חתימה אושרה על ידי עו"ד ישראלי בחו"ל

בית הדין הארצי לעבודה עב"ל 35637-03-15 ניתן ביום 26 אפריל 2018 ילנה לוקוטוש המערערת המוסד לביטוח לאומי היועץ המשפטי לממשלה המשיב מתייצב בהליך בפני הנשיאה ורדה וירט ליבנה, השופטת (בדימוס) רונית רוזנפלד, השופט רועי פוליאק נציגת ציבור (עובדים) גב' מיכל בירון בן גרא, נציג ציבור (מעסיקים) מר שמואל וולפמן בשם המערערת – עו"ד ודים מלמד בשם המשיב – עו"ד כרמית נאור בשם היועץ המשפטי לממשלה – עו"ד יעל בר לב פסק דין

כתמיכה בטענותיהן העובדתיות, הציגו המערערת והאם תעודת נישואין ותעודת לידה הנחזות להיות מאומתות על ידי נציג משרד החוץ של אוקראינה בעיר סימפורופול ואישור של קונסול ישראל בקייב כי אכן האישור נחתם על ידי נציג משרד החוץ האוקראיני.

בית הדין הציג מספר שאלות לרשות האוכלוסין במשרד הפנים, על מנת לברר מה הן ההשלכות של אי רישום המערערת כבתו של המנוח במירשם האוכלוסין, לנוכח הוראת סעיף 11 לחוק מירשם אוכלוסין, התשכ"ה-1965 (להלן – חוק המירשם) לפיה "תושב שנולד לו ילד בחוץ לארץ חייב למסור לפקיד הרישום תוך 30 יום הודעה על פרטי הרישום של ילדו". בתעודת עובד ציבור שניתנה על ידי גב' טלי כרמלי, מנהלת לישכת רישום האוכלוסין באילת, מקום מגורי המנוח בסמוך לפטירתו, הובהר כי רישום אבהות של ילד לאזרח ישראלי ולאם זרה בחו"ל מחייב "הצגת ראיות חד משמעיות" וככל שאלה לא תוצגנה יידרש ההורה להמציא "פס"ד של בית דין מוסמך בארץ הכולל בדיקה גנטית". באופן דומה, יש להמציא פסק דין כאמור, אם ההורה לא ביקש בחייו לרשום את ילדו.

...

מקובלת עלינו, אפוא, עמדתו המתוקנת של המוסד, כפי שגובשה בהתאם לעמדת היועץ המשפטי, באשר לאופן היישום של דרכי הוכחת האבהות בתביעות לקצבת שאירים, ככל שהיא חלה בעניינם של אב ישראלי וילדו שנולד מחוץ לגבולות המדינה, לפיה המוסד יכיר ביחסי אבהות רק אם ניתן ללמוד על קיומם מכוח מרשם האוכלוסין או מכוחו של פסק דין חלוט של בית המשפט המוסמך.

בנסיבות אלה, מצאנו כי המערערת זכאית כי המוסד ישתתף בהוצאותיה בהליך.

סוף דבר – ערעור המערערת על מחיקת התביעה לקצבת שאירים נדחה.

תכליתו של הסכם ההמחאה, היא להסדיר את המשך ההתנהלות הן בישראל והן בארצות הברית, בשיתוף פעולה מלא בין כל הנושים המוכרים של ברוקלנד ותוך מקסום המאמצים לטובתם – והכל, תוך חסכון בעלויות המשמעותיות הכרוכות בניהול עצמאי של הליכים שונים בישראל ובחו"ל. הסכם ההמחאה מהוה חלק בלתי נפרד מהסדר הנושים שאושר, והוא נחתם, בין היתר, על ידי חברת המשקיעים, המחזיקה כאמור ב-95% מחברת הנכס.

פועל יוצא של עקרון זה הנו, כי כל תשלום לנושים במסגרת הליכי חידלות הפרעון ייעשה אך ורק על ידי בעל התפקיד בהתאם לסדרי הנשייה הקבועים בדין, וכפי שקבע כב' השופט גרוניס בע"א 4269/11 עו"ד יהודה ברמי נ' רו"ח עופר אלקלעי, מפרקה של חב' אקסלרוד יאיר חומרי ביניין בע"מ, פסקות 16-17 (19.06.2013) (להלן – עניין ברמי): "16. דיני חידלות הפרעון מסדירים את הכללים שחלים בסיטואציות של ריבוי נושים ומיעוט נכסים. כל עוד מדובר בחייב סולבנטי – בין אם מדובר בחברה ובין אם מדובר באדם פרטי – רשאי כל נושה לנקוט באופן עצמאי בהליכי גבייה כנגד החייב על פי כל דין על מנת להפרע חובו ממנו. ההנחה הנה כי חייב סולבנטי יכול לפרוע את כל חובותיו לנושיו, ולכן אין כל פסול בפעולותיו של נושה שמקדים ופועל באופן אקטיבי וחוקי לגביית המגיע לו מהחייב. לעומת זאת, כאשר חוצים הנושים את "המפתן" ונוקטים בהליך חידלות פרעון כנגד החייב, הם עוברים מתחום הדינים שעוסקים בצדדים סולבנטיים לתחום דיני חידלות הפרעון שבו הם כפופים לכללים קוגניטיים שמגבילים את יכולתם לפעול באופן עצמאי ושקובעים את סדר פרעון החובות.

