חשיפת מצג שווא במכרז לפיתוח הגולן

חשיפתם של מסמכים אלו מחוץ ללפידות חושפת אותה "להפרת התחייבויותיה לשמירת סודיות כלפי צדדים שלישיים; הופכת את פעילותה לשקופה בעיני לקוחותיה ספקיה ומתחריה; פוגעת ביכולת התחרות שלה; ועלולה לגרום לה למחלוקות עם לקוחות שיגלו את המחירים שנתנה ללקוחות אחרים בגין אותם מוצרים" (סע' 26 לסיכומי לפידות).

כך, בזמן בו היתקיים דין ודברים בין לפידות לבין בראון בשאלת המשך ההיתקשרות ביחס למוצרי OPM תוך שהכיוון הוא לסיום ההיתקשרות, ביצע גרא בדיקה והערכת שוק לאותם מוצרים ממש עבור רז רוקחות, ממנה עלה כי לתחום החיטוי "פוטנציאל מכירות משמעותי ביותר", אך הסתיר זאת מלפידות ואף הציג לה מצג הפוך – שמדובר בפעילות שאינה כדאית, עד כדי כך שגרם לה לוותר על הפעילות מול בראון בתחום זה. כל זאת, כאשר אין חולק שגרא היה עובד בכיר בלפידות, שריכז וניהל את כל פעילות בראון בלפידות, כך שלעמדותיו המקצועיות ניתן משקל מכריע.

גרא הפר את חובות תום הלב שלו כלפי לפידות במקרים נוספים שהוכחו – כאשר סייע להתקשרות בין בראון לבין גורם שלישי עלום, ללא ידיעת לפידות, כעולה מטיוטת חוזה הפצה שקבל גרא מבראון; גרא מנע ממנהלת הפיתוח העיסקי של לפידות לעמוד בקשר עם בראון וקיים ערוץ ישיר עם בראון באמצעות שימוש בטלפון פרטי ובתיבת דוא"ל פרטית, באופן המעיד על קיום ערוץ ישיר מול בראון שלא לטובת עסקיה של לפידות; גרא הסתיר מלפידות מידע עסקי חשוב, שהגיע לידיעתו במסגרת מיכרז של משרד הבטחון בו התמודדה לפידות; כל זאת על רקע ניסיונו של גרא בעבר לקבלת מינוי כנציג בראון בישראל, ניסיון אשר סוכל על ידי לפידות, אך לא נזנח על ידי גרא.

...

די לנו בכך בכדי לקבוע כי לא הונח ביסוס ראייתי מספק לעילת תביעה ולכן דינה להידחות.

סוף דבר תביעתה של לפידות מדיקל ייבוא ושיווק בע"מ נדחית והיא תישא בהוצאותיו של אורי גרא בסך 50,000 ₪.

יתר התביעה שכנגד – נדחית.

בית משפט השלום בראשון לציון ת"א 19860-07-12 סוקר העמותה לפיתוח הכדורגל בראשון לציון ואח' נ' ספוט מדיה בע"מ ואח' תיק חצוני: בפני כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר התובעת/נתבעת שכנגד סוקר - העמותה לפיתוח הכדורגל בראשון לציון ע"י עו"ד אמנון גולן הנתבעת/תובעת שכנגד ספוט מדיה בע"מ ע"י עו"ד גרוסמן פסק דין

בענין "מצג השוא: מר שטרית העיד, כי בעקבות החתימה על ההסכם, פנה למח' שלוט בעיריה, על מנת להסדיר את האישורים הנדרשים להצבת שלטים. לדבריו: "נדחיתי על הסף פשוט. היא [הפקידה בערייה] אמרה לי שזה אצטדיון ערוני וכדי לפרסם בשטח ערוני צריך לראות אם פורסם מיכרז. אם אין מיכרז וזה לא מיועד לפירסום, אין כל טעם להגיש הדמיה או בקשה כזו כי זה לא משהו שאפשר לבקש עליו אישור" (פ' ע' 26 ש' 15-12).

שמש אדומה התחייבה לשלם לתובעת 250,000 ₪ "בתמורה לחשיפה ולפרסום" (ס' 8 להסכם).

...

אני דוחה את התביעה לאובדן רווחים, וזאת משום שלא הוכח כי הנתבעת הפיקה הכנסות המזכות את התובעת בתשלומים שמעל הסכום המינימלי (לפי ס' 9 להסכם), או שהיה בכוחה להפיק הכנסות כאלה, בהערכה סבירה.

התביעה-שכנגד נדחית.

לסיכום, התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל.

