בפני עתירה לגילוי ראיה חסויה על פי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), במסגרתה עותר המבקש להסרת חיסיון שהוטל על חלק מ"חומר החקירה" בתיק שבפני.
תעודת החיסיון:
השר לבטחון פנים חתם על תעודת חיסיון ביום 28/10/20, אשר תוכנה כדלקמן:
"כל פרט או מידע, שיש בו כדי לגלות זהות האדם/האנשים אשר מסר/ו למישטרה את המידע המתועד בדוחות הידיעה שמספריהם מפורטים להלן, לרבות פרטים נוספים כמפורט להלן:
מחד, האנטרס הצבורי - שלום הציבור ובטחונו, הצורך לשמר את שתוף הפעולה בין המישטרה לציבור, החשש מחשיפת שיטות הפעולה של גורמי הבטחון והחשש מחשיפת זהותם של המעורבים במהלך - דבר שעלול לסכן את בטחונם ושלומם, ומנגד - גילוי האמת וחשיפת כל חומר החקירה לנאשם, לצורך סידור הגנתו כדבעי, ועריכת משפט הוגן, משפט צדק.
וכלשונה של כב' השופטת דורנר בע"פ 889/96 מאזריב מוחמד נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (1) 433, 444 (1997):
"יש להכריע בחיוניותה להגנת הנאשם של עדות חסויה על-סמך ההנחה כי היא תניב את המידע שהוא מבקש להציג באמצעותה, ובילבד שקיים פוטנציאל ראייתי לנכונותה של הנחה זו ואין היא מופרכת. הדבר בודאי נכון אם העדות החסויה היא הראיה היחידה האפשרית באותו עניין מלבד עדותו של הנאשם".
דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי טענות הצדדים, ולאחר עיון מעמיק ונרחב בחומר החסוי אשר הוצג בפני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להדחות.
...
משכך הם פני הדברים, אין כל מקום לחשיפת המידע החסוי, ובנסיבות אלו, כאשר מנגד עומד אינטרס ציבורי חשוב במעלה - שמירה על זהות מקורות משטרתיים ואי פגיעה בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה, הרי שידו של אינטרס זה תהיה על העליונה, ואדגיש, לאחר שבחנתי את החומר החסוי - בדין הוטל החיסיון על כל הפרטים החסויים.
הראיות החסויות והנימוקים הנוספים אשר הושמעו בפני במסגרת הדיון החסוי, מביאים אותי למסקנה ברורה כי לא ייגרם למבקש עיוות דין ולא תפגע הגנתו באי גילויו של המידע.
כאמור, הבקשה נדחית בזאת.
המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.
