חתימה על כתב ויתור ולא להגיש תביעה בגין התאונה

זאת, כנגד חתימה על כתב ויתור וסלוק.

בין השאר, נטען כי לא ניתן היה לפטרו במועד שבו, לשיטת העותר, הוא שהה בחופשת מחלה עקב תאונת העבודה שעבר.

בין השאר, בית הדין האיזורי עמד על כך שהיעדרותו של העובד מיום 30.4.2017, לאחר הניתוח, ועד לסיום עבודתו לא הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי כהעדרות הנובעת מפגיעה בעבודה, ואף העותר לא הציג כל מכתב או תביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי לצורך הכרה בתקופת העדרות נוספת זו כקשורה לתאונת העבודה.

...

סוף דבר: העתירה נדחית.

בסיכומים הרחיב המבקש וטען, כי עניינה של התביעה היא הפליה מטעמי בריאות, מאחר שכאשר חזר לעבודה לאחר העדרות ממושכת בעקבות תאונה קשה, לא שובץ לעבודה בימי שישי ולא הועמד לרשותו רכב שטח כדי לבצע את עבודתו.

עוד נטען, שלא ניתן לחייב עובד לוותר על זכויות מכוח חוקי מגן ושלא ניתן לפגוע בתנאי עבודה של עובד מאחר שהגיש תביעה וכי כתב הויתור אינו חל על תביעות תלויות ועומדות, ותחולתו צופה פני עתיד.

איננו מקבלים את דרישת המבקש להכיר בו כזכאי לפרישה בתנאים מיטיבים בלא לחתום על נספח ב', "כתב קבלה וסלוק לעובד". נוכח זאת, אין בכוחו של המבקש להחריג מתחולת תנאי הפרישה קיומה של תביעה משפטית מיתנהלת (למעט באשר לתביעות בגין ניזקי גוף שעילתן בנזיקין), לרבות סע"ש 42470-03-20.

...

גם בעניין זה לא מצאנו שיש להקיש מפסק הדין לענייננו.

אנו מקבלים את טענות המשיבה והמדינה לפיהן תנאי פרישה מיטיבים אינם בגדר זכות מוקנית, אלא נתונים לשיקול דעתן.

אנו מקבלים גם את הטיעון שלא מדובר בוויתור על זכויות קוגנטיות – גם לפי דברי המבקש בסיכומים המחלוקת בין הצדדים אינה מחלוקת על זכויות מכוח החוק.

בד בבד, הגיש תביעה להחמרת מצב לביטוח לאומי בשל התאונה ונקבעו נכויות זמניות בשיעור 37% מיום 31.12.11 (אישור הביטוח הלאומי צורף כנספח 11 בתצהיר התובע).

עוד טענה הנתבעת כי בסיום העסקתו חתם התובע על כתב ויתור מחייב, שזיכה אותו בתנאי פרישה מיטיבים בסך מאות אלפי שקלים ואף מטעם זה יש להורות על דחיית תביעתו או לחילופין להורות לו להשיב את תנאי הפרישה המטיבים שקבל.

העובדים אותם מנה התובע לא הגישו תצהיר בתמיכה לגירסתו ולא הובאו לעדות.

...

על כן, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

על אף שדחינו את התביעה על כל חלקיה, אך משמדובר בגמלאי, החלטנו שלא לחייב את התובע בהוצאות נוספות, ולהסתפק בהוצאות שפסקנו בהחלטות ביום 14.2.19 וביום 9.7.19.

בהמשך, נמחק המבקש כנתבע בתביעה, בשל תביעתו הנפרדת שהגיש בגין פגיעתו-שלו בתאונה (ת"א 23958-09-18), והוא צורף כתובע נוסף בתביעת ההורים.

