חשיפת פרטים של משתמש אינטרנט

לפיכך, הורה בית המשפט על ביטול צו איסור הפירסום, למעט בכל הנוגע לפרטי המתלונן ולכל פרט שעלול לחשוף את זהותו.

המערער אף טען כי מן הבחינה העקרונית ראוי לבחון את טיב החריגים לעיקרון פומביות הדיון, כפי שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, ולשנות את נקודת האיזון בין האינטרסים השונים, לאור היתעצמות השמוש במרשתת וברשתות החברתיות והפרסום "הנצחי" הכרוך בכך.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור ובתגובת המשיבה, על צרופותיהן, ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

אולם, כתובת דואר אלקטרוני אינה בבחינת "ענייניו הפרטיים של אדם", כהגדרת המונח בסעיפים הנ"ל. האמור מקבל משנה תוקף בעידן של היום בו כתובת דואר אלקטרוני של הפרטים מפוזרת ברחבי רשת האנטרנט.

המשיבה מוסיפה, כי התביעה לא מנוהלת בתום לב. כל כוונת המבקשים הנה לסחוט את המשיבה בבחינת "עשיית כסף קל". תגובת המבקשים להשלמת הטיעון של המשיבה: המבקשים מציינים, כי בה"פ (מחוזי ת"א) 250/08 חברת ברוקרטוב בע"מ נ' חברת גוגל ישראל בע"מ, המוזכר בסעיף 6 להשלמת הטיעון של המשיבה, התייחסה כב' השופטת פלפל לסיטואציה בה התבקשה חשיפה של כתובת (פיזית) של מי שניצלו לרעה את השמוש באנטרנט כדי לעבור עבירה או לבצע עוולה.

...

לאור כל האמור לעיל, המבקשים עותרים לסעד כספי בסך 5,000 ₪ לכל אחד מחברי הקבוצה.

אף המבקשים טוענים, כי הפרטים הנוספים לא נגלו אליהם אך מעיון בכתובות הדואר האלקטרוני, אלא כי היו צריכים לבצע חיפוש על כל אחת מכתובות הדואר האלקטרוני, באמצעות מנוע החיפוש "גוגל". למעלה מין הצורך, אומר כי לדידי, אף טענת המבקשים, כי מסירת המידע מהווה הפרת חובת הסודיות הקבועה בסעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות, נדחית בזאת.

לאור כל המקובץ לעיל, לא שוכנעתי, כי חשיפת כתובות הדואר האלקטרוני של המבקשים בפני יתר חברי הקבוצה מהווה פגיעה בפרטיות.

סיכום: הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית.

בית המשפט המחוזי התיר, בדעת רוב, לפרסם את שמו של המערער, רופא נשים במקצועו, וכן את פרטיו של כתב אישום שהוגש נגדו ונסב על עבירות מין שביצע לפי הנטען במטופלות, והורה שהדיון בעיניינו יתקיים בעקרו של דבר בדלתיים פתוחות.

בית המשפט המחוזי ציין בהקשר זה כי שמו של המערער אמנם נחשף לפרק זמן לא ארוך שבמהלכו לא פנו מתלוננות נוספות, אך הוסיף כי אין בכך כדי לגרוע מהחובה להנגיש לציבור את פרטיו ואת אופי העבירות המיוחסות לו, גם על מנת לאפשר למתלוננות פוטנציאליות לפנות לרשויות בעיניינו בעת הזו.

במישור העקרוני, המערער טוען כי יש לבחון מחדש את טיב החריגים לעיקרון פומביות הדיון שנקבעו בהחלטותיו של בית משפט זה, בהיתחשב בהתעצמות השמוש במרשתת וברשתות החברתיות, והקיום "הנצחי" של הפרסומים בהן.

...

עמדת המדינה היא כי דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.

סוף דבר: הערעור נדחה.

לבסוף טוענת הנתבעת 2 כי התובעת מבקשת צו עשה שיורה לה לחשוף את פרטיו האישיים של הנתבע 1 למרות שהם לא ידועים לה. הנתבעת טוענת כי לכל היותר יש בידיה כתובת IP של נקודת הכניסה לרשת האנטרנט ממנה ניכנס הנתבע 1 ושעת הכניסה.

האמצעים להמרת כתובת ה-IP לפרטים אישיים של משתמש כלשהוא מצויים בידי גופי חקירה דוגמאת המישטרה.

כאמור לפי הילכת מור לעיל, אין לחייב את הנתבעת לחשוף פרטים של גולש אנונימי המיוחסת לו עוולת לשון הרע- וזה הרי המקרה שלפנינו.

...

