חתימה וחותמת על מכתב פיטורין בתור מעסיק

במכתבי הפיטורים נכתב: "עקב ארגון מחדש שחברתנו עוברת בימים אלו אנו נאלצים לצמצם בכוח האדם. למרות שביעות רצוננו מפועלך בחברה אנו נאלצים להפסיק את עבודתך החל מתאריך 17.7.12". על פי התביעה לתשלום דמי אבטלה ואישור המעסיק שצורף לה, נתן עבד במשרה מלאה כ-"איש אחזקה" בשירות החברה החל מ- 1.5.10 ועד לפיטוריו ביום 16.7.12.

בתביעה שהגיש ערן צוין בסעיף 8 כי עבד במשרה מלאה בתור "מנהל תפעול" החל מ- 2009 ועד ל- 2012 וזאת בנגוד לאמור באישור המעסיק שהוגש בשלב מאוחר יותר, בו צוין כי עבד ממרץ 2010 ועד לחודש יולי 2012.

על אישורי המעסיק, הופיעה חותמת החברה לצד חתימתה של מנכ"לית החברה גב' לוי חוה (להלן: "חוה"), ששני התובעים הם בניה.

...

לאחר שבחנו את טיעוני התובעים בהקשר זה, לא מצאנו מקום לקבל את טענותיהם ונסביר.

סיכום – לאור כל האמור לעיל, נחה דעתנו כי התובעים אכן ניהלו את החברה יחד עם אימם.

מצאנו סתירות, עליהן עמדנו לעיל במספר נקודות המעלות ספקות באשר לנכונות גרסתם של התובעים, באשר להיותם עובדים של החברה ולא בעלי שליטה.

משכאמור קבענו כי לתובעים הייתה שליטה עקיפה בחברה ובשים לב להוראות הדין בעניין זה, דין התובענות להידחות.

בעדותו, הנאשם טען כי כלל לא היה בחברה ביום הארוע ואף בימים שקדמו לכך, וכך גולל הנאשם את השתלשלות האירועים: ".. זה התחיל ב-19, ב-21 ביוני 2009. גרושתי יצאה במסע הרס בפרוק של החיים האישיים והחברה. אני באותו מועד קבלתי הרחקה מהחברה שהייתה בבעלות מלאה שלה, ועזבתי את החברה, ב-21 ליוני או בסמוך לזה, יום או יומיים אחרי זה עזבתי את החברה, כבר לא הייתי פעיל בחברה, זאת אומרת זו הייתה הוראה שלה, היא הייתה בעלים. יש לי מכתב שקבלתי והוא חלק מהמסמכים שנמצאים בתיק. קצת תמוה בעיניי שבעלת החברה שהיא דרך אגב חתומה על מכתב הפיטורין הרישמי של בת חן לא נימצאת כאן בתביעה ורק אני, אבל זה עניין של, של עורך הדין, של בית המשפט. רציתי לומר שהשיחה הזאת אני, אני לא זוכר שהיא היתקיימה, היא לא היתקיימה ויש לי זכרון טוב. לטענת בת חן היא היתקיימה ב-30 ליוני כשאני כבר ב-30 ליוני לא הייתי שם. לטענת בת חן הייתה נוכחת אירית וינר שהיא הייתה אז מנהלת השיווק, שהיא פוטרה בסוף שנה קודמת בכלל. זאת אומרת ששיחת פיטורין כזו לא יכלה להיות. אני יכול לתאר לעצמי מה קרה, שהיא הגיעה למשרדי חברה, ב-30 ביוני אולי באמת היא הגיעה למשרדי חברה שהייתה סגורה, אני הייתי עסוק בענייניי הפרטיים, ובטיפול בריקושטים ונזקים שנוצרו כתוצאה מסגירת הפעילות של החברה. ב-21 ליוני או בימים, ביומיים שלושה שסמוכים לזה, החברה כבר לא הייתה פעילה ואני לא הייתי שם, לא היה שם אף עובד. בת חן נעדרה בחודשים שקדמו לארוע הזה היא נעדרה מהעבודה מסיבות שהיא שוחררה על ידי רופא בנסיבות של הריון או שמירת הריון. זהו זה. הקשר הקודם שהיה זה רק באמצעות מסמכים. לא היה סיכוי שאני אוכל לפטר אותה. לא הייתי עושה את זה גם. אני בעקרון משתדל להיות איש שומר חוק אבל לא יכול להגיד ששגיתי וטעיתי בעיניין הזה" (ר' עמ' 13 בשורות 24-28; עמ' 14 שורות 1-20 לעדותו).

