באשר למאזן בוחן של שהם שמיר אליו נחשף מר דויטש באקראי, לגירסתו, ונשלח לתיבת הדוא"ל של הנתבע אצל התובעות ויש בו כדי להעיד על תשלום בגובה 53,100 ש"ח שקבלה שהם שמיר מחברה בבעלותו של עו"ד ישראל חדד – מציין הנתבע, כי אין במאזן הבוחן כדי להוכיח, בנגוד לעמדת התובעות, כי העניק שירותים לצדדים שלישיים: הן מאחר ולא ניתן ללמוד עבור מה שולם לשהם שמיר הסכום הנקוב במאזן הבוחן; הן מאחר ולא ניתן ללמוד מהו אותו שירות שספקה שהם שמיר לחברת חדד יועצים; ועל כן לא ניתן להוכיח שהשירותים שניתנו, אם ניתנו, על ידי שהם שמיר לחדד יועצים נעשו תוך שימוש בידע ובמידע שרכש הנתבע במסגרת עבודתו אצל התובעות.
בבקשתן טענו התובעות:
"לאחר עזיבתו של הנתבע את עבודתו, הופנו המיילים שנשלחו לתיבת הדוא"ל המקצועית שניפתחה עבורו בחברה לתיבת הדואר האלקטרוני של מר דויטש, וזאת לצורך המשך העבודה השוטפת – טפול בבקשות של לקוחות פוטנציאלים שעמדו בקשר עם הנתבע וקיבלו ממנו שירותים במסגרת תפקידו כמנהל מחלקת אשראי.
אף שאיני קובעת מסמרות בענין זה, לא בלתי סביר בעיני, שמר דויטש פתח את המייל בהסח הדעת, מבלי שנתן דעתו לכותרת המייל ומבלי שהקדיש מחשבה מיותרת למלל בן 4 השורות שנכתב בו, שכן העין קולטת את שהיא קולטת ויתכן שדי היה לו בעיון בשם וזהות השולח, רו"ח בדישי, כדי להניח, כי הצרופה למייל מכילה חומר מקצועי.
דיון והכרעה
השאלות העומדות להכרעה בפנינו הן אלה:
* האמנם הפר הנתבע את הסכם העסקתו ופעל בנגוד לחובות תום הלב והנאמנות החלות עליו, תוך שהוא מתפטר מן העבודה על מנת להקים פעילות מתחרה על בסיס הידע והמידע של התובעות?
* ככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית, נידרש לבחון האם זכאיות התובעות לסעדים שנתבעו על ידן בגין מעשיו הנטענים של הנתבע, ובכלל זה צו לחשיפת מלוא חשבונותיו על מנת לבחון האם היו לו הכנסות נוספות בתקופת עבודתו אצלן וצו חפוש ותפיסה שיאפשר לתובעות לחדור לתיבת הדוא"ל המקצועית שהועמדה לרשות הנתבע בתקופת עבודתו אצלן; האם זכאי הנתבע, אם לאו, כי ישוחררו לידיו כספי הפיצויים שנצברו בקופת הגמל?
* האם יש לחייבו להשיב/לשלם פיצוי בגובה 53,000 ש"ח, כגובה הסכום ששולם לנתבע על ידי חדד יועצים וכעולה ממאזן הבוחן שהתגלה למר דויטש במסוך לאחר עזיבת הנתבע את עבודתו אצל התובעות?
* האם יש לחייב את הנתבע להשיב את העמלה ששולמו לו בעקבות עסקת רמת אביב היות ולא סיים את הטיפול בעסקת הרכישה והתפטרותו נכנסה לתוקף 5 חודשים בלבד לאחר שנחתמה העסקה?
* האם זכאיות התובעות לפצוי בגובה 100,000 ש"ח בגין הפרת חובות הנאמנות והסודיות של הנתבע?
ההליך בבית המשפט המחוזי
ביום 8.7.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב' השופט אלטוביה) בהמרצת הפתיחה שהתנהלה בפניו בין הצדדים (ה"פ (ת"א) 11425-03-16 שהם שמיר השקעות ופיננסיים בע"מ נ' אקספו ניהול בע"מ (2019)) במסגרתה דרש הנתבע/המבקש בהמרצת הפתיחה באמצעות שהם שמיר, כי בית המשפט המחוזי יקבע שהסכם חלוקת ההכנסות שנחתם ביום 29.3.2015, "הנו הסכם עצמאי אשר נכרת בין הצדדים לו ללא קשר להיותו של משה (הנתבע – י.ז.ג) עובד החברה. על כן, אין בהפסקת עבודתו של משה בחברה כדי לסיים את ההיתקשרות בהסכם העמלה". עוד ביקש הנתבע כי בית המשפט המחוזי יקבע שלא עומדת לתובעות (המשיבות בהמרצת הפתיחה – י.ז.ג) זכות לבטל הסכם זה.