עוד טענו ב"כ המבקש כי מאז מעצרו ותפיסת האיילים לאחר מכן, הוצג בפניו מצג כאילו כתב האישום המתוכנן אותו מתכוונת משיבה 2 להגיש נגדו, יוגש בתוך התקופה בה היה נתון בהסכמתו תחת תנאי שיחרור מגבילים ולא היא, שכן מאז חלפו כחודשיים, כתב אישום אין, והפגיעה בפרנסת המבקש ומשפחתו רק הולכת וגדלה.

עם זאת – כך הצהירה – "כתב האישום יוגש גם יוגש בעת הקרובה, בתוך כשבועיים" והשימוע המנהלי ייערך לאחר מכן שכן לא יהא זה נכון לחשוף בפני המבקש את חומר החקירה בטרם יוגש כתב האישום.

בפסק הדין שניתן בעפ"א (מחוזי ב"ש) 33135-08-18 מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר נ' ניסני (04.12.2018), הפנה בית המשפט להתייחסות כב' השופט גולדברג, בבג"צ 6446/96 העמותה למען החתול נ' עריית ערד, פ"ד נה(1) 769 (03.02.1998), אל שלושת הטעמים העומדים בבסיס החובה להגן על בעלי חיים - טעם מוסרי טהור המנותק מהתועלת לאדם ונובע מחמלה כלפי חיות עת הם נפגעים מבלי יכולת להגן על עצמם; טעם חינוכי על מנת שהאדם לא יהפוך לאכזר וקהה נשמה, וטעם אקולוגי שכן פגיעת האדם בבעלי החיים מפרה את האיזון בטבע, ובכך נפגעת גם האנושות באופן עקיף.

תפיסת 8 האיילים במקרה שלפני בוצעה בעיקר במטרה למנוע היתעללות והתאכזרות מצד המבקש כלפיהם וכלפי האיילים הנוספים בהם הוא מחזיק בהיותו הבעלים והמנהל של חוות האיילים ליד יער אודם שברמת הגולן.

...

עם זאת, אני סבורה כי לא יהא זה נכון וגם לא סביר להותיר את המצב הנוכחי על כנו למשך זמן רב נוסף.

סוף דבר, במצב הדברים המתואר לעיל, שוכנעתי כי מדובר במקרה המקים חשש ממשי לשלום האיילים שנתפסו ואשר כעת – כך לטענת משיבה 2, נמצאים במקום חלופי מתאים ומוגן, וגם לשלומם של שאר האיילים אותם רשאיות היו המשיבות לתפוס מכח הצו שניתן, אך בשלב זה בחרו להמנע מכך, עד למתן החלטתי בבקשה דנן.

הבקשה נדחית אם כן, בכפוף לתנאים המפורטים בסעיף 16 לעיל.

לעניין זה אין לי אלא לחזור על דבריו של כב' השופט א' א' לוי בע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מיתחם 5 ואח' (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 23.7.2006), שם נקבע כי "אחד העקרונות היסודיים בדיני החוזים-אם לא היסודי שבהם-הוא עיקרון חופש החוזים, המוצא את ביטויו בסעיפים 23 ו-24 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המעגנים את חופש ההיתקשרות בחוזה ואת חופש עיצובו של החוזה בהתאם לרצון הצדדים" (פסקה 23).

לגופם של דברים אני סבור כי נסיבות המקרה מחייבות לידון בשאלה הבאה: האם המידע הטרום חוזי בדבר תחזית הרווח הצפוי מהוה מצג חוזי מחייב באופן שאם יסתבר שהרווח בפועל בפרוייקט נמוך מזה שהוערך לפני חתימת החוזה אזי ייחשב הדבר כמצג שוא מטעה המזכה את רוכש היחידה בזכות לבטל את חוזה רכישתה.

בית המשפט העליון עמד במספר הזדמנויות על כך שאי הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי בעל הדין שנימנע מהבאתו חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד (ראו: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח', פ"ד מה(4), 651, עמוד 659 והאסמכתאות המופיעות שם).

...

לאור כל האמור לעיל הנני קובע כי דין התביעה אשר הוגשה על-ידי התובע כנגד הנתבעים להידחות על כל מרכיביה.

בנסיבות העניין, ובהתחשב גם בתוצאה אליה הגעתי, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים 1-3 הוצאות וכן שכר טירחת עו"ד בסכום של 35,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.

בנוסף, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים 4-8 הוצאות וכן שכר טירחת עו"ד בסכום של 35,000 ₪ בתוספת סכום השווה למע"מ כדין.