חשיפת מקור משטרתי בתיק הריגה האם מדובר בפגם

המסמכים אשר התבקשו הם: תיק המישטרה של התובע לרבות פירוט התאונות בהן היה מעורב בין השנים 2019-2018, תיק התובע במוסד לביטוח לאומי לרבות תגמולים וקצבאות ששולמו לתובע , תדפיסי חשבון בנק, אישור דיווחי שכר למשרד הבטחון.

עוד טענה המערערת כי קיים קשר ישיר בין טענת המשיב כי עבד במשרה מלאה ובין טענתה כי המשיב קבל כספים ממקור אחר אשר הגבילו יכולתו לעבוד בשעות נוספות.

מדובר בפגם היורד לשורשו של הליך ואין להדרש לטענות עובדתיות אשר אינן מגובות בתצהיר על כן, גם מטעם זה יש לדחות את העירעור.

מעבר לכך, מדובר בדרישה לחשיפת נתונים כספיים אישיים של המשיב לרבות קיצבאות ששולמו לו אשר אינן מעניינה של המערערת ובהיעדר כל זיקה בין המסמך המבוקש ובין השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, לא היה כל מקום להתיר חשיפת המסמך.

...

ביום 1.6.2021 ניתנה החלטת הרשמת מושא הליך זה, במסגרתה נקבע כדלקמן: "....נקודת המוצא גילוי רחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת (ראו- ע"ע (ארצי) 482/05 שלומי משיח – בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 22.5.05). הנתבעת שבה ומבקשת מסמכים אשר נדונו בקד"מ – תדפיסי חשבון הבנק של התובע ותיק מל"ל ומוסיפה בקשה חדשה – התיק הביטוחי המלא של התובע בחברת כלל. ייאמר כבר עתה כי לא מצאתי כל רלבנטיות למסמכים המבוקשים ומנגד, מסירתם תפגע קשות בפרטיותו של התובע. לא מונחת בפני תביעה בגין אובדן כושר ומצבו הבריאותי של התובע עולה אך בזיקה לטענה בדבר אי תשלום ימי מחלה ופיטורין בזמן מחלה. חובת הנתבעת לשאת בסכומים בגין עילות אלה תקבע במנותק מכספים אשר כן או לא התקבלו מצדדי ג' אשר צוינו בבקשה ועל כן, לא שוכנעתי בדבר הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים לעילות התביעה. עוד עולה כי הנתבעת טוענת שהתובע עבד במשרה חלקית וכי המסמכים המבוקשים נחוצים לה כדי להוכיח שהוא קבל כספים מצדדי ג' בתנאי שהוא אכן עובד במשרה חלקית בלבד. לא שוכנעתי שיש קשר בין הדברים. אף אם נניח שצדדי ג' הטילו איסור על התובע לעבוד במשרה מלאה, אין בכך כדי להוות אינדיקציה כיצד התובע עבד בפועל...." עיקר טענות המערערת לטענת המערערת שגתה הרשמת עת דחתה בקשתה לחשיפת המסמכים המבוקשים.

עם זאת אנו סבורים כי אין להקיש מאותו עניין לעניינינו אנו שעה שחשיפת המסמך בהליך אליו הפנתה המערערת הותרה בשל טענת המבקשת כי התובע עבד במקומות נוספים.

סוף דבר לאור כל המקובץ, משעה שאין כל סיבה להתערבות בהחלטת הרשמת אשר ניתנה לאחר יישום הדין החל וההלכה הפסוקה, תוך איזון בין הזכויות המתנגשות ובחינת שאלת רלוונטיות המסמכים המבוקשים, דין הערעור להידחות.

לאור תוצאת הליך ומשעה שהערעור נדחה הן מן הטעם כי לא מצאנו הצדקה להגשת הערעור במועד בו הוגש והן לגופו של עניין, תישא המערערת בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 34168-06-15 קהתי ואח' נ' מדינת ישראל- משטרת ישראל, ימ"ר ש"י שירות בתי הסוהר תיק חצוני: בפני כבוד השופט גד ארנברג תובעים 1.יאיר מרדכי קהתי 2.שמואל גזית 3.ברוך נוקד 4.שלמה רקובר נתבעת מדינת ישראל- משטרת ישראל, ימ"ר ש"י שירות בתי הסוהר פסק דין

טענות הצדדים התובעים הפרידו בין עילות התביעה שמקורן במישטרה לבין עילות התביעה שמקורן בשירות בתי הסוהר.

