חשיפת מסמכים של צד שאינו התובע במשפט

כסוכנים הם לא נמנים על מתחריה של התובעת, והם חשופים לרשימת נותני השירותים הרלוואנטיים; והיות שהם סוכנים, שמהות פעולתם לתווך בין חברת הביטוח לבין הלקוחות, הם לא נדרשים למטריקס או לכל תוכנה או משוואה.

המשיבות תעברנה את המסמכים בנושא לעיון המומחה מטעם בית המשפט, ולבית המשפט במעמד צד אחר עד תאריך 26.6.23.

שאלה 22 האם הוסבר למבוטחים או לסוכני הביטוח בתקופה הרלוואנטית כי החיתום של שלמה ביטוח נעשה בידי צדדים שלישיים שאינם עובדי הנתבעת 3? ככל שכן נא לצרף מיסמך או הודעה.

...

אני סבור כי ניתן להשיב על השאלה בכלליות.

שאלה 28 לנתבעת 4 - האם ביקרת בגרמניה בשנים 2019-2018 ובחנת שם אפשרויות לבחינת עסק עצמאי, ככל שכן האם שוחחת עם חתמים הפועלים בגרמניה בכל הנוגע למטריקס של התובעת? אינני סבור שנדרש מענה לשאלה זו, שכן לא שוכנעתי שהמידע רלוונטי לתביעה.

התוצאה היא מעורבת, ועדיין נראה לי כי המשיבות יכלו למסור מענה ממצה יותר, במיוחד בכל הנוגע בשאלון.

עם זאת, ככל שעומד לזכות בעל דין אינטרס מוגן שלא לחשוף מיסמך בפני הצד שכנגד, רשאי בית המשפט שלא להתיר את גילוי המסמך ככל שהוא סבור כי יש להעדיף אינטרס זה על פני אינטרס הגילוי (יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 361 (2021; להלן: "עמית")).

ולמגוון שיקולים נוספים, ובהם: אם יכול בעל הדין להסתמך על ראיות חלופיות להוכחת טענותיו; אם הליך הגילוי מנוצל להשגת סודות מסחריים באופן שעולה כדי שימוש לרעה; אם יש חשש לפגיעה בזכויותיהם של צדדים שלישיים שאינם צד לדיון; מידת הפגיעה בפועל ובכוח בבעל הדין אם יידרש לחשוף את הסוד המסחרי, כאשר במסגרת זו יכול בית המשפט להביא בחשבון את העובדה שבעלי הדין הם מתחרים.

כמו כן, בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי משנטענה טענה לחיסיון מפאת קיומו של סוד מסחרי, אזי בכדי להצדיק את חשיפת המידע חייב מבקש הגילוי להעמיד תשתית ראייתית ראשונית להוכחת טענותיו, בפרט אם מדובר בתובע (ר' למשל: רע"א 3638/03 ביטום תעשיות פטרוכימיות בע"מ נ' כמיפרן – ישראל בע"מ, פ"ד נח(1) 97, 101 (2003)).

...

רביעית, אני סבור כי מידת הפגיעה בנתבעת 3 כתוצאה מחשיפת המצגות לתובע נמצאת ברף הנמוך.

מבלי לגרוע מן האמור לעיל, בשים לב לעובדה שיתכן שהתובע מצוי בקשרים מתוקף עיסוקו כעורך דין עם מתחרים של הנתבעת 3, וכדי להבטיח כי הפגיעה בנתבעת 3 לא תעלה על הנדרש לצורך הגשמת מטרת העיון, אני קובע כי התובע לא יהיה רשאי לעיין בעצמו במצגות והן יועברו לעיונם של ב"כ התובע בלבד ולא יועברו לכל אדם אחר, וכי השימוש במצגות ייעשה אך ורק לצורך ההליך דנן ולא לכל מטרה אחרת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל ובכפוף לתנאים המנויים בפס' 21 לעיל ולאמור בפס' 22 לעיל, אני מקבל את בקשת העיון.

