חשיפת הסכם עם עו"ד והחובה לשמור על חיסיון עורך דין

החלטתי מיום 29.12.17 התבססה על קביעתו של בית המשפט העליון ברע"א 5702/17 אלעסם נ' כונס הנכסים הרישמי (20.7.17) [להלן-"עניין אלעסם"] ואשר לפיה חיסיון עו"ד –לקוח אינו חל על סכומי שכר הטירחה, זהות המשלם וחשבנויות המס שהוצאו בעקבות התשלום לעורכי הדין וכי אין חשש לפגיעה בחייבים אשר מכירים ממילא בחובתם לחשוף בפני בעל התפקיד את מצבם הכלכלי הממשי.

זאת מאחר ולטענת החייבים החלטתי מיום 29.12.17 מנוגדת להחלטה מפורשת של הוועד המרכזי של לישכת עורכי הדין אשר החליט בישיבתו מיום 3.10.17 כי: "לישכת עורכי הדין מתנגדים לכל דרישה לחייב עורך דין לחשוף הסכם שכר טירחה שלו עם לקוח. החיסיון שייך ללקוח, רק הלקוח יכול להחליט לוותר על חסיון זה. אם הלקוח עומד על החיסיון, עורך הדין בודאי לא יסכים לחשוף את הסכם שכר הטירחה שלו. אם בתי המשפט מחייבים או כופים בכל זאת לחשוף את ההסכם, עמדת הלישכה היא שהיא מיתנגדת להפרת החיסיון ויש להסביר לבתי המשפט שזו פגיעה בחיסיון של יחסי עורך דין – לקוח". בהחלטתי מיום 3.1.18 דחיתי את בקשת החייבים לאחר שקבעתי כי אין בהחלטתי מיום 29.12.17 חיוב כלשהו המופנה אל ב"כ החייבים ואשר עלול להעמידם בסיכון של הפרת חסיון עו"ד –לקוח שכן מדובר בהחלטה המורה לחייבים עצמם להמציא את המסמכים נשוא הבקשה וכי החייבים, שלהם שייך החיסיון ביחסי עו"ד-לקוח בהיותם "הלקוח", רשאים לוותר על החיסיון.

ב"כ החייבים, בתגובה שהוגשה מטעמו לדו"ח המסכם בעיניין שכר הטירחה, הפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן לאחרונה בב"מ 9361/17 פלונית נ' פלוני (25.4.18) (להלן-"עניין פלוני") ונטען כי מדובר בהלכה חדשה הקובעת כי חיסיון עורך דין-לקוח גובר על זכותם של בן או בת הזוג לקבל מידע מעורך הדין גם אם עולות טענות להברחת רכוש וכספים על ידי בן או בת הזוג תוך היתייעצות עם עורכי הדין.

ב"כ החייבים סיכם וטען כי ההלכה ב"עניין פלוני" מסכמת וקובעת חד משמעית שאין להרחיב המונח "לקוח" על צד ג' ולכן צד ג' שומר על החיסין.

...

זאת מאחר ולטענת החייבים החלטתי מיום 29.12.17 מנוגדת להחלטה מפורשת של הועד המרכזי של לשכת עורכי הדין אשר החליט בישיבתו מיום 3.10.17 כי: "לשכת עורכי הדין מתנגדים לכל דרישה לחייב עורך דין לחשוף הסכם שכר טרחה שלו עם לקוח. החיסיון שייך ללקוח, רק הלקוח יכול להחליט לוותר על חסיון זה. אם הלקוח עומד על החיסיון, עורך הדין בוודאי לא יסכים לחשוף את הסכם שכר הטרחה שלו. אם בתי המשפט מחייבים או כופים בכל זאת לחשוף את ההסכם, עמדת הלשכה היא שהיא מתנגדת להפרת החיסיון ויש להסביר לבתי המשפט שזו פגיעה בחיסיון של יחסי עורך דין – לקוח". בהחלטתי מיום 3.1.18 דחיתי את בקשת החייבים לאחר שקבעתי כי אין בהחלטתי מיום 29.12.17 חיוב כלשהוא המופנה אל ב"כ החייבים ואשר עלול להעמידם בסיכון של הפרת חסיון עו"ד –לקוח שכן מדובר בהחלטה המורה לחייבים עצמם להמציא את המסמכים נשוא הבקשה וכי החייבים, שלהם שייך החיסיון ביחסי עו"ד-לקוח בהיותם "הלקוח", רשאים לוותר על החיסיון.

