חתימה על הסכם פשרה ללא תוקף של פס"ד לתשלום חוב

הצדדים הגיעו להסכם פשרה, ללא המפרק ,שקבל תוקף של פס"ד ביום 4.4.12, ולפיו בין היתר, נציג בנק לאומי למשכנתאות ימונה ככונס נכסים למכירת מיגרש של לווה בהרחבה , כמו המערער, ומנגד יופטר מחבותו לבנק.

בהמשך וביום 14.5.15 חתמו המפרק ובנק לאומי לישראל על הסכם פשרה, באשר ליתרת חוב האגודה לבנק.

המלומד דוד בר אופיר מסביר כי חייב הטוען "פרעתי" לא יוכל לסמוך על הסכומים אשר שולמו לזוכה לפני שניתן פסק הדין, מכיוון שאיננו יכול לעורר מחדש פלוגתא שכבר נידונה ונבלעה בפסק הדין ,וכאשר מתעוררת מחלוקת סבוכה סביב סכומים ששולמו לפני מתן פסק הדין והרלוונטיות שלהם לחוב הפסוק והמסוים – מחלוקת זו צריכה להתברר בבית המשפט המוסמך ולא בפני הרשם.

...

דומה שהחלטת הרשמת בהיותה ברורה ומפורטת לא סטתה מההלכה הפסוקה ולכן הניסיון להרחיב את סמכותה על מנת שהמערער יוכל להעלות טענות מהאוב , דינן להידחות.

ראשית, מבחינה דיונית דין הסתמכות המערער על התצהיר הנ"ל , שנמשך ,להידחות שעה שהמערער לא ביקש להעיד את המפרק מטעמו בדיון בבקשה בטענת פרעתי לפני הרשמת .

לסיכום לאור האמור הערעור נדחה.

השני מיום 16.05.2011 ותוספת לו מאותו יום (קיבל תוקף של פס"ד ביום 17.05.2011), נחתם לאחר שקבוצת מלמד לא שילמה לקבוצת מקלף את הסך האמור בהסכם הפשרה הראשון, והוסכם כי מולטימטריקס היא שתישא בחוב כלפי קבוצת מקלף בסכום שהוגדל לסך של 5,500,000 ₪.

במסגרת הסדר זה, הונפקה אג"ח לטובת חברת ג.ל.ע שירותי נאמנות בע"מ (להלן: "חברת הנאמנות"), המשיבה הפורמלית בתביעה נשוא בקשה זו. הסכם הפשרה השני, כך עולה מנוסחו שצורך לכתב התביעה, הותנה במספר תנאים: (א) חתימת הסכם הפשרה; (ב) חתימה על מערכת ההסכמים (כהגדרתה בהסכם הפשרה) עם קבוצת מלמד; (ג) חתימה על תוספת להסכם הפשרה ובוררות עם קבוצת מלמד.

...

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את הדברים שקול היטב, בשלב זה של ההליך אני קובעת כי סיכויי התביעה אינם גבוהים מאוד באופן המצדיק פטור מהפקדת ערובה.

כך אני קובעת בזהירות הראויה, תוך שאינני קובעת מסמרות באשר לסיכויי ההליך בהמשך, אלא מציינת זאת אך לצורך מתן ההחלטה בבקשה דנן, שהינה חיוב התובע בתשלום ערובה לכיסוי הוצאות הנתבעים.

סוף דבר; לאור כל האמור לעיל, אני מורה כי המשיב יפקיד ערובה להבטחת הוצאות המבקשים בסך של 50,000 ₪ תוך 30 ימים.

עו"ד **** ייצג אותו במסגרת הליכיו מול רשויות המס, בסופו, הסכים התובע לחתום על הסכם פשרה לו ניתן תוקף של פס"ד ביום 3.7.17 (ת"א 51103-11-14) לפיו על התובע לשלם סך של 63,840 ₪ (נספח 5 לכתב התביעה).

הסעדים המבוקשים: תשלום חוב לרשות המיסים – 63,840 ₪.

...

בימ"ש קמא נימק החלטתו והסביר מדוע גרסה אחת הועדפה על האחרת ואין זה המקרה הקיצוני שבו ערכאת ערעור שלא שמעה את העדים ולא התרשמה מהם באופן בלתי אמצעי, תגיע למסקנה אחרת.

אין בידי לקבל את טענת המערער ביחס לאי זימונו של עו"ד אורי **** לעדות.

בימ"ש התייחס לכך בסעיף 23 לפסה"ד; נקבע מדובר גרסה כבושה ולא רק זו –גרסה זו אינה מתיישבת כלל גם עם עדותו המהימנה של התובע ומכלול העובדות עליהם עמד בימ"ש קמא בפסה"ד. לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.