המדינה הוסיפה שלאור הכמות המשמעותית של המסמכים היא איתרה מסמכים נוספים שבשגגה לא שוגרו בעבר, ושלחה תצהירי גילוי מסמכים משלימים.

לטענת המדינה למרות מתן תשובות לשני שאלונים, התובעים דורשים חשיפת מסמכים שכלל אינם בידי המדינה.

המדינה טענה באופן כללי כי השאלונים נענו, כי התובעים לא הבחינו בין שאלות המותרות במסגרת שאלון לבין שאלות שמקומן בחקירה נגדית, כמו גם שאלות רלבאנטיות להליך.

הצדדים (לא רק התובעים) הפכו בתיק זה את ההליכים המקדמיים לעיקר, וכל זאת כאשר אין ולו חוות דעת אחת לרפואה שתמקד את הדיון בשאלת הגורמים לנזק (וקיומו של הנזק).

די בעיון בבקשות המונחות כעת בפני בית המשפט כדי ללמד על כך. המדינה המציאה גילוי מסמכים שכולל את כל המסמכים הרלבאנטיים לתביעה, ומכאן, שאין מקום לגילוי מסמכים "ספציפי" שאינו אלא דרישה כוללנית להמציא את "מלוא דוחות הסיור" "מלוא דוחות הפיקוח" "מלוא התכתובת" כאשר דוחות סיור, דוחות פקוח ותכתובת – הומצאו.

...

אני דוחה את הבקשה, משום ששאלות אלו נענו במסגרת המשרד להגנת הסביבה.

אני דוחה את הבקשה.

סיכום הבקשה נדחית ברובה.

הנתבעת טוענת כי סברה תחילה, נוכח הבהרת התובעת כי הועברו לכל המומחים שמונו אותם מסמכים רפואיים, אולם עיון בחוות דעת הפסיכיאטרית והנוירולוגית לפני הכנת התחשיב מטעמה, העלה כי מומחים אלה היו חשופים למסמך שהוא חוות דעת פרטית האסורה בהעברה.

התקנות מונעות מהמומחה מטעם בית המשפט להזקק או להסתמך על חוות דעת שיכולות להיות מוטות, מונעות ממנו להיות מושפע ממסמכים הפוגעים בענייניות ובאובייקטיביות המיוחדים לו. להרחבה ראה רע"א 1858/08 הדר חברה לביטוח נ' פלונית (פורסם במאגרים, 9.7.2008) וכן רע"א 271/20 שומרה חברה לביטוח נ' פלוני (פורסם במאגרים, 12.3.2020) ורע"א 3231/21 פלונית נ' פלונית (פורסם במאגרים, 29.6.2021) - המאבחנים בין חוות דעת מומחה בית משפט המותרת בהצגה לבין חוות דעת פרטיות- מטעם הצדדים, האסורות בהצגה.

בהקשר זה אדגיש כי אין באמור כדי לפגוע חלילה במקצועיותה של ד"ר מיצ'ניק רסקין ויש להצר על כך שהתובעת לא בדקה אלו מסמכים היא מעבירה למומחית, על מנת למנוע הוצאת תקלה תחת ידה.

בבחינת ההשפעה של המסמך הפסול, איננו נדרשים לקבוע כי הוכחה השפעה ישירה, אלא די בחשש כזה.

...

בנסיבות אלה אני מקבל את הבקשה ופוסל את חוות הדעת בתחום הפסיכיאטריה והנוירולוגיה.

בהתאם לאמור, אני מורה על מינויה של ד"ר רמונה דורסט מרחוב אברהם פררה 9/71 ירושלים כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה וכן על מינויו של פרופ' אלכס לוסוס מבי"ח הדסה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

בשל העברת התובעת את המסמך הפסול ל-2 המומחים, אני מורה כי התובעת תישא בשכר טרחת המומחים שמונו כעת.

