חתימה על כתב ויתור בעברית על ידי עובד זר

בהחלטתי מיום 10.1.2018 קבעתי, כי לאור הטענה שהמסמך נחתם בעברית שהתובע אינו בקיא בה, כאשר כלל לא ברור האם הסתלקות התובע מן התביעה נעשתה כנגד תשלום ששולם לו וככל שהתשובה לכך חיובית, יש לבחון האם התובע היה מודע באופן ברור לזכויותיו בעת החתימה, הוריתי לתובע להתייצב לדיון בבקשתו לביטול פסק הדין במסגרתו תתברר נפקות כתב הוויתור, לאחריה תיגבה עדותו המוקדמת וזאת על מנת שלא ידרש להתייצב פעמיים, פעם אחת לדיון בבקשה לביטול פסק הדין ופעם אחת, ככל שפסק הדין יבוטל, לדיון ההוכחות.

מכאן, כי לא ניתן ללמוד מן האישור שהוצא על ידי מינהל אכיפה וזרים כי התובע עזב את הארץ קודם למועד החתימה הנטען וכי חתימתו על גבי הבקשה לדחיית התביעה זויפה.

...

ביום 21.11.2017 לאחר שעו"ד שטיינוביץ הגיש בקשה לקביעת מועד דיון ניתנה החלטתי לפיה, לאור הודעת התובע כי בא כוחו אינו מייצגו עוד ובקשת הצדדים לדחיית התביעה ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים ואין מקום לקביעת מועד לקדם משפט.

לאחר ששמעתי את הצדדים להלן החלטתי.

למיטב ידיעתו של התובע, תהליך הוצאת היתר עבודה למומחים שפים אתניים, כמו גם אשרת עבודה תואמת, נעשית באמצעות הגשת בקשה ליחידת ההיתרים במשרד הפנים וחתימה על חוזה העסקה מתורגם ומאושר נוטריונית, במסגרתו מתחייב המעסיק לשלם לעובד המומחה שכר יסוד שלא יפחת מפעמיים השכר הממוצע במשק, לא כולל תשלום עבור עבודה במשמרות או שעות נוספות לחשבון בנק בישראל שניפתח על שמו של העובד הזר, זאת כתנאי לחידוש רישיון העסקה לפי קריטריון רשות האוכלוסין וההגירה.

תחת זאת, פתחו הליך נפרד נגד התובע בגין הנזקים שנגרמו להם: נזק למסעדה, שווי כרטיס הטיסה ותשלום למתן היתר למשרד הפנים על מנת שתקן העסקת עובד זר לא יבוטל.

השאלות שבמחלוקת לשם הנוחיות, נביא להלן את השאלות הצריכות הכרעה בעניינינו: א) מה היה הקף העבודה של התובע? ב) מה היה אופן תשלום שכרו של התובע והאם תלושי השכר היו פקטביים? ג) מי מעסיקו של התובע? ד) האם יש להרים את מסך ההיתאגדות? ה) מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים? ו) מהן הזכויות להן זכאי התובע במסגרת סיום העסקתו : האם התובע זכאי לתשלום בגין הפרישי שכר, פיצוי בשל אי הפרשה לפנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, חלף הודעה מוקדמת, פצויי פיטורים? דיון והכרעה א) הקף העבודה טענות התובע אומנם לתובע אין רישום על שעות עבודתו המרובות, אך יש לו גרסה מוצקה וסדורה בדבר מתכונת עבודה קבועה, אל מול כרטיסי הנוכחות שלא מולאו על ידי התובע ונחתמו על ידי מר חכם, מר שחר (עד יולי 2011) או אלמונים אחרים ששמם וזהותם לא פורט (עד סוף 2013), ולגישתו פוברקו על ידי הנתבעים.

הפסיקה אינה מייחסת משקל משמעותי לחתימה על כתבי ויתור סתמיים המבוססים על טענות בעלמא וקבעה שוב ושוב כי עובד יכול לוותר על זכות שהוקנתה לו בחוזה במקרים מצומצמים ורק כאשר הוא יודע בדיוק על מה הוא מוותר (דב"ע (ארצי) 3-229/נד חמת ארמטורות ויציקות בע"מ - ישראל נעים, 30.11.98; דב"ע (ארצי) נו/29-3 תנובה בע"מ - אסתר לוסקי , לג (1999) 241).