פסק הדין ניתן ביום 28.11.2006 במסגרת תיק א' 14483/06, בבית משפט השלום בירושלים, במסגרתו נתן כב' הרשם אורי פוני ז"ל, תוקף של פסק דין להסכם פשרה שנחתם בין הנתבעת לבין התובעים, לפיו התחייבו התובעים שנכס המקרקעין נשוא הסיכסוך ירשם על שם הנתבעת תוך סילוק משכנתא הרובצת עליו ותשלום הפצוי המוסכם.

ביום 29.02.2016 חתם התובע על תצהיר בפני הנוטריונית עו"ד רינה אורון, מספר סדורי 64/16, בו נכתב כי בהמשך לתצהיר מיום 15.4.2013 הוא מצהיר שלמרות המאמצים שלו ושל התובעת לכבד את התחייבויותיהם, הם לא הצליחו בשל המצב הבריאותי, ועל מנת לעמוד בהתחייבויות שבפסק הדין - סעיפים 1א, 1ב, 1ג הוא מקבל הלוואה נוספת ע"ס 45,000 ₪ מהנתבעת על מנת לשלם את יתרת החוב בגין המשכנתא שרבצה על דירת המגורים וזה על מנת שסעיפים 1א-1ג (סילוק המשכנתא, רישום הדירה על שם הנתבעת ותשלום הפצוי המוסכם) בפסק הדין כאמור ימומשו.

כמו כן הוסיפה, כי על פי תשובת מנהל הארכיב עולה כי אכן היתנהל הליך כנגד התובעים במסגרתו ניתן פסק הדין, אולם התיק בוער בהתאם לתקנות הארכיונים ובידם אישור לכך מיום 26.12.2016, אישור שלטענתם יש בו לאשר את קיומו של התיק ולאשש את מועד פסק הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה; עוד נטען כי הסכם הפשרה נחתם על ידי התובעים כדין, ובנגוד לטענת התובעים, התובעת אכן נתנה ייפוי כוח בלתי חוזר שנחתם בפני נוטריון, עו"ד רינה מזרחי אורון, ביום 13.02.2006, המסמיך את התובע לבצע כל פעולה בשמה ובמקומה; כי אין כל סיבה שהסכם פשרה לא יאושר ביום שהוגש שכן מדובר בהחלטה פשוטה וקלה, ולמרות שלשם אישור הסכם הפשרה אין כל חובת נוכחות של הצדדים לו, במקרה זה הנתבעת והתובע, וב"כ הנתבעת עו"ד יעקב לוי, התייצבו בפני כב' הרשם אורי פוני והתובע הציג לו את ייפוי הכוח מטעם התובעת מכוחו חתם על הסכם הפשרה (יצוין כי לא הוצג פרוטוקול של דיון בו ניתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה).

...

נטל זה מוטל על התובעים, שכאמור לעיל, בחרו שלא להגיש תצהיר ולא להעיד, ובהעדר אמירה ברורה מצדם כי כל האמור בכתבי טענותיהם אמת, ובהעדר ראיות פוזיטיביות שיש בהן כדי לרפא מחדל שכזה, הרי שדין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

בהינתן זה שהנתבעת לא התייצבה להליך אין מקום לפסיקת הוצאות משפט, אלא רק שכ"ט עו"ד. בשים לב למספר הדיונים שהתקיימו ולהיקף הראיות שהגיש ב"כ הנתבעת, אני קובעת כי התובעים ישלמו לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 11,700 ₪, וזאת בתך 30 יום.

יוער שהסכם הפשרה בתיק ההיתנגדות בת"א לא קיבל תוקף של פס"ד היות שהמותב שדן בהתנגדות ביקש לקבל העתק מודפס וקריא של ההסכם, שלא הוגש, והתיק ניסגר.

ההסכמות להפחתת החוב הפסוק אין חולק שביום 23.6.14 הצדדים חתמו על הסכם הפשרה במסגרת תיק ההיתנגדות בת"א (נספח ד' לתצהיר הנתבע), לפיו הוסכם שהתובעת תשלם את מלוא החוב הפסוק בגובה 143,820 ₪ (סעיף 7 לסיכומי הנתבע): 24 תשלומים ע"ס 3,500 ₪ כל תשלום, שהם 84,000 ₪, ויתרת החוב תשולם בהתאם ליכולתה של התובעת אך לא יאוחר משנתיים מיום חתימת ההסכם.

ראשית ניתן לומר כי מדובר בהסכם פשרה בלתי דורסני לחלוטין ואף מתון, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טענותיה של התובעת ביחס להתנהלותו של הנתבע.

...

טענה זו נטענה ללא בדל של ראיה, ודינה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בהתחשב בין היתר בסכום התביעה ועם זאת בכך שדיון ההוכחות הסתיים בישיבה אחת, בסך 40,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.