אציין כי טענת התובעים כנגד סבירות ההחלטה להשארת התובעים במעצר לאחר חקירתם, אשר הובאה בכתב התביעה ובתחילת סיכומיהם בסעיף 1א: "מעצר הלילה הראשון של ארבעת התובעים היה בלתי סביר", צומצמה לאחר מכן, בסעיף 4.2 לסיכומיהם, שם טענו התובעים כי "לגבי המעצר ללילה הראשון, זה בסמכות המישטרה, החשד היה לגבי עבירה חמורה עם היבטים לאומניים, וזה שיקול דעת שבסמכות המישטרה". וכך לגבי התובע 4 - בסעיף 4.5 לסיכומיהם טענו התובעים כי: "מכל מקום אנו עדיין לא טוענים בפה מלא כי המישטרה פעלה בחוסר סבירות בהותרתו לילה למעצר שכן עם כל הקושי שבדבר מדובר בהפעלת סמכות מנהלית שלא בתנאי מעבדה". זה המקום לציין כי חוסר הקוהרנטיות בטענות התובעים, האופן הכללי שבו נטענו טענותיהם והרחבות החזית שנשזרו לאורך סיכומיהם – כפי שיובא בהמשך, לא הקלו על הבירור וההכרעה של הסוגיות שעמדו במחלוקת בין הצדדים.

יחד עם זאת, מצאתי כי לאור בחינת מכלול הראיות והאינדיקציות שהובאו לעיל אשר קשרו את התובעים לארוע, לפחות באופן לכאורי, ולאור שתיקת התובעים 1-3 אשר הכבידו על פעולות הנתבעת לרדת לחקר האמת - הרי שפעולותיה של הנתבעת היו סבירות בנסיבות העניין ולא נפל כל פגם בשקול דעתה.

טענות התובעים התבססה על עדותו של התובע 1, אשר לגירסתו בתצהירו הוא ראה תמונה ברורה של התובע 4 בתא השירותים, אשר היתה חשופה לכל מי שעבר בסמוך למסך המוניטור בבית המעצר (פרק ד'3 לתצהיר התובע 1), וכן על עדתו של התובע 4, אשר טען בחקירתו כי (פרוטוקול הדיון עמוד 26 שורות 29-30): "ת. אני ראיתי לפני כן שרואים את תא השירותים לא כמו בתמונות שלכם שלא רואים כלום. את התמונות שאתם צירפתם ראיתי היום." מנגד, טען מר כמיסה בתצהירו כי נכון למועדים הרלוואנטיים לתביעה היו באגף הנוער בבית המעצר 6 תאי מעצר, כאשר 2 מהם הוגדרו כתאים מפוקחים - בהם קיימות מצלמות מיוחדות לשם מניעה של התאבדויות ותקיפות מיניות בתאי השירותים.

...

אציין כבר כעת כי אמנם, בסופו של דבר, לא הוגש כתב אישום נגד התובעים וכך גם בהחלטותיהם של הנשיא חן והשופטת רבקה פרידמן-פלדמן נקבע כי לא הייתה הצדקה מספקת להשארת התובעים במעצר, אך אלה אינם יכולים להצביע, בהכרח, על כך שהנתבעת, בנסיבותיו של האירוע, סטתה מהסטנדרט המצופה ממנה.

אף הטענה לנזק השני – דינה להידחות, זאת בשל הרחבת חזית.

