חשיפת מידע רגיש מחקירה פלילית

כל זאת מעבר לעובדה, שרבים מהפרסומים המעוולים באנטרנט עלולים לגבש גם עבירה פלילית (לדוגמה עבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 או לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981) - ובמקרים כאלה, שחברי הזכיר כאפשרות, בוודאי שלא ניתן להתייחס לציפיה מוגנת שלפיה תהא הספקית פטורה מהחובה "להשיב נכונה על כל השאלות" שיוצגו לה בחקירה (לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות)).

עוד נזכיר, כי רק לאחרונה (2.12.09) ניתן באנגליה צו Norwich Pharmacal המחייב את Wikipedia (האנציקלופדיה המקוונת רבת הנוכחות) לחשוף פרטי IP של גולש שתיקן ערך באנציקלופדיה המקוונת, תוך חשיפת מידע אישי רגיש הנוגע לתובעות - אֵם ובתה (ראוG & G v. Wikimedia Found.

...

אף אין ספק, כי ככל שתיוצר סתירה בין חקיקה עתידית "לבין המשפט המקובל, יד החוק על העליונה" (ברק, שופט בחברה דמוקרטית, 232) - אך לעת הזאת, בהעדר חקיקה, בתי המשפט הכירו בעילת תביעה, וסבורני כי אין מקום לקבוע עתה אחרת.

בית המשפט קמא התייחס לכך, שפסק דינו משנה מאמות המידה שקבעה השופטת אגמון-גונן בעניין פלונית, ולכך שמדובר בשינוי "באקלים המשפטי"; סבורני, כי אף אם אמות המידה שקבע בית המשפט קמא מקלות יותר מגישתה, הנה באותה תקופה התרוצצו בקרבה של מערכת המשפט מספר גישות - ובהן של סגנית הנשיאה פלפל, ואין לומר כי בחירת גישה פלונית או שינוי הימנה הוא שינוי באקלים המשפטי, בטרם פסק בית משפט זה את פסקו.

סוף דבר, אם תישמע דעתי יושב התיק לבית משפט השלום, וזה יעיין במידע המצוי בידי המשיבה - ויחליט אם להורות על חשיפתו בהתאם לכללים שבפסק דין זה. נוכח החשיבות הציבורית בבירור הסוגיה, ובמעמדה של המשיבה שאינה פועלת בתיק זה אך לתועלתה הפרטית, אציע שלא נעשה צו להוצאות.

על-פי האמור בכתב האישום, המשיב שירת כשוטר ביחידה מסווגת במישטרה, ובמסגרת עבודתו נחשף למידע רגיש וסודי, ליכולות חקירה חסויות ולמאגרי מידע מסווגים.

המשיב ניצל זאת כדי למסור לאחר, אזרח המדינה בעל עבר פלילי שנמלט לאוקראינה, מידע מסווג בנוגע לחקירה סמויה שהתנהלה נגדו.

...

בנוסף לכך, במישור הקונקרטי, המדינה טענה כי אין מקום להיעתר לבקשת המשיב, וכי מכל מקום תנאי השחרור שקבע בית המשפט המחוזי אינם הדוקים דיים.

יחד עם זאת, בנסיבות העניין ראיתי לנכון שלא להיעתר באופן מלא לערר המדינה מהטעמים הבאים: ראשית, עמדת המדינה באשר למסגרת הדיונית בהליך זה, כמו גם בהליכים אחרים, לקתה בחוסר בהירות, כמפורט לעיל.

אני סבורה שבנסיבות העניין הערפל הדיוני ששרר ערב הגשת הבקשה לא צריך להיזקף לחובת המשיב, אלא דווקא לזכותו.

סוף דבר: הערר התקבל חלקית, כמפורט בהחלטתי מיום 25.7.2017.

במבט רחב יותר, דומה שאת היתנגדותם של המשיבים לחשיפתם של החומרים הנוגעים לתיקים שניסגרו ניתן להבין לא רק כהסתייגות הנוגעת לאותם תיקים, בסופו של דבר רק 15 במספר, אלא לחשש מערכתי מפני הגשת עתירות של חופש מידע כהליכים "אחים" של ההליך הפלילי, באופן שעלול לגרום לשיבוש בעבודת הפרקליטות אם בקשות אלה יהפכו להיות עניין שבשיגרה.

בין גופים אלה מכליל סעיף 14(א)(9) לחוק את "מערכי המודיעין והחקירות של משטרת ישראל". מטרת הפטור של יחידות מישטרה אלו מתחולת החוק היא בין היתר למנוע חשיפת מידע רגיש או חסוי בעינייני אכיפת החוק, ואף את עצם הידיעה כי קיים מידע כזה (הצעת החוק, בעמ' 406).

...

אגב, אף לשיטת המערערים יש מקום לשאוב השראה מן המסלול הדיוני בסעיף 74 לחסד"פ, לעניין ההלכה שבית המשפט יעיין בחומר המבוקש בטרם יכריע בבקשת עיון (עמ' 8 לסיכום טענותיהם).

סוף דבר, מהנימוקים שפורטו לעיל מצטרף אני לתוצאה אליה הגיעה חברתי בסעיף 47 לחוות דעתה.