" סיכומו של דבר, בנסיבות העניין חלה חובה על החייבים לחשוף את זהותו של צד ג' שנטען כי הוא המשלם את שכר הטרחה לבאי כוחם ולגלות את סכומי שכר הטרחה שמשלם צד ג' לב"כ החייבים והחשבוניות שהוצאו על ידי עורכי הדין בגין אותם תשלומים שצד ג' שילם והפרת חובה זו על ידי החייבים מהווה פעולה חסרת תום לב במסגרת הליך פשיטת רגל עם כל המשמעויות הנלוות לכך.

שנית, אני סבור כי אין לראות בצד ג' בנסיבות המתוארות לעיל כ"לקוח" של ב"כ החייבים, ובעניין זה אני סבור כי פסק הדין ב"עניין פלוני" אליו הפנו ב"כ החייבים דווקא מפריך את טענתם הואיל ופסק הדין ב"עניין פלוני" עצמו צויין כי "הרחבת המונח "לקוח" טומנת בחובה אפשרות להרחבה של החיסיון כלפי צדדים אחרים באופן שפוגע, שלא בצדק, בערך של גילוי האמת בהליך השיפוטי" (שם, בפסקה 7 לפסק הדין).

לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אני מורה לחייבים למסור למנהלת המיוחדת לא יאוחר מיום 30.6.18 את מלוא הפרטים הנוגעים לצד ג' המממן עבורם את הייצוג המשפטי, וכן פירוט סכומי שכר הטרחה ששולמו והעתקי החשבוניות, ולא ינתנו על ידי ארכות נוספות לביצוע הוראתי זו. המנהלת המיוחדת תגיש עמדתה העדכנית ביחס לתוכנית הפרעון לאור הנתונים שימסרו החייבים וזאת עד ליום 31.7.18.

מקורו של חיסיון עורך דין-לקוח בס' 48 פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, כאשר סעיף 90 לחוק לישכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, קובע את ההוראה המשלימה לס' 48 הנ"ל, ומורה על קיומה של חובה אתית של עורך-הדין לשמור על החיסיון.

לכן, כאשר לקוח חושף חלק מהמסמכים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו עליהם אמור לחול חיסיון עורך דין-לקוח, אין לאפשר לו לטעון לגבי מסמכים אחרים שלא נחשפו כי הם חיסויים.

דרישתם של הרוכשים משיפטן לגלות תיכתובות שהוחלפו בינו לבין פלג בקשר עם ההסכם, בין שהוחלפו לפני חתימת ההסכם ובין שהוחלפו לאחריו, מעידה אף היא על כך כי לשיטתם לא חל חיסיון עורך דין-לקוח בין הצדדים, וכי ניתן להורות על גילוי ועיון במסמכים שהוחלפו בין פלג לבין מי מהם.

...

לכן, כאשר לקוח חושף חלק מהמסמכים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו עליהם אמור לחול חיסיון עורך דין-לקוח, אין לאפשר לו לטעון לגבי מסמכים אחרים שלא נחשפו כי הם חסויים.

גם אם לא היה די בעניין זה כשלעצמו כדי לראות את הרוכשים כמי שוויתרו על החיסיון (ואינני מחווה דעה בנושא זה), הרי עניין זה מצטרף ליתר הנושאים שצוינו לעיל, ומחזק את המסקנה דבר ויתור של הרוכשים על החיסיון ככל שהיה כזה.