כך שלא מצאתי להידרש להכרעה בסוגיה מעניינת וחשובה זו. מהאמור עולה כי טענות התובעים לעניין הבחינה החזותית – דינן להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

בהכרעת הדין בעיניינו של טארק חאלד מוחמד טביש (תיק בית משפט צבאי יהודה 4841/01, מיום 21.4.04; הכרעת הדין ניתנה על ידי השופט האב"ד סגן אלוף שלומי כוכב, בהסכמת השופטים סרן שלומי פרידמן וסרן סטיב ברמן), נקבעו הדברים הבאים (פסקה 9, עמ' 4-5; ההדגשה במקור): "הוגשו לבית המשפט חמש אמרות של הנאשם במישטרה. יצוין כי במהלך חקירת הנאשם חלה התפתחות. תחילה באמרה מיום 12.2.01 ת23/ אינו מציין מעורבות שלו בהכאת החיילים. אחר כך באמרה מיום 13.2.01 ת24/ הוא מודה כי לאחר שראה כי גופת אחד החיילים מושלכת מן החלון (כשהוא מת), לקח אלה וניכנס לתחנת המישטרה בקומה השניה באחד המשרדים ראה את החייל השני שוכב על הריצפה, כשהוא בוכה ומדבר, הוא היה פצוע ומדמם מראשו וסביבו הייתה כמות גדולה של דם. לידו היו כחמשה אנשים. הנאשם הכה שלוש פעמים עם האלה בגבו של החייל, ואז החל החייל לחרחר. אחר כך יצא הנאשם מן החדר. בשתי האמרות הבאות ת25/ ת26/ מתאריכים 15.2.01, 19.2.01 חזר הנאשם על עקרי הדברים. באמרה ת27/ מיום 1.3.01 חוזר הנאשם על הדברים אולם מציין כי הכה את החייל באלה בראשו שלוש-ארבע פעמים. לאור ההתפתחות שחלה בגירסת הנאשם בחקירה במישטרה הנני מאמץ את הגרסה האחרונה שמסר דהיינו כי הכה את החייל המנוח בראשו באלה עד שהחייל החל מחרחר.

לשיטת ב"כ התובעים, התצהירים פגומים מאוד, ובלשונו, "מדובר איפוא בעדויות 'מזוהמות' שאין לתת בהן אמון כלל ועיקר" (סעיף 510, עמ' 245 לסיכומי התובעים).

עם זאת, הנאשם סייע למבצעי הרצח בביצועו, שעה שהסיעם ואף נחשף למזימתם הזדונית.

ככל שמדובר בנשק ששמש לבצוע הפיגוע, לטענת ב"כ הנתבעים אין ראיות גם בהודעות המישטרה לגבי מקור הנשק, ואין די בראיות כלליות לעניין זה (סעיפים 160-163 לסיכומי ב"כ הנתבעים).

בחוות דעתו של ד"ר רוני שקד יש פרק מיוחד (ט.9; סעיף 818, עמ' 381 ואילך) שהוקדש לארוע שהוא הפיגוע ליד צומת תקוע ביום 25.2.02, שבו נרצחו אברהם פיש ז"ל ואהרון גורוב ז"ל. מוסבר שם כי חוליית אנשי תנזים בבית לחם פעלה מטעם הרש"פ. מובאים בחוות הדעת ציטוטים מאתר גדודי חללי אל אקצה, שבו הם מתפארים בירי שבו הצליחו להרוג מיתנחל ומתנחלת (הטעות במקור), כאמור בסעיף 820 לחוות הדעת.

ניתחתי את דברי המומחים והעדים מטעם הנתבעים, והגעתי למסקנה כי אכן יש הודאה חלקית, אך לא ברור האם מדובר ב"הודאת בעל דין", כנדרש על פי סדרי הדין, הן במשפט הישראלי והן במשפט העברי (תת פרק ל.3), ובכל מקרה, התייחסתי לסוגיה הראייתית ככזו שבה, אם הוכיחו התובעים ראשית ראיה ביחס לאירועים או לפיגועים מסוימים, עובר הנטל את הנתבעים לסתור את הדברים (פרק ל.4, וגם בעיניין זה בדקתי את העניין, הן על פי המשפט הישראלי והן על פי המשפט העברי).

...

תת פרק נח.6 (רצח ישראלית בפיגוע ירי בציר כיסופים שברצועת עזה (ת.א. 3258/09)) מאחר ובהחלטת חבות/אחריות עסקינן, אני קובע בזה כי ביחס ל-ת.א. 3258/09, כל הנתבעים, כולם יחד וכל אחד לחוד, אחראים בנזיקין לכל הנטען בכתב התביעה.