בשלושת המסמכים האמורים אוזכרה אמנם התשתית העובדתית שעמדה ביסוד ההחלטה להטיל את העיצום; ואולם, הרשות החליטה למסור למבקשי העיון גרסאות "מושחרות" של המסמכים, שמהם הושמטו קטעים שונים אשר לטענת העותרות חשפו חלקים מובהקים מתוך חומר החקירה או שהתייחסו במפורש לחומר החקירה.

כאמור העותרות הפנו לסייג למסירת מידע שבסעיף 9(ב)(8)(ב) לחוק, שלפיו הרשות אינה חייבת למסור מידע, "על אודות שיטות עבודה ונהלים" של רשות העוסקת באכיפת החוק, אם גילויו עלול לגרום, בין-השאר, "לפגיעה בהליכי חקירה או משפט או בזכותו של אדם למשפט הוגן". לטענתן, גילוי מיסמך השימוע, וכן ההחלטה המינהלית הסופית המתייחסת בין-השאר לשימוע, פוגעת בזכותן להליך הוגן.

מכל מקום, וללא צורך לקבוע מסמרות בשאלת השימוע בהליך פלילי, הרי שלכאורה אין בסיס לטענות העותרות שבכתב-העתירה, שלפיהן מיסמכי שימוע בהליך פלילי אינם מוצגים לבית-המשפט, אינם נחשפים לצדדים שלישיים ואינם משמשים נגד החשוד בהמשך ההליך.

...

שתי ההחלטות המינהליות, הראשונית והסופית, מתבססות אמנם על מסמכי תיק החקירה, לאחר סיומה של החקירה ובעקבות הממצאים שנאספו במהלכה, וכן על התייחסות המפר, בין-היתר, לחומרי החקירה ולשאלת העיצום; ואולם, ההחלטות כשלעצמן - שבהן מופיעה המסקנה של העוצם, על-סמך עיבוד החומרים שהועברו אליו בתום החקירה - אינן מהוות "חומר חקירה". לנוכח האמור, מקובלת עליי עמדת הרשות, שלפיה ככל שבתום השימוע ההחלטה הסופית היא להטיל עיצום כספי, כמו בענייננו, הרי ששלושת המסמכים יחד, אשר נוצרו כאמור לאחר שהחקירה הגיעה אל סיומה - כוונת החיוב, הטיעונים בשימוע ודרישת התשלום - משקפים באופן מלא את ההחלטה המינהלית שהתקבלה, את שיקול הדעת המינהלי שהופעל, את התנהלות הרשות בהפעלת סמכויותיה, את תקינות ההליך השימוע ואת סבירות ההחלטה הסופית של הרשות להטיל עיצום כספי על העוסק, ומאפשרת ביקורת ציבורית על התנהלותה בהפעלת סמכויותיה.

בנסיבות אלו, ולנוכח הליך ייחודי זה ונסיבותיו הקונקרטיות, מקובלת עליי עמדת הרשות, כי לא ניתן להניח ששיתוף פעולה בשלב הליך האכיפה המינהלית, במימוש זכות הטיעון לגבי אפשרות הטלת עיצום כספי, יותנה באי-גילוי אודות מימוש הזכות ואי-חשיפת מסמכים שהועברו במסגרתה; כי ממילא אף לא ניתנה התחייבות מפורשת או מכללא לאי-גילוי המידע, שנמסר באופן וולונטרי לשם שינוי או ביטול כוונת החיוב; וכי מכל מקום, אין לפנינו מקרה שבו הגילוי יביא לידי סיכול המשך זרימת מידע דומה בעתיד לרשות, על-ידי העותרות או אחרים.

התוצאה על-יסוד האמור לעיל, נדחות כל ארבע העתירות שהדיון בהן אוחד; והרשות תוכל למסור את המסמכים הנדונים למבקשי המידע, אגב "ההשחרות" שבוצעו על-ידה, זאת לאחר חלוף 60 יום מהיום.