...

סוף דבר לאור כל האמור, מצאתי בנסיבות העניין שלפניי כי קיומו של הסדר הנושים מביא מניה וביה לייתור ניהולו של ההליך שלפניי, ובאופן המחייב מחיקתו.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת התביעה שבכותרת.

התובעים יישאו בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לנתבעת 5 בסך כולל של 10,000 ש"ח, וכן בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד לנתבעים 1, 2, 4, ו- 12-6 בסך כולל של 10,000 ש"ח. המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

היות שהסכם המתוה נחתם על-ידי עו"ד פרידמן, ועל מנת לקדם את קבלת אישרורם של היורשים לאמור בו, נכרת ביום 8.5.2014 בין המבקש 3, עו"ד רועי חסון (להלן: "עו"ד חסון" או "המבקש 3" וביחד עם המבקשים 1-2: "המבקשים") לבין היורשים, הסכם שכותרתו "ערובה למימוש מתוה לעיסקת מכר" (להלן: "הסכם הערובה").

בשל מצבו הבריאותי והצורך בקבלת טיפולים רפואיים, שהה עו"ד תשובה מחוץ לישראל החל מחודש אפריל 2015, כאשר בעקבות זאת חדל מניהול פעיל של ההיתקשרות בין היורשים לבין מסיקה, ואת המגעים בנושא מול עו"ד פרידמן ניהל במקומו עו"ד חסון.

ביחס לאימרות נפטרים, נקבע החריג לפיו אמרתו של אדם שנפטר עשויה להחשב כקבילה אם קיימת היסתברות גבוהה לאמתות העובדות המופיעות בה (ע"א 8493/06 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ, פס' 20 לפסק דינה של השופט פרוקצ'יה (פורסם בנבו, 17.10.2010) (להלן: "פרשת הבנק הבנלאומי"): "לפיכך, אחד המקרים בהם ניתן להגיש הודעת נפטר כראיה קבילה הנו כאשר הדברים נאמרו או נרשמו על ידי הנפטר לפחות בחלקם בנגוד לאנטרס הכספי-רכושי שלו, ומתלווה להם, עקב כך, סימן של אמת." תצהיר שנותנו לא נחקר בעקבות פטירתו יהא קביל איפוא רק במידה שתוכן התצהיר נוגד את עניינו של המצהיר (רע"א 258/09 ג'ניים נ' יונס, פס' ז להחלטתו של השופט רובינשטיין (פורסם בנבו, 30.4.2009); 642/87 הסתדרות אגודת ישראל העולמית הוועד הפועל עמותה רשומה נ' חברת חזקיהו בע"מ, פ"ד מד(1) 686, 694 (1990) (להלן: "פרשת ההסתדרות"); יעקב קדמי על הראיות – חלק שני 930 (2009)).

כך, בהסכם המתוה נקבע כי "המתוה יהיה מכירת דירה ע"י כ"א מן המוכרים (כאשר אחד המוכרים ימכור את 2 הדירות התפוסות)" (ס' 2.1 להסכם המתוה) וכי "מס שבח ככל שיחול על כ"א מיחידי המוכרים לגבי מכירת הדירות.....ישולם ע"י המוכרים" (ס' להסכם המתוה); בכתב האשרור נכתב "...מאשרים בזאת את המתוה.... בקשר למכירת הדירות"; ובהסכם הערובה צוין כי "נחתם מתוה לעסקה.... בעיניין הדירות..." (ה"הואיל" הראשון להסכם הערובה) וכן "במידה ותוך 30 ימים מסיום הליך יחוד הדירות.....הרוכש המיועד לא יחתום על הסכם לרכישת הדירות..." (ס' 3.1 להסכם הערובה).

...

הגם שדי במסקנה זו על מנת להכריע בסוגיה שלפני, אתייחס בתמצית גם למכתב הביטול ששלחו המבקשים.

סיכומם של דברים, משבחנתי את אומד דעתם המשותף של הצדדים בדבר מהות העסקה שנכרתה ביניהם, כעולה מלשונם של ההסכמים ואף מן הנסיבות החיצוניות להם, הגעתי לכלל מסקנה כי כוונתם הייתה להתקשרות בעסקה למכירת דירות שלמות, דהיינו לאחר ייחודן באופן מסוים ליורשים, ולא למכירת זכויות היורשים במקרקעין במושע.

סוף דבר במכלול האמור, נדחית התובענה.

