חתימה על הסכם עבודה עם עובד ללא ידיעת שותפים ובעלי מניות

העובדים שיועברו למועצה המקומית יקבלו מהאגודה פצויי פיטורין עבור שנות עבודתם באגודה (סעיף 5 להסכם).

בישיבת יום 21.6.2018 הודיע ב"כ התובעים כי הוא מסתפק בהצהרת ב"כ הנתבעת לפיה "בעת ייסוד התאגיד לא הייתה שום העברה של נכסים או כספים מאגודת אל חיאת באמצעות המועצה המקומית אבו סנאן שהיא שותפה להקמה של התאגיד, וגם אין שום חבר מחברי האגודה שהוא חבר היום בתאגיד, ומסמכי הייסוד במידה ולא התקבלו מירשם החברות חברי ימציא לנו את המסמכים האלה ...". נוכח הצהרות הצדדים ניתן פסק דין לפיו היתמצה ההליך (פסק הדין צורף כנספח ב' לתצהיר ד"ר סעב, ת/1).

הסכם הניהול נחתם בנגוד לדין, בנסיבות מחשידות ובחוסר תום לב. לחלופין יש לקבוע כי מדובר בהסכם פסול, שנכרת לשם הברחת נכסי האגודה, תוך הסתרת הדבר מבעלי המניות (עמ' 33, ש' 8-9).

לעניין זה הפנו התובעים לעדות ד"ר סעב, לפיה אינו יודע מי חתם על ההסכם בשם האגודה וכי לא ידע על החתימה (עמ' 34, ש' 1-4).

...

מקובלת עלי עדותו של נביל ניקולא לפיה הדבר בוצע בהסכמת האגודה (עמ' 18, ש' 24), כדבריו: "לשאלת בית המשפט מדוע, אני משיב שקיבלנו הצעה מעו"ד שאם נקבל פיצוי ונחלק את כל הכסף לחברי האגודה, זה יהיה סכום קטן, אז עדיף לתת את זה בלי כסף, ואתם תישארו חברים ותהיה לכם זכות לשתות מים דרך המועצה המקומית. אם לא, אתם צריכים לעשות מניה חדשה בסכום חדש." (עמ' 18, ש' 25-28) אכן, כעולה מעדותו של ד"ר סעב, כ-400-500 אנשים התחברו לאגודה (עמ' 13, ש' 28), כל מי שהתחבר קיבל מניה (עמ' 13, ש' 29-30).

בסיכומיהם זנחו התובעים טענה זו כליל, ולפיכך דין התביעה לסעד זה להידחות.

ה - סופו של דבר סופו של דבר, התביעה נדחית.

טענות הנתבע התצהיר התומך בהתנגדות, אשר הפך לכתב הגנה, כולל מספר טענות: חתימת הנתבע על שטר החוב זויפה; בין הנתבע לתובעת לא קיימת היתנהלות כספית ישירה, לא הייתה ביניהם היתקשרות עסקית, ולמיטב זיכרונו של הנתבע כלל לא נפגש עם מי מנציגי התובעת; הנתבע לא קיבל מהתובעת תמורה כלשהיא בעד השטר, ולא מסר לתובעת את השטר; התובעת לא קיימה את הוראות הדין החל עליה בחוק הלוואות חוץ בנקאיות.

נתתי אמון בעדות המפורטת של מר אלוביץ שלפיה הגיע יחד עם עוה"ד לבנטל לפגישת הכרות בחדר הישיבות במשרדי החברה ברמת גן, שם נפגשו עם בעלי המניות של החברה (הנתבע ומר פינטו) ומנהל הכספים (יותם); כי תיעד את הפגישה במצלמה לצורך ניהול סיכונים; כי לאחר שערך בדיקות לגבי פעילות החברה והסכון במתן אשראי לחברה, והשתכנע שהכל תקין, נחתמו הסכם הניכיון על צרופותיו (ת/3), והתובעת החלה לעבוד מול החברה, קיבלה לידיה שיקים לניכיון והעמידה אשראי לחברה לצרכי ייבוא (עמ' 4 ש' 19-3; עמ' 7 ש' 28-26; ש' 33; עמ' 8 ש' 8-1).

הנתבע אישר בעדותו כי הוא משמש כסמנכ"ל ובעל מניות בחברה, וכי שותפו, מר פינטו, רצה לעבוד עם התובעת (עמ' 1 ש' 21-12).

