חשיפת סודות מסחריים באמצעות גילוי מחירים

מאחר וניתן כאן גילוי מלא של כמויות החומצה החנקתית שעברו מדשנים לחיפה כימיקליים וכמויות האמוניה שעברו מחיפה כימיקליים לדשנים וכן מגלה המשיבה את כל כמויות האמוניה שנכנסה למפעל הדרומי, לרבות מספרי האיזוטנקים שמגיעים לחיפה כימיקליים, הרי שבאמצעות נתונים אלו, תוכל נציגות העובדים לבחון האם באמת ממשיכה חיפה כימיקלים להפעיל עסקיה תוך שהפעילות שהיתה במפעל הצפוני נעשית היום באמצעות מיקור חוץ? ואינני רואה, בשלב זה, את הרלוואנטיות של העלויות והמחירים, הן של החומרים והן של השינוע, כך שגם אם קיימת רלוואנטיות כלשהיא, היא זניחה.

דומה כי מידת הרלוואנטיות של חשיפת המחירים והעלויות אינה מצדיקה כאן, בשלב זה, פגיעה באינטרסים נגדיים של גילוי סודות מסחריים הן של חיפה כימיקלים ובעיקר של צדדים שלישיים שאינם צד לסכסוך הנוכחי.

...

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בבקשה זו נטען כי מרבית המסמכים הנוגעים לתביעה והנדרשים לגילוי במסגרת הליך גילוי המסמכים כמו גם להגשתם במסגרת התביעה, הנם הסכמים מסחריים לאספקת גז הטומנים בחובם סודות מסחריים, לרבות: מידע אודות לקוחות המשיבות; תכניות מסחריות לחיפוש והפקת נפט וגז טבעי; מאפייני הגז הנמכר; פרטים על אודות מאגרי הגז הטבעי של המשיבות; כמויות הגז שיסופקו במסגרת ההסכמים; מחירי אספקת הגז ועוד.

לחלופין ביקשו המשיבות כי ככל שבית המשפט יקבע כי אין להטיל צוי דלתיים סגורות ואיסור פירסום, הוא יטיל צוים מגנים אשר יחייבו את המדינה לסודיות מוחלטת באשר למסמכי התביעה אשר ייחשפו במסגרת ההליך, וימנעו את השמוש במסמכים ובסודות המסחריים הטמונים בהם, זולת במסגרת ההליך.

על פי ההגדרה הקבועה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, סוד מסחרי הנו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובילבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו". אין ספק כי לכל הפחות, חלק מן המסמכים הנדרשים לגילוי במסגרת הליך גילוי המסמכים דנן, הנם על פניהם מסמכים הטומנים בחובם סודות מסחריים של המשיבות, העומדים בהגדרה הקבועה בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות.

...

עוד טוענת המדינה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי אינה מנומקת דיה וגם מטעם זה יש להיעתר לבקשת רשות הערעור ולבטל את ההחלטה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, כולל בקשת המשיבות שהוגשה לבית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבות (המתועדת ממילא בבקשה הנ"ל).

כפי שציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו, אף אני סבור כי גישה אחרת לעניין סגירת הדלתיים עתידה לעורר מחלוקות רבות במהלך ההליך וכך עשויה להקשות מאוד על ניהולו התקין ואף עלולה לשבשו באופן קשה.

אין ספק כי בבוא העת יידרש בית המשפט לתת דעתו גם לעניין זה. לאור האמור, דין הבקשה להידחות.

" עינינו הרואות, על מנת לזכות בתביעתה, על "מדיליין" להוכיח שהיה "גזל סוד מסחרי" השייך לה, קרי: "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובילבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו; "שימוש" - לרבות על ידי העברה לאחר".

זה השלב בו פנה דורון מאור לראובן ינאי, כאשר כל שיכול היה להציג בפניו היא "שקית ניילון" בלבד, על פי מידותיה ביקש לייצר עבורו את "אוגר הכביסה". בטרם חשף דורון מאור את "סודו" בפני ראובן ינאי, הוא דאג להחתים אותו על ה"הסכם לשמירת סודיות": ב"הסכם" נאמר: "הסכם זה נחתם ביום ראשון בישוב תל-אביב.

הוא עשה כן, משום שקבל מדודי פיליבה מחיר זול יותר מהמחיר בו רכש את "אוגרי הכביסה" מתעשיות א. ינאי בע"מ. דורון מאור חזר לרכוש את "אוגרי הכביסה" אצל ראובן ינאי, מאחר ואיכותם הייתה טובה יותר מאלו של דודי פיליבה בהם התגלו ליקויים והוא נאלץ להביאם לתיקון אצל ראובן ינאי.

...

הנתבעת 2 – בכתב הגנתה - דוחה את טענות התובעת, בין השאר מהנימוקים הבאים: "א. דין התביעה נגד הנתבעת 2 להימחק בהעדר עילה והעדר יריבות

כפועל יוצא, אני דוחה את התביעה נגד תעשיות א. ינאי בע"מ. התביעה נגד לינת נובל בע"מ בכתב התביעה נטען: "11. בחודש פברואר 2013 התמודדה התובעת במכרז של חברת שראל שרותים ואספקה לרפואה בע"מ (להלן: "שראל"), בפנייה 80/038/13 להצעת הצעות לאספקת אוגרי כביסה, הדומי רגלים ופחי אשפה (להלן: "המכרז") לבתי החולים הקשורים עם חברת שראל.