סוף דבר, אני מצטרף להנמקה ולתוצאה אליה הגיעה השופטת ברק-ארז.

מטרת הפטור של גורמי החקירה מתחולת החוק היא בין היתר למנוע חשיפת מידע רגיש או חסוי בעינייני אכיפת החוק, ואף את עצם הידיעה כי קיים מידע כזה (דברי הסבר הצעת חוק חופש המידע 252, התש"ו-1997, ה"ח 2630, 406).

זאת, בין היתר, משום שלאחר הגשת כתב אישום ובהתקיים הליך משפטי בפני בית המשפט הפלילי, הרי האחרון הנו בעל הכלים, הידע, הפרספקטיבה והמגע עם התיק המסוים הנדרשים על מנת להכריע מה הם חומרי החקירה והאם חשיפה של אותם חומרים תיפגע בהליך הפלילי בבית המשפט, ובגורמים הנוגעים לו. להבנתי ומניסיוני בהתקיים הליך פלילי, דיון בבקשה בפני המותב או שופט פלילי אחר בבית משפט יתרום רבות ליעילות הדיון ולמניעת סירבול.

...

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו לא הייתי מתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי.

הערעורים נדחים.

השופטת ע' ברון: אני מסכימה עם התוצאה שאליה הגיע חברי המשנה לנשיאה (בדימוס) נ' הנדל, שלפיה הערעורים שניהם דינם להידחות.

לגישתם, רצונו של כהן להנציח את פועלו, גם אם במחיר של מסירת המידע הסודי האצור אצלו, לצרכיו האישיים, העמיד אותו במצב של ניגוד עניינים מובהק, ומכאן חובתן של רשויות האכיפה לבדוק את החשדות באופן ממצה, ולהמנע מן המסקנה השגויה – כי כהן הוא 'אדון המידע', שבכוחו לחשוף מידע רגיש וסודי כאוות נפשו.

מורכבות זו, כך ההנחיה, מצדיקה החלה של מדיניות אכיפה "זהירה ומצמצמת". בעקרו של דבר, הנחיה 4.1114 מתייחסת ל-3 שיקולים מרכזיים: (1) עוצמת הפגיעה או פוטנציאל הפגיעה באינטרסים חיוניים כתוצאה ממסירת המידע; (2) תוחלת החקירה ומורכבותה, ובפרט האפשרות להיתחקות אחר זהות מוסר המידע; ו-(3) העניין הצבורי הקיים בחשיפת המידע, בראי עיקרון חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת (וראו גם: עניין אלוביץ', פסקה 11).

כל זאת, כשברקע הדברים עמדה לנגד עיני היועץ הנחיה 4.1114, שבה הובהר, כי "מדיניות התביעה והעמדה לדין בעבירות של מסירת מידע האסור בגילוי במקרים בהם עולים אינטרסים מנוגדים, היתה ועודנה, מדיניות זהירה ומצמצמת". בהנתן כל זאת, ומשבא היועץ לכלל מסקנה, כי אין מקום לפתוח במקרה זה בחקירה פלילית, לא מצאתי טעם טוב להתערבותנו.

...

אם כן, משנמצא כי הגורם שמסר את המידע הוא ראש המוסד, שהוא הגורם האחראי על ביטחון המידע במוסד, ובשים לב לכך שהצנזור לא ראה מקום להגביל את פרסום המידע, לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו בא בגדר אותם מקרים חריגים ונדירים, שבהם יתערב בית המשפט בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה.

ואולם, מאידך גיסא, בסופו של דבר, גם ראשי מערכת הביטחון, המוסד, השב"כ וצה"ל, הם שלוחי ציבור, היונקים את מקור כוחם וחיותם מן הפיקדון היקר שניתן בידם על-ידי הציבור (באמצעות נציגיו בכנסת), כך שהמידע הסודי שהגיע אליהם, במסגרת תפקידם, אינו מידע פרטי שלהם, אלא מידע השייך לציבור; הם אינם 'אדוני המידע' (לעניין זה, ראו: החלטת היועץ המשפטי לממשלה, מיום 20.1.2016, בפרשה שנודעה במקומותינו כ'פרשת הרפז', בעניין מסירת ידיעות סודיות לעיתונאים צבאיים, על-ידי הרמטכ"ל דאז, מר גבי אשכנזי (שם, בפסקאות 334-247, ובפרט פסקה 255); כן ראו: הצוות לטיוב השמירה על סודות ביטחוניים – דין וחשבון, בעמ' 24-23 (ספטמבר 2020)); שׂוּמה עליהם לזכור זאת, בכל עת ובכל שעה.

כל זאת, כשברקע הדברים עמדה לנגד עיני היועץ הנחיה 4.1114, שבה הובהר, כי "מדיניות התביעה והעמדה לדין בעבירות של מסירת מידע האסור בגילוי במקרים בהם עולים אינטרסים מנוגדים, היתה ועודנה, מדיניות זהירה ומצמצמת". בהינתן כל זאת, ומשבא היועץ לכלל מסקנה, כי אין מקום לפתוח במקרה זה בחקירה פלילית, לא מצאתי טעם טוב להתערבותנו.