דיון והכרעה
המסגרת הנורמאטיבית
חשיפה תעסוקתית לחומרים מסוכנים, תוך כדי שאיפה מתמשכת שלהם לאורך זמן, עשויה להיות מוכרת כתאונת עבודה במסלול המקרוטראומה (עב"ל 10490-10-16 מועדים לשמחה נ' המוסד לביטוח לאומי (19.10.17, והאסמכתאות שם)).
במסגרת עבודתו נחשף התובע לחומרים הבאים: טינל, ,MEK צבעי פריימר, בדיל וחומר הלחמה מסוג פלאקס".
...
האם הוכחה חשיפה לחומרים מסוכנים בשנים 1997 עד 2019?
לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורים אנו כי דין טענת התובע ביחס לחשיפה לחומרים משנת 1997 ואילך להידחות על הסף, שכן בכתב התביעה טען התובע לחשיפה רק עד לשנת 1997, ורק בתקופת עבודתו בתעשייה האווירית.
כמו כן, התובע לא צירף כל ראיה שבכתב הנוגעות לחשיפה לחומרים בתקופה זו;
שנית בכל הנוגע לתקופה שלאחר שנת 1999, בה חזר התובע לעבוד בתעשייה האווירית, הרי שמהשאלון למעסיק (שהוגש לתיק במהלך דיון ההוכחות, סומן כמוצב נ/3) עולה שהתובע לא נחשף לחומרים מסוכנים בתקופה זו. נוסיף, כי בתום דיון ההוכחות הצענו לתובע (עמ' 13 ש' 9) לזמן לעדות את איש התעשייה האווירית שמילא שאלון זה, על מנת שיאמת או יפריך תוכנו, אך באת כוח התובע ויתרה על העדתו, ומשכך בנסיבות העניין, אין לנו אלא להניח לחובתו של התובע כי ככל שהיה מעיד נציג התעשייה האווירית, היה חוזר על המידע שמסר בשאלון, שלפיו כאמור התובע לא נחשף לחומרים מסוכנים בתקופה זו;
ולבסוף דומה שאף התובע עצמו היה מודע לחולשת טענותיו ביחס לתקופה זו, שכן הוא הודה שבתקופה זו היתה חשיפתו לחומרים מסוכנים לכל היותר "מינורית" (כך בלשונו, ראו בסעיף 22 לסיכומיו, וכן ראו בעדותו עמ' 6 ש' 22);
האם הוכחה חשיפה לחומרים בשנים 1988 עד 1997 ?
לאחר שבחנו את מסכת הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענות התובע אף ביחס לשנים 1988 עד 1997, וננמק:
ראשית ביחס לתקופה זו התובע טען בתצהירו כי נחשף לחומרים בעת שעבד כעצמאי בתיקון מכשירי טלוויזיה, וידאו ומערכות סטריאו.
נבהיר, כי גם כאן דין התביעה להידחות על הסף, שכן מעיון בכתב התביעה עולה שהתובע טען בגידרו אך ורק לחשיפה לחומרים במהלך עבודתו בתעשייה האווירית, ללא כל אזכור לכך שעבד בכלל כעצמאי בתיקון מכשירים חשמליים תוך חשיפה – כך לשיטתו – לחומרים מסוכנים;
שנית דין התביעה ביחס לתקופה זו להידחות גם לגופה, שכן ביחס לשנים אלה התובע לא הציג מסמכים כלשהם שיש בהם לתמוך הן בטענותיו לעניין היקף העבודה והן בטענותיו לעניין עצם החשיפה לחומרים;
ושלישית התובע אמנם העיד בעניין זה את אחיו מר יצחק רחמינוב, שלפי טענתו סייע לתובע בעבודתו בתקופה זו שלוש עד ארבע פעמים בשבוע, אך מאחר שמדובר בבן משפחה, דהיינו בבעל אינטרס, לא מצאנו שדי בעדותו זו כדי לתמוך בטענות התובע.
לסיכום
התביעה נדחית ככל שהיא מתייחסת לחשיפה לחומרים מסוכנים מאז שנת 1988.
