במהלך שנת 2021 עלו עלויות ביצוע הפרויקט בכ-25% והקבלן הראשי חזר בו מהצעת המחיר המקורית שנתן, באופן שאילץ את המבקשת להשתמש בזכותה לביטול הסכמי המכר בהם היא היתקשרה עם רוכשים שונים, ולמכור את הדירות במחיר גבוה יותר כדי לעמוד בדרישת הבנק המלווה.
מעבר לכך, גם טענות המשיבות לפיהן עובר לחתימה על חוזה המכר ובמעמד החתימה הצהירו בפניהן נציגי המבקשים כי ההיתר עתיד להיתקבל בקרוב וכי ביכולתם לעמוד בדרישות הפרויקט, לא נתמכו בראיות של ממש, ולא ניתן להן ביטוי בחוזה הכתוב.
יוער בהקשר זה כי המשיבות פעלו בהתאם להחלטת בית המשפט והפקידו בין היתר ערבות צד ג' בסכום של 400,000 ש"ח ופקדון בסך של 200,000 ש"ח.
במאמר מוסגר, יצוין כי דומה שהנזק הפוטנציאלי לו טוענות המשיבות כתוצאה מאי-מתן הסעד הזמני "שוקלל" במסגרת חלוקת הסיכונים שהובאה בחשבון בתנאי המתלה שנקבע בחוזה המכר.
...
המשיבות סירבו להצעה זו.
על רקע האמור, הגישו המשיבות ביום 8.5.2023 תביעה נגד המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בה התבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי לפיו חוזה המכר עומד בתוקפו ולהורות על אכיפתו.
כשלעצמי, אני סבורה כי מששלחו המבקשים את הודעת הביטול, ובשים לב לכך שבחוזה המכר נכתב כי "מיד עם מתן/קבלת הודעת הביטול, המוכרת (המבקשת – ר.ר.) תהיה רשאית למכור את הדירה לצד ג'...וזאת מבלי כל צורך בהסכמה כלשהי מצד הקונה (המשיבות – ר.ר.)" (סעיף 6 לנספח ד' לחוזה המכר) – הרי שהיה על המשיבות לפעול מהר ככל הניתן לקבלת סעד זמני האוסר על מכירת הדירה.
אשר על כן, לאור השקלול בין סיכויי התביעה מחד גיסא ומאזן הנוחות מאידך גיסא; ובשים לב לשיהוי שנפל בהתנהלות המשיבות – אני סבורה כי לא היה מקום לקבל את הבקשה לסעד זמני.
סוף דבר: הערעור מתקבל, כך שהסעד הזמני שניתן בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 21.7.2023 – מבוטל.