ואולם, במועד הדיון מיום 29.12.16, הודיע ב"כ המאשימה כי שוחח עם המתלוננת וכי היא ביקשה שלא להופיע לדיון "מכיוון שהיה לה מאוד קשה נפשית להופיע פה בפני הנאשם". יש לתת לכך משקל נוסף המעמיד בספק את עדותה של המתלוננת בנקודה זו. כמו כן, בעדותה של המתלוננת ישנה סתירה נוספת באשר לאי היכרותה עם הגב' בן משולם-ורדי, שכן בתחילה טענה המתלוננת כי – "... אני לא זוכרת את דפנה בכלל בחברה, זאת אומרת הכרתי אותה בתור אישתו של גדי, אבל אני לא ראיתי אותה בחברה פעילה. כלומר לא היה משהו שהיא היתה חותמת עליו או משהו כזה. לא ראיתי את זה אצלי. לא עבר דרכי" (ר' עמ' 9 שורות 28-30 לעדותה).

וכן המתלוננת העידה בפני החוקר כי :" .. ניסיתי לאתר את המעסיק על מנת לקבל אישור שעבדתי אצלם הצלחתי לאתר את אישתו של גד שקוראים לה דפנה שהיא בעלת החברה דברתי איתה בטלפון והתחננתי לאישור ולאחר כמה ימים בתאריך 24.9.09 שלחה לי מכתב פיטורין... ר' גיליון חקירתה – מ/ 14.

מכתב זה נחתם על ידי הגב' בן משולם ורדי וזאת בשונה ממכתב הפיטורים של הגב' אירית וינר שנחתם על ידי הנאשם 4 .

...

בפתח הכרעתי וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אציין כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ובאשר לאי שיתוף פעולה עם החוקר, לא שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם לא שיתף פעולה, שכן מ-מ/16 עולה כי הנאשם חזר אל החוקר טלפונית.

יתרה מכך, שוכנעתי באמיתות גרסתו של הנאשם, כי בנסיבות העניין כפי שפורטו, לא היתה לו כתובת מגורים קבועה.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

נציין כי נספח 2 לקונסולית, בחתימת התובע (ונושא חותמת השגרירות) נושא תאריך 30.9.2016 – מה שוודאי סותר טענתו כי לא ידע על תלונת בריגיתה, עד לשיחה עם השגריר ("השיחה"/"השימוע").

והינה – בעדותו, מאשר התובע שקבל הלקוחות שלו בזמנו החופשי, בלי תור; כי הודה בכך בשיחה בה נכחו השגריר, סגן השגריר הקונסולית (בנוכחות כל מי שמוסמך לקבל החלטות); כי ניתנה לו היזדמנות להביע עמדתו, להשיב ולהסביר; כי נערך פרוטוקול לשיחה; כי לא היה משהו עובדתי שבקש לומר, או להכחיש הטענות כנגדו, שלא אמר; כי לא ביקש באזשהו שלב לתקן הפרוטוקול; לא ביקש בשיחה היזדמנות להעלות טענות נוספות; הגם שנטל ייצוג כשבוע אח"כ, לא ביקש עוד שיחה, לא ביקש לשנות מהאמור בשיחה, הגם שהיה בתקופת ההודעה המוקדמת; כי חתם על מכתב הפיטורין אחרי שקרא אותו; אישר כי הכניס לקוחותיו (עשרות לקוחות) אחרי השעה 15:00, כשהשומר כבר לא נמצא; כי לא דיווח על כך לנתבעת; כי הוא מבין החומרה, הגם שגם אחרים/גם היום עושים את זה (אגב, לא הציג בפנינו ראייה עובדתית לטענותיו אלה!); גם מפיטר הגזבר, עמו התכתב (ובהיותו בייצוג משפטי .

משהפר התובע חובותיו כלפי מעסיקתו, להתנהלות בתם לב, חובת האמון, ותוך שהפר נוהליה הרגישים ביותר (נוהלים להם היה מודע ועליהם חתם בהתאם) – בדין נשללו פ"פ, ולאחר שהודה במעשיו, ומקובלת וראויה החלטת הנתבעת.

...

לאחר ששקלנו כל אלה ומשראייתית, הנתבעת לא נדרשה לסתור, מה שכלל לא נטען עובדתית-ראייתית בתצהירו, הרי משלא הרים התובע הנטל הראשוני, לא נדרשה היא לסתור טענותיו/להוכיח אחרת .

נזכיר כי אכן נפל פגם בתלושיו עת לא צויין פנקס חופשה בחודשים מרץ ועד 10.2016 כולל, מחד ובמכתב הפיטורין לא צויינה יתרת החופשה שהוא זכאי לה, וכשאין חולק כי קיבל שכר רגיל באוקטובר 2016 – לאחר ששקלנו כל אלה נדחית התביעה ברכיב זה. ו. סיכום התביעה על רכיביה נדחית.