בעניין זה אני מפנה לרע"א 1572/14 עזר נגד אמריקה ישראל (14.7.2014) : "ויודגש, גם כאשר מדובר בתובע חסר יכולת כלכלית רשאי בית המשפט להטיל חיוב במתן ערובה. העדר יכולת כלכלית אינו יכול להצדיק התעלמות מאינטרס הנתבע העלול להיות מושפע מהליכי סרק" אשר לגובה הערובה, הדגיש כב' השופט נ' הנדל ברע"א 2142/13 שויהדי נעמאת נ' יצחק קרמין 13.11.2014, כי על סכום הערובה להיות מידתי ולשקף את תכלית התקנה 519: "יש לוודא כי גובהה הוא מידתי ביותר, תוך שימת דגש על מניעת המצב בו הפרט לא יוכל להמשיך בבירור תביעתו בשל חיסרון כיס. על גובה הערובה לשקף את תכליותיה לפי תקנה 519 לתקסד"א – מניעת הליכי סרק והגנה על קניין הנתבע באם התביעה תידחה, המהוות אינטרס ציבורי וזכות חוקתית חשובים אף הם. אולם, יש לזכור כי אל מול זכותו הקניינית של הנתבע להחזר הוצאותיו המשפטיות, עומדת זכותו של התובע לקבל סעד מבית המשפט ככל שתביעתו תוכרע כמוצדקת. כלומר, זכותו הקניינית של התובע לקבל את הסעד המגיע לו על ידי בית המשפט. לכן, אף אם עולה כי מתקיימים התנאים החריגים המצדיקים הטלת ערובה – יש לקבוע את גובהה בסבירות ובמתינות, תוך בחינת השלכת גובהה על התובע ועל עתידו של ההליך המשפטי המוגש על ידו". אשר על כן, אני קובעת כי יש מקום לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת 2 .

לבסוף, אני מורה על מחיקת התביעה נגד פלוני אלמוני-הוא נתבע 1.

אני מורה על מחיקת הסעד של צו עשה המופנה לנתבעת 2.

חשיפת הססמה: "במוט 786" ובאנגלית "cnuy786", המאשימה הוכיחה, שהנאשם השתמש בססמה זו למטרות שונות ובמספר תוכניות, כגון: א.סיסמת הוירוס המקורי שהופץ באנטרנט.

העד אף אומר, בעמוד 2 לחוות הדעת המשלימה (ס/6א'): "מבדיקות שאני לקחתי בהן חלק באלפי מחשבים בארבע השנים האחרונות, ניתן היה לראות שבכולן החדירות למחשב נעשו דרך טרמינלים, קרי: שלא באופן ישיר, אלא באמצעות מחשבים של אחרים." דברים אחרונים אלו אינם מקובלים עלי, שכן על אף שהמומחה טוען שהוא ניתקל באלפי מקרים של שימוש במחשב כבסיס לבצוע עבירות, עדיין הוא לא ביסס זאת על מחקרים או על סטטיסטיקות, הוא אף לא הביא מקרים בהם הטענה נתקבלה (מלבד הזכרת פרטים מעטים על פסק דין מאנגליה) ושהוכח שההשתלטות בוצעה על ידי אחר.

...

השנייה, היתנהגות הנאשם במהלך חקירתו מחזקת את כל הראיות שהובאו לעיל ואף היא הביאה אותי למסקנה שאשמתו הוכחה מעל לכל ספק סביר, להלן אתאר התנהגות זו בקצרה: בחקירתו השלישית של הנאשם מיום 16.10.01 ע"י רפ"ק אייל פטרבורג, (ראה, ת/50) הוא סרב להתייחס לססמאות שהוא משתמש בהם במחשבו האישי וטען שהוא לא זוכר אותן, כמו כן, הוא נמנע מלהשיב על שאלות שנוגעות לתוכנית ה-ICQ,להלן אביא מספר דוגמאות: "שאלה: איזה ססמאות יש לך במחשב? תשובה: אין סיסמאות? שאלה: למחשב שלך יש סיסמת "שומר מסך", מהי? תשובה: אני לא זוכר מה שהייתה לי סיסמה בשומר המסך, וגם אם הייתה אני לא זוכר אותה היום.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מזכה את הנאשם מהעבירה של עריכת וירוס, עבירה בניגוד לסעיף 6(א) לחוק המחשבים וכן מהעבירה של החדרת וירוס למחשבה של דניאלה.

בעוד אני מרשיע את הנאשם ביחס לחדירה למחשבים של מר כוכבי וגב' קרן אייזנברג, בעבירות הבאות: שיבוש או הפרעה למחשב או לחומר מחשב, עבירה בניגוד לסעיף 2 לחוק המחשבים.