חתימה אישית ללא חותמת תאגיד

על היותו של לוי צד להסכם ניתן ללמוד גם מכך שחתם על ההסכם באופן אישי ללא צירוף חותמת החברה ומבלי שציין כי הוא חותם כמיופה כוח, וכן מהודעת דוא"ל שבה אישר כי אחד המערערים עבד אצלו בניגריה.

בית הדין האיזורי הוסיף וקבע כי במקרה זה ציפיותיהם הסבירות של העובדים במועד חתימת ההסכם היו כי הפורום הנאות הוא בית הדין בישראל ולא בגינאה המשוונית, עת מדובר בעובדים ישראלים שנשלחו לעבודה בבית חולים שהוקם על ידי תאגיד זר בשליטה ישראלית, וכמו כן המו"מ לקראת חתימה על הסכמי עבודה נוהל בישראל, והסכמי העבודה אף נחתמו בשפה העברית.

...

לטעמנו, בכל הנוגע לטענת "פורום לא נאות" יש משמעות רבה להתנהלותו של לוי, וזאת בין אם קמה למערערים עילת תביעה אישית נגדו ובין אם לאו.

בית הדין האזורי הסתמך על החלטתו של בית הדין האזורי בעניין לוי – כורם [סע"ש (ת"א ) 19683-06-12 לוי – כורם (29.2.2016)], אולם באותו עניין נדונה אכיפת תניית בוררות, בחלק מהנושאים נקבע כי כפות המאזניים מאוינות, ובכל מקרה מדובר בהחלטת בית הדין אזורי המבוססת על הראיות שהונחו לפניה, כך שלא ניתן להסיק ממנה מסקנה כללית וגורפת כאמור בפסק דינו של בית הדין האזורי.

סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, הערעור מתקבל, ואנו קובעים כי על בית הדין האזורי לבחון מחדש את שאלת פורום לא נאות, על יסוד הקווים המנחים שנקבעו בפסיקה, ותוך בחינת השיקולים שפורטו לעיל.

בצידו הקידמי של כל שיק, במקום המיועד לחתימת המושך, הוטבעה חותמת החברה וחתימת הנתבע, ובגבו של כל שיק מופיעה חתימתו של הנתבע ללא חותמת החברה.

במקומן של המילים המעידות כי החותם לא התכוון לחוב באופן אישי – באה לרוב חותמת התאגיד".

...

מזיגה למקווה האמור לעיל הן של קביעות בית המשפט העליון מימים ימימה לפיה לשם הטלת ההתחייבויות של מסב על חותם בהתאם לסעיף 56 לפקודת השטרות, וזאת אף כלפי צד קרוב לשטר, די בכך שחתימתו של הלה מופיעה על השטר ואינו יודע בתור מה חתם ושהשטר שלם ותקין על פי מראהו, ואף יש ומשתיקים את הטענה שחתימה הנחזית כהיסב - לא לשם הסבה נחתמה, והן של האבחנה בין ערב למסב ולפיה הגנה שקיימת למושך השטר כלפי נושה, אין בה כדי להועיל למסב שהוא בגדר משפה [ראו ע"א 330-60 אטלס שירות נסיעות בע"מ נ' היטרמן ואח', פ"ד, טו, 793 (1961), ע"א 143-64 טננהויז נ' זילברשטיין, פ"ד יח(4) 450 (1964), ע"א 592-65 אברהם שלי נ' יונה בוכבזא, ו-2 אח', פ"ד כ(2) 608 (1966), רע"א 2209-19 ‏ ‏ נאור נ' ספירל זכוכית בע"מ (2019), שלום לרנר דיני שטרות 270-265 (מהדורה שנייה, 2007), יואל זוסמן דיני שטרות 211 (מהדורה שישית, 1983)], מנביעה את המסקנה כי אף לשיטת בית הלל – אין הגנת הנתבע יוצאת מאזור הדמדומים שבין הגנה קלושה וסתומה ובין הגנת בדים גרידא [וראו עניין דומה בו אישר בית המשפט העליון דחיית התנגדות על הסף תוך שימוש כבר בשלב זה באזמל של פרשנות השטר – ע"א 532-65‏ ‏ אלכסנדר גורוחובסקי נ' משה פוקס, ו-3 אח'‏, פ''ד כ(3) 164 [1966].

במכלול האמור לעיל חסד אני עושה עם עם הנתבע כשאני מורה כי תינתן לו רשות להתגונן כפוף להפקדת מלוא סכום השיקים בקופת בית המשפט עד ליום 7.10.21.