הנתבע 6, עו"ד ברנט טען בכתב ההגנה שהגיש ביום 30.4.2020, כי הוא מכיר את התובע משנת 2004 ובדיעבד התברר לו כי לתובע היו שני עיסוקים מרכזיים בישראל: תיק נכסי נדל"ן מניבים המושכרים ומדווחים כחוק על ידי עו"ד ברנט, החל משלב איתור הנדל"ן, רכישתו, נהולו, השכרתו וכדומה, ועיסוק נוסף שבו עסק התובע עוד לפני הכרותו את נתבע 6 – מתן הלוואות חוץ בנקאיות.

החתימה של א. איור בע"מ אושרה על ידי עו"ד רז רוזנברג, כאמור בת/27.

כאילו כאשר הוא חותם בחו"ל אינו יודע מה הוא חותם.

...

בהתחשב בשיקולים אלה ובעובדה שאותו עורך דין ייצג את הנתבע 1 ואת הנתבעים 5-2, אני מחייב את התובע בהוצאות כמפורט להלן: התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות משפט בסך 58,500 ₪.

התובע ישלם לנתבעים 5-2 הוצאות משפט בסך 117,000 ש"ח ועוד שכר המומחים כפי שיוכח על ידי בקשה שתוגש על ידי הנתבעים 5-2 בתוך 7 ימים.

התובע ישלם לנתבע 6 הוצאות משפט בסך 292,500 ₪.

בד בבד עם הגשת התובענה הכספית הגיש הבנק בקשה במעמד צד אחד להטלת עיקול זמני על כלל נכסיו וזכויותיו של הנתבע 2 (וכן צו הגבלת שימוש על נכסים מחוץ לישראל), ובכלל זה הזכויות בדירה בה התגוררו התובעת והנתבע 2, כל חשבונות הבנק של הנתבע 2, לרבות שני חשבונות משותפים עם התובעת (להלן: "החשבונות המשותפים"), קרנות-הישתלמות וקופות-גמל (להלן: "קרנות-ההשתלמות וקופות-הגמל") (בש"א 21959/08, נספח 1א' לתובענה שבפניי, להלן: "בקשת העיקול").

יצוין כי במסגרת ייפוי-הכוח הסמיכו התובעת והנתבע 2 את עו"ד ישראל, בין היתר, "לחתום על ולהגיש כל תביעה או תביעה שכנגד, ו/או כל בקשה... הודעה, טענה, תובענה או כל הליך אחר הנוגע או הנובע מההליך הנ"ל ללא יוצא מן הכלל", "להתפשר בכל ענין הנוגע או הנובע מהענינים האמורים לעיל לפי שקול דעתו של בא כחי ולחתום על פשרה כזו בביהמ"ש או מחוצה לו", וכן "לנקוט בכל הפעולות ולחתום על כל מיסמך או כתב בלי יוצא מן הכלל אשר בא כחי ימצא לנכון בכל ענין הנובע מהענין הנ"ל". ביום 17.12.2008 הגישו הבנק, באמצעות בא-כוחו, והנתבע 2 והתובעת, באמצעות עו"ד ישראל, בקשה בהסכמה במסגרת התובענה הכספית לאישור הסדר לעניין עיקול (נספח 3א' לתובענה שבפניי).

כמו כן הבקשה לעיון מחדש בעיקולים הוגשה בשנת 2011 על-ידי עוה"ד ישראל ובסרגליק בשם התובעת והנתבע 2 ונתמכה בתצהיר מטעמה של התובעת שאושר על-ידי עו"ד בסרגליק, כלומר למעלה משנתיים לאחר האירועים בסוף שנת 2008.

...

אך לעומת זאת ראו, למשל, דברי כבוד השופט ע' גרוסקופף בע"א 4880,4913,8513/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' גזונטהייט ואח' (18.7.2022)‏‏, פסקה 35, לפיהם "יוער, כי סעיף 7 לחוק בנוסחו הקודם ממשיך לחול על הליכים שהיו תלויים ועומדים ערב התיקון". כמו כן, מפסקי-דין שונים, שלא כאן המקום לפרטם, ניתן לכאורה להסיק מסקנות סותרות בעניין זה. כך או כך, אני סבורה כי בענייננו, יש לדחות את טענת התובעת לפי סעיף 7 לחוק ההתיישנות, וזאת הן לפי נוסחו הקודם והן לפי הנוסח החדש.

סעיף 21 לחוק ההתיישנות אשר לטענת התובעת לתחולתו של סעיף 21 לחוק ההתיישנות, הרי שמקובלת עלי טענת הבנק, לפיה סעיף זה מופנה לשאלת ההתיישנות של פסק-דין ואינו קשור לשאלת התיישנותה של תובענה שטרם הוגשה.

סוף דבר מכלל האמור לעיל, התובענה נגד הבנק ונגד הנתבע 2 נדחית על הסף.