ביום 29.9.2020 דחיתי את הבקשה האמורה, מהנימוקים שפורטו בהחלטה אשר העקרי שבהם היה כי בנסיבות שבהן המבקשת אינה מיתנגדת להליך ההתמחרות אזי, גם אם היא תזכה בתביעה, יהיה עליה לשאת בהוצאות מימוש לרבות שכר טירחתו של הכונס, בהתאם לחלקה היחסי.
ברע"א 6854/00 היועץ המשפטי לממשלה נ' זמר, פ"ד נז(5) 491, 502 (2003) קבעה כבוד השופטת דורנר: "לצורך שכלולה של זכות אובליגאטורית לזכות התקפה כלפי כולי עלמא נידרש אקט המעביר את הזכות למישור הפומבי. הסכם ממון בין בני זוג, ככל הסכם, תקף אך במישור האישי, ועצם אישורו על ידי בית המשפט, ואפילו ניתן להסכם תוקף של פסק דין, אינו מקים את אותו אקט פומבי ההופך את ההסכם למחייב אף צדדים שלישיים".
בעניינינו, הגם שההסכם כולל היתייחסות ספציפית הן לדירת המגורים והן למגרש, החייב לא חשף את קיומו והמבקשת לא טענה לזכויות על פיו בהליכים הקודמים שהתנהלו ביחס לנכסים אלו.
לנוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה ומחייבת את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות וכן שכר טירחת עורכי דין כדלקמן:
לכונס הנכסים ולמשיב 2 יחד סך של 7,500 ₪
למשיב 3 סך של 5,000 ₪
למשיבה 8 סך של 5,000 ₪.
...
בנסיבות שבהן הסכם הממון נחתם לאחר שהחייב הסתבך בחובות, הוכרז כחייב מוגבל באמצעים, ונפתח נגדו תיק איחוד, בשים לב לכך, שההסכם נחתם שנים רבות לאחר נישואי בני הזוג, מבלי שפרץ ביניהם סכסוך כלשהו אשר יכול היה להצדיק את כריתתו, אני מקבלת את טענת המשיבים כי מדובר בהסכם שמטרתו להבריח נכסים מפני הנושים.
סוף דבר
המשטר הרכושי החל על המבקשת והחייב הוא המשטר הקבוע בחוק יחסי ממון.
לנוכח כל האמור, אני דוחה את התביעה ומחייבת את המבקשת לשלם למשיבים הוצאות וכן שכר טרחת עורכי דין כדלקמן:
לכונס הנכסים ולמשיב 2 יחד סך של 7,500 ₪
למשיב 3 סך של 5,000 ₪
למשיבה 8 סך של 5,000 ₪.