אני מחייב את הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים שכר טרחת עורך דין בתיק זה בסך של 100,000 ₪.

אני מורה, אפוא, לרש"פ, אש"ף ויאסר ערפאת, כולם יחד וכל אחד לחוד, לשלם לב"כ התובעים סכום כולל של שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, רק עבור ההליכים עד שלב זה בלבד, סך של 5,545,000 ₪ (חמישה מיליון וחמש מאות וארבעים וחמש אלף ₪).

המסמכים אשר התבקשו הם: תיק המישטרה של התובע לרבות פירוט התאונות בהן היה מעורב בין השנים 2019-2018, תיק התובע במוסד לביטוח לאומי לרבות תגמולים וקצבאות ששולמו לתובע , תדפיסי חשבון בנק, אישור דיווחי שכר למשרד הבטחון.

עוד טענה המערערת כי קיים קשר ישיר בין טענת המשיב כי עבד במשרה מלאה ובין טענתה כי המשיב קבל כספים ממקור אחר אשר הגבילו יכולתו לעבוד בשעות נוספות.

מדובר בפגם היורד לשורשו של הליך ואין להדרש לטענות עובדתיות אשר אינן מגובות בתצהיר על כן, גם מטעם זה יש לדחות את העירעור.

שאלה נוספת אותה יש לבחון היא שאלת סיכוי העירעור קרי, האם מדובר בעירעור אשר סיכויו להיתקבל גבוהים על כן , ראוי להיתעלם מהכשל בדבר מועד הגשת העירעור נוכח סכויי העירעור.

עם זאת, משעה שמדובר במסמך אישי פרטי של התובע אשר אף אם הייתה מתקבלת הסכמתו והיה מוכח כי שולמה לו קצבה מגורם כלשהוא , הכיצד יש בכך כדי ללמד על מניעות לבצוע השעות הנטענות? המערערת לא הבהירה נקודה זו למעט טענתה כי קבלת הקצבה מנעה עבודה בשעות נוספות ככל הנראה משקולי מס. באופן דומה חשיפת תיק המשיב בחברת הביטוח אינה רלוואנטית להליך שעה שתביעת המשיב לתשלום דמי מחלה אינה כוללת טענה לעניין אובדן כושר עבודה או תאונת עבודה שאירעה במהלך העבודה.

...

ביום 1.6.2021 ניתנה החלטת הרשמת מושא הליך זה, במסגרתה נקבע כדלקמן: "....נקודת המוצא גילוי רחב ככל האפשר של המידע הרלוונטי למחלוקת (ראו- ע"ע (ארצי) 482/05 שלומי משיח – בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתן ביום 22.5.05). הנתבעת שבה ומבקשת מסמכים אשר נדונו בקד"מ – תדפיסי חשבון הבנק של התובע ותיק מל"ל ומוסיפה בקשה חדשה – התיק הביטוחי המלא של התובע בחברת כלל. ייאמר כבר עתה כי לא מצאתי כל רלבנטיות למסמכים המבוקשים ומנגד, מסירתם תפגע קשות בפרטיותו של התובע. לא מונחת בפני תביעה בגין אובדן כושר ומצבו הבריאותי של התובע עולה אך בזיקה לטענה בדבר אי תשלום ימי מחלה ופיטורין בזמן מחלה. חובת הנתבעת לשאת בסכומים בגין עילות אלה תקבע במנותק מכספים אשר כן או לא התקבלו מצדדי ג' אשר צוינו בבקשה ועל כן, לא שוכנעתי בדבר הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים לעילות התביעה. עוד עולה כי הנתבעת טוענת שהתובע עבד במשרה חלקית וכי המסמכים המבוקשים נחוצים לה כדי להוכיח שהוא קבל כספים מצדדי ג' בתנאי שהוא אכן עובד במשרה חלקית בלבד. לא שוכנעתי שיש קשר בין הדברים. אף אם נניח שצדדי ג' הטילו איסור על התובע לעבוד במשרה מלאה, אין בכך כדי להוות אינדיקציה כיצד התובע עבד בפועל...." ביום 26.8.21 הוכרע הערעור על ידי מותב אשר כלל בהרכבו נציג מעסיקים אחר (מר אהרון אזון).

