חתימה על חוזה ללא ייעוץ משפטי

החתימה על ההסכם נעשתה ללא ייעוץ משפטי של עו"ד, אלא הוא נערך על ידי סטודנט למשפטים שהיה חברו של הנתבע, והתובעת לא קיבלה ייעוץ משפטי מעבר לכך.

...

מהאמור עולה המסקנה כי הפיצוי נקבע ללא יחס סביר לנזק אותו צפו הצדדים.

עם זאת, בהתחשב בשכרה החודשי של התובעת שעמד על כ-10,000 ₪ לחודש, ומתוך הנחה של כ-3 חודשי התארגנות שנדרשו בעקבות עזיבתה של התובעת את העסק עד לחזרתו של העסק לתפקוד מלא; אני סבורה כי התוצאה היא שהפיצוי המוסכם מתקזז במלואו עם הסכום אותו קבע מומחה בית המשפט לו זכאית התובעת בגין רווחיה עד עזיבתה את העסק.

סיכום ותוצאה לאור האמור, ומאחר שסכומי שתי התביעות מתקזזים, שתי התביעות נדחות.

כפי שנקבע בע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' איתן גולדברג (20.7.1995): "אכן בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד". בעמ"ש 12174-10-11 פלונית נ' עזבון המנוחה ד.ל. (26.1.2014) נפסק כי: "אין זו דרכו של אדם קשיש ודל אמצעים להקנות בערוב ימיו את כל רכושו במתנה, ואם ברצונו להיטיב עם אחד מילדיו ולהעדיפו על פני ילדיו האחרים, הדרך לעשות כן היא באמצעות צוואה, קרי, לצוות מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. חזקה על אדם כזה שלא ייפרד בנקל מרכושו בעדו בחייו, על מנת שבמידת הצורך הוא יוכל לממש אותו לצרכיו שלו. זאת ועוד, אין לאדם כזה כל סיבה לשלול מעצמו מראש את האפשרות לחזור בו מן המתנה. שלילת הזכות משרתת באופן בלעדי את האנטרס של מקבל המתנה. על כן, שומה על בית המשפט לבחון בקפדנות יתירה מקרים כגון אלה, בהם מוחתם אדם קשיש על שטר מתנה לפיו הוא מקנה לאחר את הבעלות בדירת מגוריו ואף שולל מעצמו את אפשרות החרטה. הדברים יפים במיוחד כאשר ניכרת לעין מעורבות גלויה ופעילה של מקבל המתנה, בכל הנוגע להחתמה על מיסמכי המתנה, כמו בעניינינו. במקרה כזה, החשש מפני השפעה בלתי הוגנת מצידו של מקבל המתנה על רצונו האמתי של הקשיש, כמו גם החשש מפני העידר גמירת דעת מצידו של נותן המתנה, מקבל משנה תוקף". האמור לעיל מתייחס להענקת מתנה לילד והדברים קל וחומר שעה שמדובר בהענקה לאדם זר. סעיף 18 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 שעוסק בעילת העושק קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". שלושה תנאים מצטברים מקימים את עילת העושק: מצבו של העשוק, היתנהגות העושק שמודע למצבו של הנעשק ומנצלה ותנאי חוזה בלתי סבירים מהמקובל.

התובע נתן בנתבעת אמון ובמעמד החתימה על ההסכם התובע לא זכה לייעוץ משפטי עצמאי והמסמכים הוכנו לפני שהגיע לפגישה אצל עורך דינה של הנתבעת.

...

סיכומו של דבר: התביעה מתקבלת.

לפיכך, אני מורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבעת על הדירה ומצהיר על בטלות עסקת המתנה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪.

הכלל הוא כי שימוש באמצעים חוקיים כדי להביא אדם לחתום על חוזה אינו מקים את העילה (ראו ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, (פורסם בנבו,22.4.2004)).

על טיבה של עילת הביטול מחמת כפיה כלכלית עמד כב' השופט פוגלמן בע"א 3230/14 פלוני נ' קבוץ מעברות אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית (להלן: "עניין פלוני", פורסם בנבו,7.9.2015, פסקה 20): "ואכן, פסיקתנו הכירה בכך שגם כפייה כלכלית יכולה לבוא בגדרי סעיף 17 לחוק החוזים (ע"א 1569/93   מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 718 (1994) (להלן: עניין פנפורד); ע"א 8/88 שאול רחמים בע"מ נ' אקספומדיה בע"מ, פ"ד מג(4) 95, 100-99 (1989)). ברם, לא כל לחץ כלכלי מקים זכות לביטול חוזה. כדי להכיר בלחץ או כפייה כלכליים ככפייה בת-פועל משפטי יש לבחון את איכות הכפייה ועוצמתה. במסגרת מבחן האיכות יש לשאול אם היה בלחץ הנטען היבט של פסול חברתי-כלכלי (ע"א 7663/11 דדון נ' חדד, פסקה 2 לחוות דעתו של השופט י' דנציגר (29.4.2013) (להלן: עניין דדון); ע"א 2299/99 שפייר נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213, 237-235 (2001); עניין פנפורד, בעמ' 719). במבחן עוצמת הכפייה בוחן בית המשפט את השאלה אם לצד הטוען לכפייה הייתה חלופה מעשית וסבירה שלא להכנע לאותו לחץ. בכלל זאת, יש להיתחשב, מבלי למצות, בשאלה אם זכה האחרון לייעוץ משפטי עצמאי; אם ההסכם נחתם בחטף; ואם אי החתימה על ההסכם הייתה מביאה לנזק מיידי וקשה עבור המתקשר התם (עניין פנפורד, בעמ' 724-721; רע"א 7539/98 לוטם רהיטים בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד נג(1) 721, 727-726 (1999); ע"א 8688/06 ברדוגו נ' עריית תל-אביב, פסקה 8 (31.1.2010); ע"א 974/13 רמת נילי בע"מ נ' מועצה מקומית זיכרון יעקב, פסקה 9 (2.4.2015) (להלן: עניין רמת נילי))". כאמור, על מנת להכיר בלחץ או כפיה כלכליים ככפיה בת-פועל משפטי יש לבחון את איכות הכפיה ועוצמתה, ואם לצד הטוען לכפיה הייתה חלופה מעשית וסבירה שלא להכנע לאותו לחץ.