צוין כי חתימת החייב במקרה זה באה מעל חותמת התאגיד, נרשם שמו הפרטי וניתנה חתימתו, ומעל זאת נרשם שם התאגיד בכתב יד. מכאן, שחתימת החייב צמודה לחותמת התאגיד והיא באה בין החותמת ובין שם התאגיד שנירשם בכתב יד. כן צוין כי לא הובאו "ראיות חיצוניות" ונראה כי חזות השטר תומכת יותר באפשרות כי מדובר בחתימת אורגן ולא כחתימה כערב אישי.

...

בכפוף לכך, יש לדחות את הערעור וזאת נוכח ההלכה בדבר צמצום בהתערבות בהכרעות בעל התפקיד בתביעות החוב, כאשר מסקנתו של המנהל המיוחד בהכרעה המתוקנת כפי שהוצגה בתגובה לערער, כי ראוי לאשר תוספת המע"מ לשכ"ט אך לא את תוספת ההוצאות, אינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

בסופו של דבר הערעורים אומנם נדחו, אך זאת בין היתר גם משום שהמערערת עמדה על כך שיש לקבל הבהרות והשלמות מהנושים, ורק נוכח דרישתה נבדקו הדברים וחלק מההכרעות אכן תוקנו.

סיכום הערעורים נדחים.

בהזמנה מופיעות שתי חתימות של הנתבע – האחת, עם חותמת הנתבעת ומהוה אישור על הזמנת הציוד, השנייה, ללא חותמת הנתבעת ומהוה ערבותו לחיובי הנתבעת עפ"י ההזמנה.

אין כל מניעה שכל אדם יערוב לחיוביו של כל תאגיד, אף ניסיון החיים מלמד שאנשים בדרך כלל יערבו למי שהם קשורים אליו.

6.3 כאמור, בהזמנה מיום 15.4.19 ישנן שתי חתימות של הנתבע: האחת, חתימה עם חותמת הנתבעת המהוה אישור להזמנת הציוד, והשנייה היא חתימתו על ערבותו האישית לקיום התחייבויות הנתבעת בהתאם להזמנה זו. מכוחה של חתימה שנייה זו חייב הנתבע בתשלום לתובעת, כערב אישית לחיובים נשוא ההזמנה.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות שהוגשו, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומיהם באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את דרישת התובעת בתצהיר העדה מטעמה ובסיכומיה, לתשלום הסכום של 119,046 ש"ח נכון לסוף מאי 2019.

נוכח כל המפורט לעיל, אני קובעת כי הוכח לפניי שהנתבע חתם על ערבות אישית לחיובי הנתבעת בהתאם להזמנת הציוד מיום 15.4.19 והוא חב בתשלומם של חיובים אלה.

לפיכך, אני מקבלת את הסברי התובעת בנוגע לחישוב החוב נשוא ערבותו של הנתבע.

לעניין זה כבר נפסק כי "...חיוב תאגיד נעשה באמצעות חתימת אורגן שלו, לרוב בצרוף חותמת התאגיד. על-כן, אין לידרוש מאורגן החותם בשם תאגיד שיוסיף לחתימתו מילים המורות כי הוא חותם בשם תאגיד, וזאת משום שאין מדובר כאן על שליחות, שכן חתימת האורגן היא היא חתימת התאגיד (ראו: סעיפים 47-46 לחוק החברות, התשנ"ט-1999; יואל זוסמן דיני שטרות 55-54 (מהדורה שישית, 1983) (להלן: זוסמן); אוטולנגי, בעמ' 201). במקומן של המילים המעידות כי החותם לא התכוון לחוב באופן אישי – באה לרוב חותמת התאגיד" (רע"א 7991/09 אלון צור נ' רוני שטרן (נבו 31.07.2012).

...

לסיכום, טענה התובעת כי חתמה עם הנתבעת 1 על הסכם להספקת 8 אנשי פיתוח לתקופה של 30 חודשים, וכי הנתבע 2 שהינו יזם, בעלים ומנכ"ל הנתבעת 2 היתל בתובעת, ובחתימתו הפר את ההסכם, ניהל מו"מ על הסדר חוב שגם הוא הופר בחוסר תום לב, ומשום כך עתרה התובעת להרמת מסך ההתאגדות והטלת אחריות אישית כלפי הנתבע 2 בגין חובות הנתבעת 1.

לסיכום: לא הוכח כי הנתבע 2 גרף כספים לכיסו על חשבון הנושה - התובעת.

לכל היותר מדובר היה בניהול בלתי מוצלח כפי שאף נראה מדו"ח הנאמן בהליך פירוק הנתבעת 1, אך עילה להרמת מסך אין בנמצא בנסיבות העניין, ואין מדובר באחד מהמקרים החריגים שיש לעשות כן. נוכח האמור אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2.

התובעת תשלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 50,000 ₪ בתוך 30 יום.