נוסף על העדר רלוונטיות המסמך , מדובר בחשיפת מסמך אישי פרטי של המשיב הכולל מידע שאינו נחלת הכלל ואין לאפשר חשיפתו בנקלה וללא כל צורך לבירור השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

כפי שפורט לעיל, לא הובהר מדוע יש בחשיפת נתונים כספיים בדבר תשלומי קצבה או גמלה ממעסיק אחר כדי ללמד על מניעות התובע לעבוד בשעות נוספות (מלבד שאלות המיסוי הקשורות בקבלת הכנסה נוספת מעבר לגמלה ככל ששולמה), והכיצד יש בכך להשליך על השעות בהן עבד המשיב בפועל לפיכך, בדין קבעה הרשמת כי אין כל מקום להיעתר לבקשה.

סוף דבר לאור כל המקובץ, משעה שאין כל סיבה להתערבות בהחלטת הרשמת אשר ניתנה לאחר יישום הדין החל וההלכה הפסוקה, תוך איזון בין הזכויות המתנגשות ובחינת שאלת רלוונטיות המסמכים המבוקשים, דין הערעור להידחות.

במישטרה מסר סיפור לא ברור אודות גניבת התעודה וקבלת תעודה זמנית שאותה הציג לשוטרים (למרות שהתעודה הוחזקה בידי השוטרים) וכן ושוב ושוב חזר על זה שאין הקלטה המתעדת את הדברים ולכן לא ניתן להוכיח דבר.

במצב פסיכוטי קיימת פגיעה חמורה בכושר תפיסת המציאות, ופגם חמור בכושר השיפוט (אמנון כרמי, בריאות ומשפט, כרך א 900-899 (מהדורה שנייה, 2010) (להלן: כרמי); א' אליצור, ש' טיאנו, ח' מוניץ ומ' נוימן, פרקים נבחרים בפסיכיאטריה 738 (מהדורה חמישית, ח' מוניץ עורך, 2010) (להלן: פרקים נבחרים בפסיכיאטריה)).

בחקירתו הנגדית התבקש ד"ר ברומברג להרחיב בדבר משמעות מחשבות השוא של הנאשם והדגים דוגמא למחשבות שוא של יחס ורדיפה במקרה שהתרחש במחלקה אז חשב הנאשם שאנשים מבקשים להרוג אותו וחשש זה היה מבוסס על כך שהבחין בשני אנשים חובשי כיפה שפתחו ספר תורה ודברו.

ד"ר פישר אישר בחקירתו הנגדית שלא עיין בכתב האישום הנכון לתיק זה אלא בתיק מירמה ועל כן היתרשמותו מיכולות הנחוצות לבצוע מירמה אינן רלוואנטיות כמדד למצב נפשי בתיק זה. כן אישר שגם לא עיין בחומר החקירה קודם לכתיבת חוות דעתו.

העובדה שלא ידוע מהו המקור למצב הפסיכוטי וכן העובדה שמאז ועד היום לא התפתח לכלל מחלת נפש קבועה אלא נותר בגדר מצב פסיכוטי חולף, אינן מפריכות את הספק הסביר שנוצר למקרא חוות דעתו של דר' ברומברג ולמשמע עדותו.

מדובר בצוות שמילא תפקידו על פי דין ובתגובה נחשף לאלימות פיזית ומילולית ונאלץ להיתמודד עם סיטואציה לא פשוטה.

...

לסיכום, חוות דעתו לא שללה מצב פסיכוטי עובר לאירוע אלא התייחסה למצבו של הנאשם בחלוף 7 חודשים.

סוף דבר על סמך עדויותיהם המהימנות של השוטרים ובהתאם לסע' 15(ב) לחוק לטיפול בחולי נפש תשכ"א – 1991, אני קובעת כי הנאשם ביצע את מעשי העבירות המפורטים בכתב האישום.

לאור האמור ולאחר שעלה בידי הנאשם להעלות ספק להתקיימות הסייג ובהתאם להלכת בית המשפט העליון ברע"פ 2675/13 מדינת ישראל נ' וחנון (03.02.2015), אני מורה על זיכויו של הנאשם.