חשיפה לאבק בעבודה הגורמת לבעיות נשימה

במקביל יתכן כי חשיפה לאבק כללי יכולה להשפיע על התפתחות של החמרה בנזלת אלרגית בגלל גירוי חוזר, אך בטח לא יכול לגרום להתקף של אסתמה ובפרט לאחר סיום החשיפה.

המומחה השיב לשאלות ההבהרה בחוות דעת מיום 24.11.20, כדלקמן: לשאלה: "האם נכון שפרקטיקה רפואית מקובלת כוללת שמיעת סיפור המחלה מפיו של הנבדק עצמו?" השיב המומחה: "פראקטיקה רפואי מקובלת בבדיקה של חולה כוללת אנמנזה (היסטוריה רפואית והליך התסמינים?) מפי החולה כאשר הוא מסוגל לתת". לשאלה: "האם נכון שפרקטיקה רפואית מקובלת כוללת בדיקה פיזיקלית של הנבדק?" השיב המומחה: "פראקטיקה רפואית מקבלת כולל בדיקה פיזיקלית על מנת לאבחן את הבעיה". לשאלה: "האם נכון שסעיפים 1- 2 מהוים גורם חשוב בקביעת התחלואה של נבדק בכלל ותחלואה תעסוקתית בפרט?" השיב המומחה: "כאשר אין איבחנה ועליך לאבחן את החולה אתה חייב את שני הסעיפים הראשונים ברפואה בכלל ובתעסוקתית בפרט". לשאלה: "האם בטרם כתיבת חוות דעתך ביצעת את סעיפים 2-1?" השיב המומחה: "לא בצעתי לא א ולא ב לפני כתיבת חוות הדעת שלי כמקובל בחוות דעת מסוג זה היות והוא מתבסס על התיק הרפואי של החולה ועל העובדות שנקבעו בבית הדין". לשאלה: "האם נכון שנזלת אלרגית ואסטמה מתקיימים לעיתים קרובות באותו נבדק?" השיב המומחה: "אצל חולים עם נזלת אלרגית יש אסטמה בכ- 40% מהמקרים ובחולים אסתמטיים יש נזלת אלרגית בשיעור עד 90% לפי פרסומים". לשאלה : "האם נכון שקיומה של נזלת אלרגית אינה שוללת קיומה של אסטמה באותו נבדק?" השיב המומחה: "אכן אין שלילה של קיום בו זמני של נזלת אלרגית ואסתמה אצל נבדק אחד". לשאלה: "האם אתה מסכים כי התובע לוקה באסטמה?" השיב המומחה: "התובע סבל מנזלת אלרגית והתפתח שלו (צ"ל: התפתחה אצלו, ד.ח.ז) אסטמה ממנה הוא סובל" לשאלה: "האם אסטמה זו נרשמה כאבחנה ברשומי קופת החולים טרם תחילת עבודתו? אם כן באיזה תאריך מופיע מיסמך זה?" השיב המומחה: "איבחנה של אסתמה מופיעה בתיק הרפואי רק בשנת 2017 ולא טרם תחילת עבודתו. טרם תחילת עבודתו יש איבחנה של נזלת ודלקות של הסימפוניות לעיתים קרובות, כבר בילדות". לשאלה: "האם נכון שלא הוזכרה כל תחלואה נשימתית של התובע הנ"ל בטרם החל לעבוד בחברת התרופות באף אחד מסיפורי המחלה שנלקחו על ידי כלל הרופאים -רופא מישפחה, רופא ריאות, רופא אלרגיה, ורופא תעסוקתי שבדקו את התובע ?" השיב המומחה: "לא נכון, כתבתי בחות דעתי כי כבר ב-1991 יש רישום על מחלה נשימתית של הסימפונות (ברונכיטיס) וכך מספר פעמים בשנה (על פי הרישום הידני) כולל דלקת ריאות ב-1995. לאחר מכן מופיע במהלך הביקורים אצל הרופא המטפל, איבחנה של נזלת אלרגית ב- 31.1.2002. (רשומות מצורפות)". לשאלה: "האם נכון שרופא תעסוקתי ד"ר טרייבר בבדיקתו את התובע בתאריך 24.8.18 ו-21.8.18 תיאר חשיפה גבוהה לאבק תרופות?". השיב המומחה: "לא צורפו ביקורים של ד"ר טרייבר לשאלות, כך שאינני יכול להתייחס אך גם אם נכתב ע"י ד"ר טרייבר, חשיפה גבוהה לאבק תרופות, לא ניתן להעריך ערך של חשיפה על פי בדיקת החולה, גם כשאתה מומחה ברפואת ריאות וברפואה תעסוקתית כמו ד"ר טרייבר אלא רק על פי ניטור סביבתי שמתבצע במקום העבודה, אבל אין בידינו וגם לא בידיו של ד"ר טרייבר ניטור שכזה, בנוסף אין משמעות לחשיפה ל"אבק תרופות" כמו שהנבדק נמצא רגיש לעץ זית ולאבק בית הוא יכול להיות רגיש לחומר ספציפי א וב ואפילו ג אבל לא ל"אבק תרופות".