וכך העיד מר שחר על אופן קבלת השכר ועל ה"שירות המיוחד" שניתן לתובע בהקשר זה: "העובד סיים את השעות בסוף החודש, החתמנו אותו על כרטיס שעות העבודה, הכרטיס עובר להנהלת החשבונות כדי שיפיקו לו תלוש, תלוש מגיע, כותבים צ'ק לעובד, מראים לו, הוא חותם מאחורה כדי שנמשוך לו את הכסף, אני הולך לבנק, מושך את הכסף, ממיר לו את הכסף לדולרים, משלם אותו ומחתים אותו על מיסמך שאומר שהוא קיבל את הכסף ותלוש השכר... הוא מדבר תאילנדית, הוא לא מדבר עברית וגם לא אנגלית וכיוון שהרשת מנהלת ככה את העניינים לעובדים הזרים, עוזרים להם סך הכל, אם אני הייתי הולך לתאילנד והייתי צריך למשוך כסף לא הייתי מצליח סביר להניח, אז אנחנו עוזרים להם ועושים בשבילם את הדבר הזה." (עמ' 64, ש' 2-16 לפרוטוקול הדיון מיום 12.4.18) התובע אישר מדי חודש בחודשו את קבלת תלוש השכר ואת קבלת השכר לידיו - בחתימתו.

...

נוכח התנהלות זו, יחד עם הפער המשמעותי מאוד בין סכום התביעה (שעמד על למעלה משני מליון שקלים) לתוצאה אליה הגענו, מצאנו כי אין לפסוק הוצאות לטובת התובע על אף שתביעתו התקבלה (בחלקה הקטן) וכי עליו לשאת בהוצאות הנתבעים בשל התנהלותו הכוללת בהליך בסך 10,000 ₪.

כמו כן, נוכח הנזקים שנגרמו לבעלי המניות, אשר נגררו להליך בעל כורכם וללא נימוק או כל הוכחה לצורך היותם צד להליכים אלה מאז שנת 2014, מצאנו כי יש לחייב את התובע בהוצאות בעלי המניות בהליך זה בסך של 10,000 ₪ לכל אחד מבעלי המניות (מר מעתוק, מר בר-און, מר חכם ומר שחר).

כל הסכומים שלעיל - יקוזזו מהסכום שנפסק לטובת התובע בהליך זה. דהינו: בסיכומו של דבר על הנתבעת 4 לשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום, סכום כולל בסך 64,395 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העבודה (9.3.2014) ועד למועד התשלום בפועל.

חתימת התובע על מיסמך מיום 28.1.14 אשר נוסח בעברית אינה זכורה לו ואינה יכולה להוות בנסיבות העניין כתב ויתור לעניין רכיב זה. לטענת הנתבעת, התובע סיים עבודתו בנתבעת לאחר שנטש עבודתו בשרותה משחדל להתייצב ללא מתן הודעה מוקדמת אותה יש לקזז מכל סכום שייפסק ככל שייפסק לזכות התובע.

בעיניין האמור יובהר כי אין בפקודת הראיות [נוסח חדש] הוראה מפורשת המחייבת הגשת תירגום של תצהיר בעברית לשפה הזרה המובנת לחותם התצהיר.

כך או כך, אין בכך לגרוע מהעובדה כי טענת התובע על פיה לא זוכר כי חתם על המסמך או לחילופין כי חתימתו ייתכן וזוייפה, לא הוכחה ולו לכאורה, לפיכך, התוצאה היא כי חתימת התובע על כתב הוויתור להפרשות לקרן הישתלמות החל מחודש 1/14 לא נסתרה על ידי התובע ודין תביעתו להפרשות לקרן הישתלמות ממועד זה ואילך להדחות.

...

לא מצאנו בטיעוני הנתבעת טענה הסותרת את תחשיב התובע או את השכר המבוטח הנטען על ידו.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין: פיצויי פיטורים בסך של 8,368 ₪.

זאת ועוד, התובע לא צירף את כתב הויתור עליו חתם ביחסים אל מול החברה הזרה .

בנוסף התובע מודה כי הוא חתם על כתב ויתור וקיבל סכום של 20,000 דולר ארה"ב. עוד טוענים הנתבעים כי התובע לא ביטל את החוזה בהתאם לחוק החוזים ובהתאם לסעיף 20 לחוק וזאת בתוך זמן סביר.