חרף תוצאת ההליך, והגם שלא התרשמנו מאמינות עדותו של התובע ומנגד, משהתרשמנו מאמינות עדותה של הקונסולית, ומשאין חולק כי הנתבעת לא עמדה בדרישות "הדיוניות" של הלכת השימוע,ואף לא בנטל כמעסיק לניהול פנקס חופשה – לאחר ששקלנו כל אלה מצאנו להורות כי כל צד ישא בהוצאותיו.

ההתקשרות בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 הייתה אף היא לצורך העסקת העובדים והמשך פעילות המפעל כאשר הוכח בראיות כי אכן הנתבע 7 היה הרוח החיה מאחורי פעילות הנתבעת 1 על אף שהוא אינו רשום כבעל מניות בה. עדותם של הנתבעים 4 ו 7 העלתה, כי לא ניתן לקבוע בוודאות מי מהנתבעות העסיקו את התובעים וכי התובעים עצמם לא ידעו באופן ברור מי מעסיקתם אלא שהם הכירו את הנתבע 7 כבעל המפעל ומנהלם הישיר וכרוח החיה והפעילה במקום.

את כל המסמכים של מכתבי פיטורים ומכתבי המלצות דיאנה ניסחה וכתבה.

והיא גם חתמה על זה. זה שהיא שמה חותמת של הנתבעת 1, באותה עת הוא לא היה קשור.

ת.כן. ש.אם דיאנה היא זו שבעצם היתה פקידה, איך בעצם ומכח איזה סמכות היא חתמת על מכתבי הפסקת עבודה ושחרור כספים שבעצם מי שנרשם זה מר משה נסירוב ולא כתוב ב' בשם משה נסירוב או ב' איתן מקסימוב.

"ש. מתי סגרת את הנתבעת 1 ת. 2005 או 2006 ש. סגרת את הפעילות ומכרת את נכסיה ת.לנתבעת 1 לא היה נכסים. היא היתה חברה יצרנית. ובשל הזה כשראינו שהיו כל מיני טעויות מקצועיות והיו גניבות של יהלומים מהמפעל החלטנו שאי אפשר להמשיך כך, ולכן לקחנו בתור קבלן חצוני את הנתבעת 2 שמשה היה הבעלים שלה ועבד איתי בקבלנות.

...

לאחר שעיינו בחומר הראיות ובטענות הצדדים אנו סבורים כי בנסיבות המקרה שבפנינו יש לראות בשתי הנתבעות 1-2, כמעסיקותיהם של התובעים בתקופה הרלוואנטית, (ולגבי התובע 4 כמי שהועסק גם על ידי הנתבעת 3).

לאור הסתירות הרבות בין עדותם של הנתבע 4 והנתבע 7, עדותו המגמתית והמתחמקת של הנתבע 7, אי הבהירות וערבוב הנכסים והבעלויות בין הנתבעות 1-3 והעסקת העובדים במפעל וניהולו, אנו מקבלים את טענת התובעים, כי הם הועסקו יחד ולחוד על ידי הנתבעות 1 ו-2 ולגבי התובע 4, גם על ידי הנתבעת 3 וכן אנו מקבלים את טענת התובעים כי יש להרים את המסך מעל הנתבע 7, אשר הוכח כי היה מעסיקם הישיר הן לאור הראיות שהובאו בעניין זה והן מכח דוקטרינת הרמת המסך.

לאור כל האמור לעיל, טענת הנתבעים בעניין נפקותו של כתב הויתור נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הוצאות הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאותיהם על ניהול תביעה זו בסך כולל של 16,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לצדדים.

על מכתב הפיטורים יש חתימה עם חותמת של ד"ר בדארנה (ראה מיסמך נ/6).

בנוסף אין גם כל ראיה בכתב המראה כי התובעת עבדה כמזכירה במרפאה, אשר תאמה תורים ללקוחות ובצעה רישומים בהתאם וכו'.

ד"ר בדארנה חתם כאמור על אישור המעסיק (מיסמך נ/2) אשר צורף לטופס תביעתה של התובעת לדמי אבטלה ביום 27/6/10 וכן חתם לה על מכתב הפיטורים (מיסמך נ/6) ביום 1/12/09, כאשר בשני המועדים הללו הוא כבר שהה בחו"ל, כאשר לדברי התובעת בעדותה בבית הדין, היא שלחה לו את הטפסים לחו"ל והוא החזירם לארץ.

...

גרסאות התובעת בנדון סותרות זו את זו. לאור כל האמור לעיל אני קובעת, כי עדותה של התובעת אינה אמינה עלי.

על כן אני קובעת, כי לא התקיימו עובד מעביד בין התובעת לבין "נזאר המרכז לרפואת שיניים בע"מ" והתובעת לא היתה בגדר "עובדת" במרפאה הנ"ל. על כן התביעה נדחית בזאת.

שקלתי בנסיבות העניין להטיל הוצאות על התובעת, אולם לפנים משורת הדין החלטתי שלא למצות את הדין עימה.