חשיפת התכתבויות פנימיות הנושאות שם תובע

בהתייחס למידת הרלבנטיות של המסמך מבוקש לצורך ההכרעה בשאלות שבמחלוקת, נקודת המוצא של הליך גילוי מסמכים ועיון בהם היא של גילוי מרבי ורחב ככל האפשר של המידע הרלבנטי למחלוקת, שכן ביסוד ההליך השפוטי עומדת חשיפת האמת.

בנוסף, הנתבע הגיש תצהיר משלים במסגרתו הוצהר כי אין ברשות הנתבע "רשימת מצבת עובדים". לפיכך הנתבע יצא ידי חובתו בעיניין זה. התכתבויות פנימיות (אימיילים) הנושאות את שמו של התובע (שם פרטי ושם מישפחה בנפרד) בחודשים מאי-אוגוסט 2013 שבוצעו במשרדי הנתבע ו/או באימיילים פרטיים.

לטענת התובע, גילוי מסמכים זה דרוש להוכחת טענת הנתבע ביחס לגובה שכר עו״ד מתחיל, שהרי התובע טען בכתב התביעה כי הוסכם איתו על שכר בסך 10,000 ₪ בעוד הנתבע הכחיש מכל וכל שזהו השכר לעורך דין מתחיל (בודאי שבשנת 2013).

...

זאת ועוד, הנתבע כלל אינו משוכנע כי הוא אוחז באותן ״התכתבויות פנימיות״ בשל חלוף הזמן שעבר ואף הוגש תצהיר משלים בעניין זה. ואשר לדעתי, אני סבור שיש רלבנטיות למסמך המבוקש.

סוף דבר: הבקשה לגילוי מסמכים – נדחית למעט לעניין העברת התכתבויות פנימיות (אימיילים) הנושאות את שמו של התובע לחודשים מאי-אוגוסט 2013 שבוצעו במשרדי הנתבע.

כך קבעה, למשל, הנשיאה א' חיות בעיניין ירוחימוביץ, אשר במסגרתו נידונה פרשנות סעיף 373(ב) לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי: "[...] עמדת הכונס הרישמי, כמי שאמון על התחום שבו עוסקת חקיקה זו אכן נושאת משקל, אך מלאכת הפרשנות של דבר חקיקה ראשית מוטלת כידוע על בית המשפט והוא אינו מחויב לאמץ בהכרח את הפרשנות המוצעת על ידי הרשות המינהלית אם מצא כי אין לקבלה [...]" (עניין ירוחימוביץ, שם).

כאמור בפסק הדין, המסמכים שניהם נחתמו על ידי נציג מטעם המפקח על הביטוח, ולא על ידי המפקח עצמו; לא ברור מה היה הקף תפוצתם ופרסומם; והתכתבות 2000 אף מהוה – כשמה – התכתבות פנימית שבה למעשה אישר נציג מטעם המפקח על הביטוח עמדה שנוסחה על ידי איגוד מקצועי, דבר המעורר קושי לכשעצמו (ובהקשר זה אצטרף להערת השופטת ברק-ארז בפס' 54 לפסק הדין).

לטענה זו, אשר לא קיבלה היתייחסות במסגרת פסק הדין, לא מצאתי לנכון להתייחס במסגרת הליך מסוג זה. אשר לטענתה החדשה של המבקשת לפיה פסק הדין מותיר גופים מפוקחים במצב "בלתי אפשרי" בו הם מחויבים לציית להנחיות הגוף המפקח, מחד גיסא; אך עשויים להיות חשופים לתביעות ככל שבית המשפט יעניק פרשנות שונה לחוק מזו שהעניק המפקח בשעתו, מאידך גיסא – אוסיף מילים אחדות.

...

טענה זו דינה, אף הוא, להידחות.

מפאת חשיבות הדברים אביאם כלשונם: "נקודת המוצא להכרעתי הייתה אכן, כפי שהסביר בפירוט חברי השופט גרוסקופף, כי זהו אחד מאותם מקרים שבהם היה מקום לדון בשאלות המשפטיות הרלוונטיות לגופן. מסקנה זו מתבקשת מטיב המחלוקת שניטשה בין הצדדים, שהייתה מחלוקת משפטית מהותית. [...] כל הטענות הרלוונטיות ביחס לשאלות המשפטיות שהועלו בבקשת האישור הוצגו כדבעי בבית המשפט המחוזי, אשר אף הוא דן בהן בפועל לגוף הדברים והכריע בהן." (פסק הדין, פס' 59 לחוות דעתה של השופטת ברק-ארז) עינינו הרואות כי הקריטריונים המצדיקים דיון לגופו שאליהם נדרשה השופטת ברק-ארז הם: "מחלוקת משפטית מהותית"; ו"כל הטענות הרלוונטיות [.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

התובע העיד לגבי נסיבות חתימת ההסכם והבנתו על תוכן ההסכם: "קבלתי הודעת דואר אלקטרוני ב-6/9 מעמליה מזכירת בית הספר, היא העבירה אלי את המייל של קרן מנהלת החשבונות ומבקשת ממני לבוא לחתום על חוזה". התובע צירף לתצהירו התכתבות פנימית של הנתבעת, שקדמה לעריכת הסכם 2015, במסגרתה נכתב כי התובע הוחתם בטעות על הסכם שכיר ויש להחתימו על הסכם כעצמאי, כאשר המשך ההיתקשרות עם התובע מותנית בחתימתו על הסכם זה. בהודעת מייל ששלח מר ירון פיקס אל קרן סמאדג'א מיום 31.8.2015 נכתב: "יש להחתים את העובד על חוזה פרילאנסרים החדש מ-1.9.2010 עד סוף שנה"ל תשע"ו קרי 30.6.2016 באותם תנאים ושכר שהיו לו.