אשר על כן אני דוחה את התביעה נגד לינת נובל בע"מ. סוף דבר אני דוחה את התביעה נגד תעשיות א. ינאי בע"מ. אני דוחה את התביעה נגד לינת נובל בע"מ עם זאת כאמור, אין להתעלם מכך, שאלמלא פנייתו של דורון מאור לתעשיות א. ינאי בע"מ לייצר עבורו את "אוגר הכביסה", היא לא הייתה מתכננת ומייצרת "אוגר כביסה" במתכונתו הנוכחית.

אשר על כן, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

ביום 24.3.2013 הגיש המשיב המרצת פתיחה לבית משפט קמא, ועתר למתן צו המצהיר כי היתקיימו הנסיבות המפורטות בסייג השני ועל כן אין תוקף לויתור על תביעותיו הכספיות כנגד חברת פז. בהמרצת הפתיחה טען המשיב כי חברת פז כבלה אותו בתניות של בלעדיות והכתבת מחירים, והכתיבה לו תנאים מסחריים מקפחים ומפלים.

נטען כי חברת פז מודה בכך שהסכם הפשרה מעניק זכויות כספיות או אחרות החורגות מהמערכת ההסכמית, כך שאין צורך לחשוף את המסמכים לשם כך, ומנגד, הסכם הפשרה לא מהוה פסק דין חלוט כך שלא נתקיימו תנאי הסייג השני; (3) ובכך שבית המשפט קבע כי ניתן לרפא את החשש לחשיפת סודות מסחריים באמצעות התחייבות לסודיות והשחרת פרטים מזהים של צדדים שלישיים.

סוד מסחרי מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות) כ"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובילבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

...

כאמור, בית המשפט נעתר לבקשת המשיב לחשוף את הסכמי הפשרה בעניין למד, עמוס ושרלין.

מכאן, שאין לכאורה צורך בחשיפת תוכנם של הסכמי הפשרה ודין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, אני מקבל את הערעור ומורה כי בשלב זה הסכמי הפשרה לא יימסרו לעיון המשיב.

בהקשר זה טענה המשיבה כי רווחיה הנם בגדר סוד מסחרי, אך השאלון מתייחס למונח מירווח, שהינו ההפרש בין מחיר המכירה לליטר לתחנה לבין "עלות דלק", ונתון זה אינו סוד מסחרי ואף אם היה כזה עילה לגלותו, שכן כבר נפסק בפס"ד ביטון, כי: "מקובלת עליי טענת המבקשת, כי חיובה להשיב על השאלות מחייבה לחשוף סודות מסחריים. ככל שהמדובר בחשיפת סודותיה המסחריים של המבקשת עצמה, אינני רואה בכך בלבד עילה מספקת לפטור את המבקשת ממתן תשובות לשאלות..

באשר לשאלה 9(ד) 5-גם באשר לשאלה זו, בה מבוקש פירוט המחיר לצרכן הנמוך ביותר, רלבאנטיות לתובענה דנן, ומקובלת עליי טענת המבקש, כי יש חשיבות למידע זה לעניין סוגיית השפעת ההסדר והתנהלותה של דלק בתחנה על יכולתו של המבקש להתחרות, וכפי שעוד יפורט להלן, אין בטענת "סוד מסחרי", מלגלות מידע זה שהרי מדובר במידע של דלק המתייחס לתחנות המופעלות ע"י דלק עצמה.

...

בהתייחס לשאלות 1-7 דין הבקשה להיתקבל, מכוח פסיקה חד משמעית של בית המשפט העליון, בשני פסקי הדין, במחלוקות זהות למחלוקת דנן, בהתייחס לשאלות זהות ממש לשאלות דנן ותוך דחיית טענות זהות לטענות המשיבה בהליך דנן.

טענת "סוד מסחרי" (תשובות לשאלות 2,3,5,6,7,9 א'-ג', 10א') שאלת גילוי ה"סוד המסחרי" נדונה בפס"ד ביטון, ושם נפסק, כי: "מקובלת עליי טענת המבקשת, כי חיובה להשיב על השאלות מחייבה לחשוף סודות מסחריים. ככל שהמדובר בחשיפת סודותיה המסחריים של המבקשת עצמה, אינני רואה בכך בלבד עילה מספקת לפטור את המבקשת ממתן תשובות לשאלות. בצדק ציין השופט עדיאל, בהחלטתו שהיא נשוא העירעור ברע"א 3585/01-בהסתמכו, לעניין זה, על הוראת סעיף 23(ג) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט1999--כי "עצם העובדה שמדובר בסוד מסחרי, אין בה כדי למנוע את גילוי הסוד, אם לא שוכנע בית המשפט 'כי הענין שיש באי גילוי הראיה עדיף מן הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק'". ככל שהדברים אמורים בסודותיה המסחריים של המבקשת, לצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק יש עדיפות ברורה על פני העניין שיש למבקשת באי-גילוי הראיה.

כשלעצמי, גם לא שוכנעתי כי ייגרע משקלו של המידע, שממנו מצפים המשיבים להיבנות בהוכחת התובענות, אם יושמטו ממנו פרטים מזהים של תחנות דלק ספציפיות.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.