בית משפט השלום עמד על הקשיים הנובעים מכך שבכתב התביעה המקורי נטען כי המנוחה הייתה רווקה ובהתאם לכך התבקש פיצוי בשים לב להיותה חסרת תלויים, ואולם נקבע כי אירוסי בני הזוג הוסתרו בתחילת ההליך המשפטי מטעמים ריגשיים, וכי ממילא המבטחת ידעה על כך. בית משפט השלום אף דחה את טענת המבטחת כי המבקש מנוע מלתבוע את נזקיו כתלוי, לאור חתימתו על כתב קבלה וסלוק במסגרת תביעתו הנפרדת.

...

מסקנה זו עולה בבירור מלשונו של סעיף 80 לפקודת הנזיקין, הקובע כי "בתובענה לפי סעיף 78 [...] הפיצויים יינתנו בעד הפסד הממון שסבלו למעשה, או עתידים לסבול אותו למעשה" (ההדגשה הוספה, י.ו).

בענייננו ועל רקע האמור, ככל שהמבקש יצלח את השלב הראשון, שבמסגרתו עליו להוכיח כי הוא והמנוחה היו ידועים בציבור, יהא עליו להוכיח, בשלב השני, תלות בפועל או תלות בכוח (שהייתה ידועה כבר בעת פטירת המנוחה).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שהתיק יוחזר לבית משפט השלום על מנת שיבחן, בשלב הראשון, האם ניתן להכיר במבקש כידוע בציבור של המנוחה בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקת בית משפט זה ופורטו לעיל; ככל שיימצא כי התשובה לכך שלילית – תידחה תביעת המבקש כבר בשלב זה. לעומת זאת, ככל שהתשובה לכך תימצא חיובית, ימשיך בית המשפט ויבחן, בשלב השני, את השאלה האם המבקש היה תלוי במנוחה ובהקשר זה ניתן יהיה להוכיח תלות בפועל או תלות בכוח, והפיצוי שייקבע יהיה בהתאם לתלות שתוכח.

בהליך שלפני נמחקה המבטחת של רכב מס' 3, ולא הוגשה נגדה הודעה לצד שלישי, זאת לאחר שהמבטחת הסירה כסוי בטוחי, ולאחר שהמבוטח חתם על כתב, בו ויתר על כל טענה או דרישה כלפי חברת הביטוח בעקבות התאונה הן לנזקים שנגרמו לרכבו והן בעקבות דרישת פיצויים מצד שני כלי הרכב האחרים המעורבים בתאונה (ר' נספח בעמ' 18 לכתב הגנה של חברת אי. די. אי, לפני שנמחקה מההליך).

בעיניין זה לא הייתה מחלוקת כי המבוטח (אביו של הנתבע 3 ובעלה של הנתבעת 4 שהוא גם עו"ד ומי שבעבר שימש כחוקר בחברות ביטוח – כפי שעולה מדוח החקירה) חתם על הסכמה מפורשת בה הוא מסיר כל טענה לכסוי בטוחי נגד חברת הביטוח מטעמו בעקבות אותה תאונה (ר' כאמור טופס ויתור עליו חתם בעמוד 18 לכתב ההגנה של חברת ביטוח ישיר, אי די אי, זאת לפני שנמחקה מהתביעה).

...

הנתבע 3, מר איאד, הוא בנה של הנתבעת 4, ואין חולק כי חברת הביטוח של רכב מס' 3 הסירה את הכיסוי הביטוחי לאחר שהגיעה למסקנה כי הנתבע 3 הוא זה שנהג ברכב.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת ובתמונות הנזק, עולה כי הערכת הנזקים סבירה, אין מקום להתערב בממצאי השמאי ומסקנותיו לא הופרכו, ועל כן יש לאמץ את מסקנותיו.

התוצאה אני מקבל את התביעה נגד הנתבע 3, מר איאד עוסמאן, ומחייב אותו לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 15,753 ₪ - סכום התביעה.

התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית כאשר מצאתי לחייב את הנתבעים 3 ו-4 לשלם לנתבעים 1 ו-2 הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 2,000 ₪ שכן התובעת הגישה את התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 לאור טענות הנתבעים 3 ו-4.