אנו נהיה חשופים לתביעה רק עבור השנה שחתם על ההסכם כולל התנאים הנילווים.

התובע הועסק בעבר כשכיר והיה מודע לזכויות הסוציאליות המגיעות לו כעובד, כן היתקשר התובע עם גורמים נוספים במקביל לנתבעת, חתם על הסכמים דומים להסכם 2015 וכן נשא ונתן בנוגע לתנאי ההיתקשרות עמו והתמורה ששולמה לו. התובע העיד במפורש שקרא את הסכם 2015 לפני שחתם וכן אישר כי חלק מהשינויים בהסכם נעשו ככל הנראה לבקשתו.

...

יתר רכיבי התביעה משהגענו למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבעת, בהתאם להלכת כותה, הרי כי אין לבחון את שאלת ההתחשבנות בדיעבד, אף לא לחלופין.

סוף דבר לאור האמור התביעה נדחית במלואה.

בשים לב להליכים בתיק, לרבות הבקשות שהוגשו לאחר תום שמיעת הראיות, התובע ישלם שכ"ט ב"כ הנתבעת בסך 10,000 ₪.

כעבור זמן מה ביטלה המבקשת את ההסכם והשתיים הגישו תביעות כספיות הדדיות לבית המשפט המחוזי.

לאחר מתן תשובה על ידו, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה לחשיפת ההתכתבות, בציינו כי ניחושו של בא-כוח המבקשת היה נכון ולכן פרטים נוספים על אודות תוכנה של ההתכתבות אינם רלוואנטיים לסכסוך שבין הצדדים ואין מקום לגלותם.

מכל מקום, מדובר בתכתובת פנימית חסויה שאין הצדקה לחשוף את תוכנה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ש"ח. ניתנה היום, ‏ו' בטבת התשפ"א (‏21.12.2020).

...

על כן, יש לקבל את בקשת רשות הערעור ולהורות על ביטול החיסיון שהוטל על המסמכים או לחלופין להורות על הוצאתם מתיק בית המשפט עוד בטרם יועבר התיק למותב אחר.

לאחר עיון במכלול כתבי הטענות, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

עם זאת, נוכח הסכמת המשיבה אני מורה על הוצאת המסמכים מתיק בית המשפט והחזרתם לידיה.

ואכן נאמר בספרו של קדמי על הראיות חלק שלישי מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע – 2009 בעמ' 1113 כדלקמן: "מסמכים המכונים "פנימיים", מסמכים אלה כוללים תרשומות והתכתבויות "פנימיות" של הרשות, המשקפות חילופי דיעות, חוות דעת מקצועית וכיוצ"ב המלווים את פעילותה של הרשות ואשר תקנת הציבור מחייבת שלא לחשפם על מנת לאפשר ללוקחים חלק בפעילות להיות "גלויים וכנים" במהלכה של אותה פעילות ומשוחררים מן החשש של החשיפה".

לכן גם אם מדובר היה במסמך פנימי, משנעשה שימוש בחוות הדעת לשם הגשת הצעת פיצוי לתובעים, הרי שחוות דעת זו הפכה לחלק בלתי נפרד מן ההחלטה המנהלית שניתנה שם ואשר עומדת גם במחלוקת במסגרת תביעה זו. בהנתן האמור, סבורני כי גם מטעם זה עמדת הנתבעים שלא לאפשר את העיון אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד של שקיפות, הגינות ותקינות מנהלית והיא פוגעת באפשרות לנהל דיון עינייני ומושכל באחת מן המחלוקות שבין הצדדים.

בשלב זה יישא כל צד בהוצאותיו.

...

לכן גם אם מדובר היה במסמך פנימי, משנעשה שימוש בחוות הדעת לשם הגשת הצעת פיצוי לתובעים, הרי שחוות דעת זו הפכה לחלק בלתי נפרד מן ההחלטה המנהלית שניתנה שם ואשר עומדת גם במחלוקת במסגרת תביעה זו. בהינתן האמור, סבורני כי גם מטעם זה עמדת הנתבעים שלא לאפשר את העיון אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד של שקיפות, הגינות ותקינות מנהלית והיא פוגעת באפשרות לנהל דיון ענייני ומושכל באחת מן המחלוקות שבין הצדדים.

באשר לבקשת התובעים לקבלת עיון בשטר המתנה המקורי, אשר לטענתם הועבר לנתבעת 1, הרי שעה שעולה לכאורה כי אלמלא הומצא המסמך המקורי באותה העת לנתבעת 1 לא הייתה הנתבעת 1 מציעה לתובעים הצעת פיצוי באמצעות באת כוחם דאז, סבורני כי ככל שהמסמך האמור אינו מצוי בידי הנתבעת 1 כטענתה, ראוי היה כי הנתבעת הייתה מגישה תצהיר באמצעות מי מנציגיה המוסמכים ובמסגרתו מתייחסת לסוגיה מדוע המסמך המקורי לא הגיע לידיה כלל או באם הגיע כיצד יצא משליטתה, והכל על סמך בדיקה וחקירה שהייתה הנתבעת 1 מבצעת.

לאור כל האמור דין הבקשה להתקבל.