משכך, מתייתר הצורך להכריע בבקשה זו. סוף דבר - לאור כל האמור לעיל אני נעתרת לבקשת הגילוי והעיון במסמכים הבאים: · המסמכים והתכתובות שהוחלפו בין פלג לבין פרץ ורוטשטיין בקשר עם ההסכם וביטולו ובהם המסמכים שהוחלפו בנוגע לקבלת לוחות הפירעון של ההלוואות כאמור בס' ד' להסכם; בקשר לשחרור שיפטן מערבויותיו; בקשר להסכם התקבולים משותפות שחר אמנה; ופניית פרץ ורוטשטיין אל הנאמן מיום 18.12.2017 (ס' 2.2, 2.3.1, 2.3.3, 2.3.4, ו- 2.3.5).

בבסיס הבקשה עומדים שני נימוקים עקריים: טענת הנתבעים לפיה עו"ד שגיא שימש כמגשר לעריכת הסכם 2008 וכמגשר לכל עניין הקשור בהסכם זה. עוד נטען כי בבקשה לזימון, צוין כי נעשתה פניה לעו"ד שגיא ליתן תצהיר אך הוא מסר כי "מאחר וערך את הסכם 2008 עבור כל הצדדים, הוא סבור שאין זה ראוי כי יגיש תצהיר....". על כן, נטען כי : "לעו"ד שגיא חובת סודיות בכובעו כמגשר, וככל שייצג לשיטתו אז, מי מהצדדים להסכם 2008, יש לו חובה לשמור על חיסיון עו"ד לקוח, ולא להעיד נגד מי שהיה לקוחו". התובע מצידו הגיש תגובה לבקשה אשר נתמכה בתצהיר מטעמו.

ועוד מושכלות יסוד ביחס להליך הגישור: "מעצם טיבו מחייב הגישור הליך בלתי פורמלי שבו יוכלו הצדדים לידון באופן פתוח ברגשות, רצונות, צרכים ואפשרויות לפיתרון המחלוקת. הליך שכזה מחייב תיקשורת פתוחה, חופשית וכנה בין הצדדים. תיקשורת כזו יכולה להתקיים רק תחת מעטפת של סודיות. מכאן שהסודיות היא יסוד מכונן בגישור. בלעדיה לא יהי גישור ובלעדיה לא יצליח הגישור. מהצידוק החזק עולה שיש להבטיח הגנה רחבה על דברים שנאמרו במהלך גישור מפני כל חשיפה שהיא". (ד"ר לימור זר גוטמן, "הבטחת סודיות במסגרת הליך גישור" שערי משפט ג(1) תשס"ב עמ' 165).

לעניין בקשה להפנות שאלות לעו"ד ביחס למכתב שערך בשם חלק מבעלי הדין אותם ייצג, נאמר: "המבקש הלין על החלטת בית משפט קמא שהתירה לעו"ד אוחנה שלא להשיב על שאלה הקשורה למכתב או לשיחות בהן הישתתף המבקש, נושא הנמצא בליבת סעיף 1(5) לצוו. מכל מקום, ברי כי המכתב עצמו אינו חסוי, וניתן להציגו בבית המשפט, אך שאלות הקשורות לתוכנו של המכתב והסיבות לשליחתו, נופלים בגדר "דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין לבין לקוחו [...] ויש להם קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח" כאמור בסעיף 48 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971.

...

דא עקא, דווקא בשל המידע הרב שנמסר למגשר עקב טיבו של הליך הגישור (במסגרתו נחשפים הצדדים) ודווקא בשל הניטרליות של המגשר, הרי בכדי שלא לשמוט את הבסיס להליך הגישור, אין לאפשר את עדות המגשר בבית המשפט, בכל עניין הקשור להליך הגישור, בין במישרין ובין בעקיפין.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הגם שנקבע כי החיסיון אינו של המגשר, אלא של הצדדים ועל כן הוא דיספוזיטיבי, עדיין נדרשת הסכמת כל הצדדים לוויתור על החיסיון.