הנתבעים מצטטים מפסק דין שניתן על ידי לגבי נפקותו המשפטית של כתב וויתור בתא"מ (שלום ת"א )4495-08-10 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' מחסני ערובה נעמן בע"מ (פורסם בנבו, 25.2.15) (להלן: "נעמן") בפיסקה 26 :"כתב הויתור יוצר מניעות כלפי התובעת, ולמעשה חורץ את גורל התביעה לדחייה". לבסוף, לטענת הנתבעים, התובע לא העביר ולא גילה בתצהיר גילוי המסמכים את כתב הויתור, אלא רק לאחר שבישיבת קדם המשפט מיום 16.12.20 דרשו הנתבעים שבימ"ש ייתן צו המורה לתובע למסור את כל המסמכים שנזכרים בתע"ר גילוי המסמכים .

" בהתאם להלכה הפסוקה ייעתר ביהמ"ש לבקשה לסילוק על הסף, מקום בו מתברר כבר בשלב מוקדם כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, הוא לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין המצב החוקי מצדיק זאת (ראו גם ע"א 163/84 מ"י נ' חברת העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י ל"ח(4), 1, 8).

...

כב' השופט שמגר קבע, בין השאר: " אולם כתב הוויתור, כנוסחו וכתוכנו, יצר סוף פסוק והפך את כל הוויכוחים בדבר דרכי חישוב הסכומים, שקדמו לכתב הוויתור, לבלתי רלוואנטיים. טענת המערערת על בטלותו של הוויתור אינה מקובלת עלי. הטענה, כאילו לא נערך הסכם ויתור תקף, מאחר שצורפה אליו "הודעת מחאה", איננה מבוססת.

בע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פד מח(5),705 (1994) בעמ' 719, קבע כב' השופט חשין מהם המבחנים לקיומה של כפייה כלכלית-עסקית, אשר תקים את הזכות לביטולו של החוזה: "בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. ענייננו הוא אך בכפייה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם". עוד נקבע שם, כי על מנת שהלחץ יוכר ככפייה לא די בבחינת איכות הלחץ אלא גם עוצמתו ובחינת החלופות אשר עמדו באותה עת בפני הצד התם: "המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה אם הייתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ" (שם, בעמ' 721).

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לדחייה על הסף ומקבלת את הבקשה להפקדת ערובה.

לטענתו, שוק צפון לא נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע פגיעה בזכויותיו, ועצמה עיניה ביחס להפרות של חוקי העבודה, שהיו ידועות לה. בנוסף, הסכם ההיתקשרות בין שוק צפון לקבלניות הניקיון אינו עומד בתנאי סעיף 28(א) לחוק להגברת האכיפה ומהוה חוזה הפסד, מאחר שהתעריף ששולם על פי ההסכם אינו מכסה את כלל עלויות המעסיק לפי השכר המוסכם – 33 ₪ לשעה, בתוספת עלות גמול שעות נוספות, היטל עובדים זרים, עלויות הפיקוח, עלויות חומרי הניקיון, ומרכיב רווח קבלני.

אף לא הוכח כי הזכויות עליהן התובע ויתר היו ידועות לו. בנוסף, כתב הויתור נערך בעברית ובאנגלית, ולא בשפה המובנת לתובע.

אלא שברי כי מזמינת השרות אינה יוצאת ידי חובתה על ידי תישאול העובדים, שאינם בהכרח מודעים לזכויותיהם החוקיות, בפרט שעה שמדובר בעובדים זרים שאינם בהכרח בקיאים בדין הישראלי, אלא היה עליה לערוך בדיקה אובייקטיבית ועצמאית משל עצמה, על מנת לוודא כי זכויות העובדים אכן משולמות כדין.

טענת הקזוז שהועלתה על ידי שוק צפון שוק צפון טענה בסיכומים שהוגשו מטעמה כי ככל שיפסקו לטובת התובע סכומים כלשהם, יש להפחית מהם את הסכום ששולם לו בסיום העסקתו כנגד חתימתו על כתב הויתור.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.

אנו מחייבים את שוק צפון לשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: גמול בגין עבודה בשעות נוספות ובמנוחה השבועית בסך 14,696 ₪; דמי חגים בסך 264 ₪; פיצוי חלף הפקדות לקופת הפיצויים בסך 5,912 ש"ח פיצוי חלף הפקדות פנסיוניות בסך של 7,906 ₪.

בשים לב לתוצאה אליה הגענו, לפער בין סכום התביעה (222,252 ₪) לבין הסכום שנפסק, ולהתנהלותו הדיונית של התובע, כמפורט לעיל, אנו סבורים כי אין מקום לחייב את שוק צפון בהוצאות לטובת התובע, ומן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו.