חתימה על מסמך ללא הבנת תוכנו

ככל שהנתבעות היו מציגות בפניי את חישובי ההלוואות (דהיינו כיצד הנתבעות הגיעו לסכום הריבית המפורטת בהסכם ההלוואה ומדוע מופיעים שני סוגי ריבית ושני סוגי עמלה לזכות הנתבעות) כחלק מהסכם ההלוואה ולכל המאוחר במסגרת כתבי טענותיהן, היה מקום לצדד בגרסתן, בהתאם לחזקה שצוינה לעיל כלפי התובע כי אין אדם חותם על מיסמך ללא הבנת תוכנו.

...

על כן, ובהתאם להוראות סעיף 13 לחוק, אני מקבלת את גרסת התובע בהקשר זה, והפגם שנפל בתניית סידור החלוף ילקח בחשבון כהפרה נוספת של הנתבעות.

במצב דברים זה, התנהלות הנתבעות אינה רחוקה מכך שבית המשפט יגיע למסקנה שיש להשיב את סכומי ההלוואה רק בהתייחס לסכומי הקרן כשהם מוצמדים.

משהגעתי למסקנה כי חיובים אלו בטלים, יש לקזז בהתאם את סכום ההלוואה השנייה.

בתגובתו טוען המשיב כי בסוף תקופת העסקתו נילקח לעו"ד מטעם המבקשת 2 (להלן: "עורך הדין") ואולץ לחתום על מסמכים שאת תוכנם לא הבין בנוגע לקבלת כספים מהמבקשת 2, מבלי שסופק לו כל הסבר בנושא.

...

אשר על כן, שוכנענו כי מדובר במקרה מובהק בו יש לסלק את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין, בדמות הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בהליך הראשון.

סוף דבר התביעה מסולקת בזאת על הסף.

] כאשר נישאל התובע אם הוא קרא את התצהיר שלו, של בתו ואת כתב התביעה, הוא השיב: "בלי להבין אני לא יכול לחתום".[footnoteRef:29] אמירה זו של התובע, כי הוא אינו חותם על מסמכים בלי להבין את תוכנם, מחזקת את נכונות החזקה הנ"ל ואת עדותו של עו"ד דראי שהתובע ידע בדיוק על מה הוא חותם ולא חתם על הסכם הגישור בטרם הבין אותו.

...

הנתבעת טענה שיש לדחות את תביעת התובע, אולם אם בית המשפט יקבע שיש לשנות את המערכת ההסכמית בין הצדדים, תוך ביטול הסדר הבלעדיות, טוענת הנתבעת שהיא זכאית לקבל לכל הפחות דמי שימוש ראויים בגין כל שימוש שייעשה במקרקעי התחנה ובמבניה, בסכום המוערך על ידה בסך של כ-62,000 ₪ כולל מע"מ לחודש, כאשר נטען שעל התובע לשלם לנתבעת סכום זה מדי חודש או סכום מהוון של כ-8.763 מיליון ש"ח; עוד נטען שהתובע השבית את התחנה ועליו לפצות את הנתבעת בסכום של 955,540 ₪ כולל מע"מ, בגין נזקיה בתקופת ההשבתה; לחילופין, אם תתקבל תביעתו של התובע במלואה, התבקש בית המשפט לחייב את התובע לשלם לנתבעת את מלוא השקעותיה במקרקעין, בסכום של 4 מיליון ש"ח. התקיימו בתיק מספר קדמי משפט.

] לכן, אני סבור שזכויותיו של התובע לא קופחו בהסדר הגישור ואין זה צודק לבטל את הסדר הגישור, עליו הסתמכה הנתבעת.

התוצאה נוכח האמור לעיל, התובע אינו יכול לבטל את הסכם הגישור ואני דוחה את התביעה.

לפני משורת הדין, נוכח מצבו של התובע, ישלם התובע את הוצאות הנתבעת בסכום מתון בסך 35,000 ₪.

בסעיף 4 פסק הדין, מציין בית המשפט כי לאחר הגשת התביעה הגישה אמינה בקשה לבטלה, אולם מיד לאחד מכן הוגש תצהיר שלה בו נטען כי הוטעתה על ידי הנתבע 8 לחתום על המסמך שלא הבינה את תוכנו.

...

בית המשפט השלום בהליך הקודם קבע, כי אין מנוס מפירוק השיתוף על דרך מכירת המקרקעין, לאחר שהתקבלה חוות דעת של מומחה מטעם בימ"ש. באשר לדירת מגורים בה התגוררו הנתבעת ובעלה המנוח (הנתבעת עדיין מתגוררת בה גם כיום - הדירה האמצעית הידועה כיחידה מס' 2, בהתאם לחו"ד מומחה בימ"ש בהליך הקודם, להלן: "הדירה") קבע בית משפט, כי הדירה תמכר כפנויה, לאחר שמצא שאין מקום לראות בבעלה המנוח כדייר מוגן, הגם שטענה זו הייתה בין הטענות המרכזיות באותו הליך.

בית המשפט השלום, כפי השופטת וינברגר, הבהיר מנגד כי ביחס לנתבעת 6 : "אף אחד מבעלי הדין אינו טוען כי היא מחזיקה בדירה הידועה כיחידה מספר 3 ללא הסכמת יתר השותפים". ובהמשך: "לאור העובדה שאף אחד מבעלי הזכויות בחלקה לא חלק על כך שהנתבעת 6 התגוררה בדירה מאז ילדותה, בהסכמתם, ומעולם לא נדרשה לפנותה או לשלם דמי שכירות תמורת מגוריה במקום, אני קובעת כי הנתבעת 6 זכאית להגנה הקבועה בסעיף סעיף 33 (א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב – 1972, וכי תהיה לדיירת של בעל הנכס החדש". בשונה מכך, הנתבעת כאמור עברה להתגורר בדירה רק לאחר נישואיה למנוח אחמד, כאשר הוא עצמו לא הוכר כדייר מוגן למרות שנטען כי התגורר בדירה מגיל 4, וזאת לאור התנגדות אמו ושותפים אחרים, שגם הגישו נגד הנתבע ובעלה תביעה לדמי שימוש.

התוצאה: אני מקבל את התביעה ומורה על פירוק השיתוף בנכס על דרך מכירת המקרקעין נשוא התביעה, בהתאם לסעיף 40 לחוק המקרקעין, זאת בהתאם לפסק הדין שניתן על כב' השופטת וינברגר בת"א 43390-10-10 באופן שפסק הדין באותו הליך יחייב גם את הנתבעת.

אני מחייב את הנתבעת בהוצאות התובע בגין הליך זה בסכום של 10,000 ₪ אשר ישולמו לתובע תוך 45 ימים מהיום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

רישום הערת האזהרה לטובת הנתבעת נעשה שלא כדין, בתרמית ותוך הטעייתה של התובעת והחתמתה על מסמכים, מבלי שהבינה את תוכנם ותוצאתם המשפטית ותוך אמונה שהנתבע מגן ושומר על הדירה ללא כל תמורה.

הנתבעת חתמה על מסמכים ללא הבנה וידיעה על מה היא חותמת, והתרשמתי כי אף היא, בדומה לתובעת, לא סברה במועד החתימה על הצעת הרכישה והסכם המכר, כי היא באמת רוכשת דירה.

...

בכך כאמור יש לתמוך אף במסקנה כי הסכם, לו היה כזה, לא קוים, שכן התמורה לא שולמה במלואה.

השבה כשם שהתובעת לא תבעה דמי שימוש אף הנתבעים לא ביקשו סעד של השבה, והצדדים לא טענו לעניין זה. בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום ליתן הוראות במסגרת ההליכים שבפני.

סיכום לנוכח כל האמור תביעת התובעת מתקבלת.