידיהם להשלים את הפקת הערבות הבנקאית ללא הבהרות חכ"ל. במסמכי המכרז היו חסרים פרטים מהותיים שבלעדיהם לא יכול היה הבנק להפיק כתב ערבות בנקאית.

סוף דבר – העתירה מתקבלת.

המשיבות ישלמו לעותרים הוצאות משפט ושכר טרחה בסך כולל של 15,000 ₪ כל אחת (30,000 ₪ בסך הכל).

האם אמנם בחתימת הנתבעת 3 "לא נעשה דבר"? האם אמנם הנתבעת 3 לא הבינה דבר ולא ידעה על מה היא חותמת וסברה שמדובר "בנושא פורמאלי ושולי"? האם יש מקום לטעון שבמקרה כזה, אפילו הוא נכון, הנתבעת מופטרת מערבותה, בין מכח העובדה שלא ידעה מה משמעות חתימתה ובין בשל כל סיבה אחרת.

אפילו אכן לא הייתה יודעת את השפה העברית, הרי אין לקבל טענה של אדם המגיע במיוחד לסניף בנק, חותם על מסמכים בנקאיים וטוען בדיעבד שלא הבין את אשר עשה, על כך עוד יורחב בסעיף 6.6 להלן.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל עולה התמונה הבאה – הנתבעת 3 חתמה על ערבות לחובות הנתבעת 1.

אשר על כן אני קובע כדלקמן: אני מחייב את הנתבעת 3 בסך של 186,473.61 ₪ בתוספת ריבית בשיעור 16.15% לשנה המחושבת על סכום זה החל מיום 26/12/2019 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת 3 בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.