...

מנגד טען הנתבע, כי דין הבקשה להידחות.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בחומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה שלפני לא קיימת הצדקה למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף.

בניגוד לטענת התובע, סבורני כי הן חוות דעתו של המומחה והן המענה שנתן לשאלות ההבהרה מנומקים היטב, ומבוססים על החומר הרפואי שעמד בפניו, בשים לב לתשתית העובדתית שנקבעה על ידי בית הדין ושעל בסיסה התבקש המומחה לחוות דעתו, וכי אלה עומדים במבחן ההיגיון והסבירות.

בנוסף, אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה שגה המומחה בכך שהסתמך על מבחן ההרחקה, מאחר שמשך ההימנעות מהאלרגן בסופי שבוע הוא קצר, ומשכך אינו מאפשר לצפות בשיפור.

בנסיבות אלה, ובהעדר טעם ממשי אחר המצדיק מינוי מומחה אחר, סבורני כי דין הבקשה למינוי מומחה אחר - להידחות.

בחוות דעתו קובע המומחה, כי בעיות הנשימה לא נגרמו לתובע כתוצאה מתנאי עבודתו, אלא, עקב אטופיה בולטת וברורה בכל המדדים.

המומחה הרפואי צין בחוות דעתו: "אינני יכול לקבוע שכתוצאה מהחשיפה לאבק גיר נגרמה החמרה בלתי הפיכה של האסטמה. לאורך שנים סובל מאותן תופעות, בתפקודי הריאות שבוצעו לאחרונה, נרשם כי אין שתוף פעולה מצד החולה, כך שבקלות ניתן לגרום להחמרת הממצאים בתרשימי הזרימה. לא מצאתי כל עדות להחמרת הסימפטומים בעת או זמן קצר לאחר החשיפה לאבק גיר בשיעורים". המומחה קבע כי מבחינה קלינית לא ניתן לקבוע האם יש החמרה ברורה במצבו של התובע.

...

האם נכון כי קיים קושי למצוא שאריות סיליקה בחלוף 20 שנה ויותר מגמר השימוש בגירים, ואם כן, האם וכיצד יש באמור להשליך על מסקנתך? בעקבות שאלות הבהרה שהופנו אליו, נתן המומחה ביום 19/1/14 חוות דעת ממנה עולה כי יזם מעצמו פנייה לפרופ' ליזי פיירמן (אצלה נבדק התובע), הגיע עמה לסיכום בנוגע לקבלת התובע לבירור במחלקתה והתייעצות עם רופא מומחה נוסף בתחום, כמו כן ביקש המומחה בדיקת מבחן לכרום, לבחינת קיום או החמרת אסטמה כתוצאה מחשיפה לכרום, המומחה ציין, כי את הבדיקות ניתן לבצע ע"י קבלת התחייבות מקופ"ח. בהחלטה מיום 23/1/14 הצדדים נתבקשו להגיב באשר להמלצות המומחה.