לאור האמור, אני קובעת כממצא עובדתי כי הייתה קיימת היתנהלות כספית והתקשרות עסקית בין התובעת לבין החברה, שהנתבע היה אחד מבעליה, וכי הנתבע נפגש עם מי מנציגי התובעת בעת החתימה על הסכם הניכיון על צרופותיו.

אשר למקרה הקונקרטי, מר אלוביץ הודה בהגינותו כי אינו יודע באופן אישי האם התובעת היתקשרה לחברת "יוניקליק בע"מ" - מושכת השיק מושא החוב - על מנת לוודא כי השיק ניתן לחברה כדין, וכי מנהלת התפעול בתובעת מבצעת את אישורי התמורה ויכולה להשיב על השאלה (עמ' 6 ש' 4-3; ש' 29-28; עמ' 7 ש' 1).

...

המסקנה המתחייבת מן האמור לעיל היא, אפוא, כי ההלוואות שניתנו לחברה אינן חוסות תחת הגנות החוק.

סוף דבר לסיכום ולאור המקובץ, התביעה מתקבלת.

אני מורה על שפעול ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

אין בכך כדי לבטל את החובה של קלוד, על אף שהוא אינו צד ישיר להסכמים עם התובעים, לפעול ולנהל משא ומתן בתום לב, ובנסיבות אחרות, יש והייתה מוטלת עליו החובה לציין את היותו תחת צו כנוס, ברם, במקרה דנן, אני סבורה, שכפי שהתובעים חזרו ואמרו, הם עצמו את עיניהם מלבחון ולברר כל הקשור בקלוד, ביבי וגבאי, ונטלו עליהם את הסיכון בחתימת ההסכמים.

גם בנוגע לביבי וגבאי, אי זמונם של גבאי וביבי על ידי התובעים, מקים חזקה לפיה, לו הם היו מובאים למתן עדות, להעיד בקשר לידיעתם של התובעים בנוגע למעמדו המשפטי של קלוד, החתימה על הסכם השותפים וכלל ההתנהלות בינם לבין התובעים, לא היה בעדותם לתמוך בגירסתם.

ככל שהחברה ביקשה להיתקשר בהסכמים עם קלוד, מדוע התמורה נקבעה לפי שכר עבודה של קלוד, שלא נמצאה כל קביעה/הסכמה/היתר, מצד החברה שאכן קלוד ביצע או יבצע עבודה בתמורה לשכר עבודה, ולא כקיזוז של סכום התמורה עבור העברת הבעלות המניות, סכום מוחשי וברור.

כאמור, בנימין טען, שלא חתם על ההסכמים במודע וקלוד החתים אותו ללא ידיעתו בעורמה ובכחש במעמד העברת הבעלות במניות החברה.

...

לסיכום אני מורה על דחיית התביעה כנגד קלוד ודחיית התביעה שכנגד.

בהתחשב בהתנהלות הצדדים והשתלשלות העניינים בין בעלי הדין אני קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

אני מורה על דחיית התביעה כנגד אוחנה ומחייבת את התובעים לשלם לאוחנה הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.

זכויות אלה לא ניתנו לתובע עם פיטוריו.

ביחס לתשלום שעות נוספות, הנתבעת טענה כי מתכונת עבודתו של התובע לא השתנתה לאחר חודש ינואר 2015 והוא לא עבד שעות נוספות, זאת מעבר לעובדה שבהסכם עליו חתם עם הנתבעת ביום 01.01.2009, עת היה שותף ובעל מניות – אותו הסכם שגם הוצג לחברת סיסטם הרוכשת, התובע הצהיר כי הוא ממלא תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה לא יחול עליו.

בעמ' 26 לסיכומים מטעמו, טען, בין היתר, כי: "הנתבעת ידעה היטב, כי אין לתובע את היכולת והידע כדי להבין את הפגיעה הקשה בזכויותיו. כך, תוך ניצול מעמדה החברתי, העדר כישורי הבנה של מצבה המשפטי, פוטר התובע מבלי לדעת את זכויותיו על פי דין ועוד פגעה ורמסה הנתבעת ביד גסה את זכויותיו". התובע ביסס תביעתו על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 25805-12-11 מדינת ישראל נ' מירון חומש (19.11.16) (להלן – עניין חומש).