בהינתן עמדת עו"ד שגיא לפיה ערך את הסכם 2008 עבור כל הצדדים, אין מקום לזמנו לעדות בקשר להסכם זה. סוף דבר הבקשה מתקבלת.

לכן, החליט דירקטוריון התובעת בספטמבר 2016 להפסיק את הפרויקט הכושל, "לעצור הדימום", ולסיים את ההיתקשרות עם הנתבעת תוך שמירה על הזכויות.

סכום ההשקעה שעמד על כ-300 מיליון דולר נמחק, והתובעת שילמה למעלה מ-100 מיליון דולר מכוח מערכת ההסכמים שחלה על הצדדים.

ההסדר היתייחס לשאלת החסיונות והחריג מחובת הגילוי מסמכים שחל עליהם חסיון עו"ד לקוח.

התובעת העבירה רשימת מסמכים חיסויים, אך לא כללה את הנושא העקרי של המסמך אלא תאור שלו, וכללה ברשימה תיכתובות בין מכותבים שאינם עורכי דין.

התובעת נענתה לשתי הדרישות הראשונות, אך לא לשלישית לאחר שהבהירה כי מדובר במסמכים חיסויים על פי דין, בין מכוח חיסיון עו"ד לקוח; בין מכוח חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת משפט ובין מכוח חיסיון מסמכים שהוכנו לקראת מו"מ לפשרה.

אין צורך לחשוף מיילים נוספים המצויים בשרשור מתחת למייל זה. יש לשים לב כי תיכתובות פנימיות, המוחלפות במסגרת ישות אזרחית, אינן נהנות מהגנה כמו התרשומות הפנימיות המוחלפות ברשויות מינהליות (יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 797 (2021)).

...

המשיבה טוענת שיש לדחות את הבקשה.

ג) הוא הדין בנוגע בפריט 3.3 שהוא המשך ישיר לפריט 3.2 ד) בכל הנוגע בפריט 3.4 אני סבור שאין לגלות את רובו למעט החלק העליון של התכתובת, קרי רק את הדואר האלקטרוני מקובי אלטמן לאלי גלזר בנושא "Harmonize" שמתחיל במילים "at least" ונגמר במשפט שמתחיל במילים (I will explain…"").

מדובר בהכנה לחילופי דברים חיצוניים, שלא שוכנעתי שיש הצדקה ממשית למנוע את גילויו, ואף ספק בעיני אם הוא נכלל תחת חיסיון כלשהו.

הבקשה מתקבלת בחלקה ונדחית ברובה.