...

המחלוקת המצריכה הכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושמעתי אותם ואת העדים מטעמם בדיון שהתקיים בפניי, קיימת שאלה אחת המצריכה הכרעה בתיק זה, והיא האם הנתבע חתם על השיקים לאחר שהופעלו עליו אמצעי כפיה.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל, וכפועל יוצא מכך אני מורה על חידוש כלל ההליכים בתיק הוצל"פ מספר 510252-06-19.

אני מורה לתובעת למסור תוך שבעה ימים מקבלת פסק הדין הודעה על הקטנת החוב בתיק ההוצל"פ בגובה הסכום אשר התקבל על ידה עבור השיקים נשוא הליך זה במסגרת פר"ק 15631-06-19, ככל שהתקבל.

במידה והנתבע סבור כי התובעת קיבלה בפועל סכום כאמור בגין השיקים נשוא הליך זה, עומדת לו הזכות להגיש בקשה בטענת פרעתי בעניין זה במסגרת תיק ההוצל"פ. הנתבע ישלם לתובעת את אגרת המשפט אשר שולמה על ידה, כאמור בסעיף 40 לעיל, וכן הוצאות משפט בסך כולל של 25,000 ש"ח. סכומים אלו ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל, והתובעת תהיה רשאית לצרפם לתיק ההוצל"פ. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד תוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין.

התובעים חתמו על ההסכם מבלי שניתן להם ייעוץ משפטי, עו"ד ע' לא ערך את ההסכם ולא ייצג אותם.

...

לא שוכנעתי כי התובעים לא היו מודעים להוראות ההסכם, המו"מ בינם לבין הנתבעת על מכירת המשק התנהל שנים רבות טרם הושלמה העסקה, עבור העניין נפתחה, כאמור, קבוצת וואטסאפ ייעודית במסגרתה עודכנו הצדדים בהתקדמות התהליך.

לאור האמור אני סבור כי התובעים ידעו ידוע היטב על מה הם חותמים.

לאחר שנדרשתי לטענות הצדדים, אני סבור כי חרף העדר חתימתו של האחיין על הסכם המכר עצמו, הוכחה בפני כי הייתה לו גמירות הדעת הנדרשת להתקשר בהסכם ואין כל ספק שההסכם שיקף את רצונו והסכמתו.

(עמ' 15, ש' 1 – 10) מכל האמור עולה מסקנה ברורה וחדה.

סיכום התביעה לביטול הסכם המכר נדחית.

לאור האמור, ולאחר ששקלתי את מורכבות ההליכים, הדרך בה ניהלו בעלי הדין את הדיונים, השקעת המשאבים בהכנתם ובניהולם ולאחר שקבעתי כי תביעה שהוגשה על ידי התובעים נדחית ואילו התביעה שהוגשה על ידי הנתבעת מתקבלת אני פוסק כדלקמן: התובע 1 ישלם לנתבעת הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪.

הוכח שלא מדובר בהסכם מכר, ואייש אף לא היתנהל כמי שרוכש דירה בעיסקה אמיתית: לא נוהל בין ארביב לאייש משא ומתן מקדים לפני החתימה על ההסכם; אייש לא נטל כל ייעוץ משפטי בעיניין העסקה; אייש הודה כי לא ביצע כל בדיקות מקדימות של פרטי הנכס, הרישום ומצב הזכויות בו ואף לא ערך כל בדיקה שמאית לעניין שווי הנכס; קיימות שתי גרסאות של הסכם המכר, ולא תוקנו בו טעויות מהותיות, לרבות ביחס לתמורה; לא הוכח ששולמה מלוא התמורה, וגרסאותיו של אייש ביחס לסך של 160,000 $ השתנו במהלך המשפט; משך כל השנים מאז החתימה על ההסכם לא נרשמו זכויותיו של אייש, ואייש אף לא דרש זאת ולא בדק את העניין; הסכם המכר מעולם לא דווח לרשויות המס ולא שולמו בגינו מסים כלשהם על ידי מי מהצדדים.

...

בשים לב לאמור, ומשאין לאפשר פגיעה בצדדים שלישיים שקנו כבר זכויות אף בהתאם להוראות סעיף 13, ראיתי להורות כי הערת האזהרה לטובת אייש תמחק רק לאחר שתשולם המשכנתא במלואה על ידי ארביב.

אשר לתביעת ארביב – אייש זנח את טענתו בעניין זה בסיכומיו; אולם אף לגופה סבורני כי יש לדחותה, משהסעדים המבוקשים בה הם ביטול הסכם מכר במקרקעין ומחיקת הערת אזהרה, ויש לראותה כתביעה במקרקעין [רע"א 5596/23 ספיר וברקת נדל"ן (הולילנד) בע"מ נ' יאיר רחמין (7.1.2024)].

סיכום בסיכומים של הדברים, תביעת ארביב מתקבלת, ותביעתו של אייש לאכיפת הסכם המכר נדחית.