להלן, בקצירת האומר, קביעתו של בית המשפט המחוזי:
"למקרא מכלול הוראות הסכם העמלה שלעיל נראה כי מנסחי ההסכם הישתדלו זאת הפעם ל"הרחיק" את הסכם העמלה מעצם העסקת משה על ידי החברה (מאחר והתובענה הוגשה על ידי המבקשת בלבד, איני רואה לקבוע עמדה ביחס לישראל או חדד יועצים פינאנסיים אף שהאחרונה הייתה צד להסכם העמלה).
...
שלישית – ברעא 7515/16 עמוס לוזון נ' צבי ברקוביץ (2016) נאמרו דברים אלה היפים אף לעניננו:
"כבר הובעה בעבר הדעה, לפיה כאשר בעל הדין שנדרש לחשוף את המסמך הכולל סוד מסחרי הוא התובע, יש טעם חזק לטעון כי אינו רשאי לסרב לגלות חומר העשוי לשמש את יריבו [השופט י' עמית בת"א (מחוזי חי') 995/05 פלוני נ' מיקוד אבטחה שמירה שירותים ונקיון בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 20 (9.6.2009)]. כאשר בתובע עסקינן, ידו של האינטרס של גילוי האמת תהא, על פי רוב, על העליונה ותגבר על האינטרס של שמירה על סודיות המידע. ככל שהמסמך רלוונטי יותר ונוגע ללב הסוגיות שבמחלוקת, כך ייטה בית המשפט להעדיף את האינטרס של גילוי האמת. בניגוד לתובע, הנתבע נגרר בעל כורחו להליך המשפטי. לגביו, לא ניתן להניח שהוא נכון לשלם את מחיר החשיפה הכרוך בהליך, ולכן נקודת האיזון תהא שונה. לכן, יש צדק בטענתו של המשיב כי משעה שהמבקשים הגישו תביעה כספית נגד המשיב, חזקה שהיו מוכנים לחשיפה הכרוכה בניהול תביעתם, לרבות חשיפת מסמכים העלולים לפגוע בהם, ובלבד שמסמכים אלה רלוונטיים להליך דנן".
(הדגשה שלי – י.ז.ג)
מן הדברים דלעיל עולה, איפוא, כי באיזון בין חשיפת המסמכים, מזה, להכרה בהם כ"סוד מסחרי" על כל המשתמע מכך, מזה, נוטות כפות המאזניים לעבר גילויים של המסמכים וודאי כאשר המסמכים שגילוים מבוקש הם מסמכים המצויים בידי התובע, מי שההליך נפתח ביוזמתו (להבדיל ממי ש"נגרר" אליו בעל כורחו).
"קיצור הדרך" שהמידע שיש למבקשות להציע, במובן זה שרשימת השמאים והמפקחים המצויה בידה עברה סינון קפדני והנכללים בה נחשבים למהימנים ומקצועיים במיוחד, אינה טעם טוב דיו להכללת שמות השמאים בגדר "סוד מסחרי".
סיכומו של דבר - לא עלה בידי המבקשות לשכנעני מדוע חשיפת המידע הכלול בעשרת המסמכים שצורפו לבקשה תפגע בהם, בשים לב לכך שהמידע מצוי, לגישת המבקשות, בידי המשיב מזה למעלה משנתיים ואף על פי כן לא הצביעו המבקשות על נזק כלשהו שנגרם להן, ואף לא נטען על ידן כי נגרמו להן הפסדי ממון כתוצאה מזליגת המידע כביכול".
לאור מסקנתנו, כי התובעות לא הוכיחו דבר הקמתו של עסק מתחרה ואף לא כי קיימים סודות מסחריים במסמכים שהעביר הנתבע לתיבת הדוא"ל שלו, חלקם הועבר זמן רב בטרם הסתיימו יחסי עובד ומעסיק, יש לדחות את תביעת התובעות לחייב את הנתבע לשלם להן פיצוי, ללא הוכחת נזק, בסך של 100,000 ש"ח בגין הפרת חובת הנאמנות והסודיות.