ביום 9.6.2021 השיב התובע (נספח א' לכתב ההגנה): "כפי שצוין מראש, בטרם תחילת הטיפול המשפטי וכפי שהובהר במפורש בהסכם שכר הטירחה, התשלום בעבור השרות המשפטי ישולם באמצעות העברת מקדמות של 50 שעות עבודה בכל פעם. לצערי אני נאלץ לעצור את הטיפול המשפטי עד להסדרת התשלום. אציין כי כבר עכשיו אנו מצויים בחריגה של עשרות שעות עבודה (כ-30 שעות עבודה) בגין הטיפול המשפטי שניתן עד כה. ככל שברצונך להמשיך את ההיתקשרות עמנו, נבקש להסדיר את התשלום באופן מיידי לאור לוח הזמנים הציפוף ואף להערך להעברת תשלומים נוספים לאור הקף העבודה הרב הצפוי שאנחנו מעריכים. ככל שברצונך להחליף ייצוג משפטי או אף לייצג את עצמך, אנא עדכני בהקדם, אותנו ואת בית המשפט, כדי שתספיקי להגיש את כתבי הטענות מצידך עד ליום 24.6.2021 כפי הקבוע בהחלטה". ביום 10.6.2021 נתבעת 2 ביקשה הבהרות לגבי הקף השעות שחויבו ובמענה לכך השיב התובע ביום 10.6.2021 כדלקמן (נספח א' לכתב ההגנה): "די שתעייני בפירוט העבודה שנעשתה בהתאם לשעות שנשלחו אלייך בסוף כל חודש וכן במאות עמודי המסמכים שהועברו אלינו בעשרות מיילים לבחינה ומעבר לצורך הכנת המסמכים שהועברו לעיונך... ככל שסגנון העבודה שלנו לא מתאים לציפיותיך, כמובן שאין חובה לעבוד אחד עם השני, אך נבקש כמובן להסדיר את גמר החשבון. לפיכך נודה על הסדרת התשלום באופן מיידי. אם לא כן, אין לנו הברירה אלא לחדול מייצוגך. מצ"ב לעיונך הודעה על הפסקת ייצוג בנושא. אנא השלימי את כתובת המצאת כתבי טענות וחתמי עליה (בנוגע אליך ובנוגע לסנסוליק בע"מ) ואנו נפעל להגשת ההודעה לבית המשפט". במענה לכך השיבה נתבעת 2 באותו יום: "אין לי בעיה להפסיק את הייצוג עכשיו ולהחזיר בעוד שבועיים כשאני אעביר אליך את הכסף. אני רק מנסה להיות הוגנת ולומר לך את הדברים כהויתם... אמרתי לך שהתשלום מתעכב במספר שבועות במקום למשוך אותך באף עם הבטחות סרק של 'מחר'. אז לא 'מחר' אלא בעוד מספר שבועות אבל הכסף בדרך, זה לא שלא שריינתי את הסכום דוקא כן, אבל אם זה לא מקובל עליך אז תפסיק את העבודה עד שהתשלום יועבר. מה שכן, יועבר יותר מ-50 שעות עבודה מראש וזה בסדר כי אמרת שנוצלו כבר קרוב ל-30. בנתיים אני עובדת על המקדמה הבאה וזו שאחריה...". לאחר תיכתובת זו הפסיק התובע את הטיפול המשפטי בתיק ובתוך מספר ימים הנתבעות שכרו את שירותיו של עורך דין אחר לצורך המשך הטיפול בתיק והשלמת כתב ההגנה, וזאת בתעריף שעתי דומה (חשבונית עסקה מיום 18.7.2021 הוגשה לתיק ביום 5.8.2021).

הקושי בבחינת סבירות הקף שעות עבודה על-ידי בית המשפט מיתעצם שעה שלעיתים הלקוח מעוניין לשמור על חיסיון דברים שהוחלפו בינו לבין עורך דינו ולא לחשוף אותם בבית המשפט על מנת שלא ייפגע עניינו לנוכח פומביות הדיון.

התובע הוא זה שערך את פירוט השעות שנשלח לנתבעות על גיליון אקסל בהתאם לדיווחים שקבל מעורך דין פולק שעבד עמו על התיק בשיחות טלפון עם עורך דין פולק או בהתכתבות בדואר אלקטרוני (רשומי השעות שערך עורך דין פולק בזמן אמת לא הוגשו).

...

אין בידי לקבל את טענתה של נתבעת 2 כי חוסר הגמישות הנטענת של התובע לעניין מועד התשלום מצדיק לשלול את שכר טרחה לו הוא זכאי בגין העבודה שנעשתה.

סוף דבר הנתבעות יישאו בשכר טרחת התובע בסך כולל של 12,842 ₪ (70% מסכום התביעה) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

האחד הוא שאני סבור שיש ממש בטענות הנתבעות שהתובע לא היה קשוב דיו לדרישותיהן הלגיטימיות למתן הסברים והבהרות בגין החיובים שבגינם נדרש תשלום; הסברים שניתנו רק במשפט.