בנוסף, התובע לא הוטעה שכן במועד החתימה על ההסכם בשנת 2009 הוא היה אחד מבעלי המניות, אשר הצהיר בשנת 2015 במסגרת הסכם המכירה, כי אין לנתבעת חובות כלפיו בכל הקשור לתקופת עבודתו עד לאותה עת, וזאת לאחר ייעוץ משפטי שקבל.

...

לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה, נדחית.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את התובע בהשתתפות בהוצאותיה של הנתבעת בסך 35,000 ₪, והנתבעת רשאית לקזז זכום זה מהסכום שנפסק לחובתה.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 135,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום בגין פגם מהותי בהליך השימוע ורשאית היא לקזז מסכום זה את סכום ההוצאות שפסקתי לזכותה בסך 35,000 ₪.

התובעים טוענים כי ממועד החתימה על ההסכם, בחודש 08/2016, ועד לחודש 03/2017, הגיעו נציגי החברה, הנתבע 4 - הרצל אסייג (שדה יהודה) (להלן: "הרצל"), והנתבע 6 – אסף לוי (להלן: "אסף"), מעת לעת לפגישות בביתם, גבו מהם כספים, שלא על פי לוח התשלומים המוסכם, ובסכומים הגבוהים מעלות העבודה שנקבעה, וכן נטלו מהם הלוואות עבור החברה, אותן התחייבו להחזיר, וזאת בטענות שונות ומשונות.

לטענת התובעים, לאחר שהנתבעת 1, חברת בילדינג בנייה, הסתבכה באירועים שונים עם לקוחותיה, והתובעים בכללם, והגיעה למצב של חוסר סולבנטיות והגבלות בחשבון הבנק, היא הפסיקה את פעילותה והעבירה אותה לנתבעת 2, חברת בילידנג נדל"ן. הנתבעת 3 – בשמוט א.א. כ"א עבודות בנייה והובלה בע"מ (להלן: "חברת בשמוט") חברה נוספת בה נרשם הנתבע 5 – רוני, כבעל מניות יחיד ודירקטור יחיד.

לטענת התובעים, פעולותיו והסכמותיו של רוני, להרשם כבעלים של החברה ולפעול בשמה בכל הנוגע להליכים הביראוקראטיים, נעשתה על ידו בידיעה ברורה, ותוך הבנה כי מדובר במעשי הונאה ובעבירות על החוק, בהן הוא היה שותף.

ומתמליל שיחה עם בנימין ממשרדו של אולג מיום 27.02.18, נטען ע"י הנ"ל: "אני לא יודע אם את יודעת אבל הקבלן, אסף והרצל...הם ברחו, לא רלוואנטיים, אין תיקשורת איתם...הם הרי סגרו את החברה, לא קיימים.." (עמ' 324-325 לראיות התובעים); "היינו איתם בהרבה פרויקטים, וואו, אי אפשר לתאר כמה בלאגן הם עשו לנו"; "זה לא רק את הם עשו את זה עם הרבה מאוד אנשים....יש הרבה מאוד אנשים שמאוד מבוגרים שגרים באיזה ישוב שעשו להם בעיות, עבדנו בחינם...אנשים נפגעו נפשית כל כך כאב לנו שאמרנו להם, אין בעיה, אנחנו נוציא לכם את ההיתר.." (עמ' 325 לראיות התובעים).

ככל ואסף היה רק "מנהל מכירות", מדוע אם כן התלווה (גם לפי עדותו שלו), לפגישות של הרצל עם התובעים, והרי הפגישות הללו היתקיימו אחרי שהתובעים כבר חתמו על ההסכם עם חברת בילדינג בנייה ולא היה כבר צריך לשווק להם את החברה.

...

לסיכום התביעה נגד אסף לוי, הנתבע 6, מתקבלת באופן שאני מורה לו לשלם לתובעים סך של 170,800 ₪ וכן 159,000 ₪ ובסה"כ סך של 329,800 ₪.

התביעה נגד הבנק, הנתבע 7 - נדחית.

התובעים ישלמו לבנק סך של 15,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. ההוצאות הינן מופחתות שכן הוכח לפני שהתובעים רומו, אולם לא ניתן שלא לחייב בהוצאות בכלל, שכן הבנק הוציא הוצאות לצורך ניהול ההגנה, ושכן מהרגע הראשון הבנק טען שיש מקום למחוק אותו מההליך והדבר לא נעשה.