בנסיבות אלה אני מורה כי אל המומחה יועברו תוצאות הבדיקות הנוספות - עמודים 4-14 בלבד מתוך חוות הדעת, לשם השלמת חוות דעתו.

לאור כל האמור, אינני מוצא קשר בין חשיפת התובע לאבק הגיר ולקיום אסטמה קלה".

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת כלל החומר המצוי בתיק, שוכנענו, כי יש הצדקה, בנסיבות המיוחדות של המקרה, למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הריאות.

התובע נחשף בעבודתו לדלקים מסוג דלק אוקטן 95 וסולר, לאבק המצוי במחסן וכן לאדי דלק שיוצאים בפעולת העברת הדלק במשאבות.

מחד, הוא טוען בסעיף 6 לסיכומיו כי "... לא סבל התובע ממחלת האסטמה או ממחלות נשימה אחרות טרם תחילת עבודתו בתחנת הדלק". מנגד, הוא טוען בסעיף 12 לסיכומים שהוא "... טוען לקש"ס על דרך של החמרת מחלתו (ולא על דרך של גרימה). כלומר, שעבודתו בתחנת הדלק וחשיפתו לאדי הדלק שם, החמירו את מחלות הנשימה שלו" (דגשים במקור).

עוד נזכיר ביחס לכך, כי בהחלטת המינוי צוין במפורש שאכן "התובע סבל טרם עבודתו בתחנת הדלק מבעיות נשימתיות". כך או כך, ובנגוד גמור לטענות התובע בסיכומיו (ראו סעיף 15), המומחה כן היתייחס במפורש לסוגיית ההחמרה במסגרת חוות דעתו.

...

במקרה שבנדון, לא מצאנו בטענות התובע במסגרת סיכומיו כל טעם חדש ו/או אחר אשר מצדיק דחיית חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין, אשר חזר והתייחס כאמור לעיל לעניינו של התובע.

טענה נוספת של התובע שדינה להידחות, היא הטענה כי גם אם אין כל תלונות בגין החמרת מצב בתיקו הרפואי, לא ניתן להניח כי החמרה זו לא התרחשה כלל (סעיף 17 לסיכומים).

גם טענה זו דינה להידחות כליל, משלושה טעמים ושאותם נפרט להלן.

לסיכום – דין התביעה שלפנינו להידחות וכך אנו מורים.

באשר לגורם הסיכון של רגישות לקרדית האבק ופריחת עץ הזית, בפרט, הבהיר המומחה, כי אף אם זו גרמה לבעיות הנשימה מהן סובל התובע (מבלי לקבוע שאלה הם אכן פני הדברים), הרי שזו אינה קשורה לתנאי עבודתו, שכן בשל הרגולציה הקפדנית במפעלי תרופות, לא סביר שהתובע נחשף לקרדית האבק או לאבקנים של עץ הזית דוקא במקום העבודה.

...

סוף דבר על יסוד חוות דעתו של המומחה הרפואי, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שמתקיים קשר סיבתי בין מסוג החמרה בין הנזלת אלרגית ממנה סובל התובע לבין תנאי עבודתו, ואילו תביעת התובע ביחס למחלת האסטמה – נדחית.

אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה יש לחייב את הנתבע בהוצאות משפט עו"ד על הצד הגובה נוכח התמשכות ההליך.

משכך, בשים לב לתוצאת ההליך, ולכך שהנתבע נתן את הסכמתו להכיר בהחמרה בנזלת האלרגית עוד בטרם ניתן פסק דין, ולכך שיתר טענות התובע נדחו, סבורני כי יש לפסוק הוצאות על הצד הנמוך.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו? (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

המומחה אף חזר על קביעתו, לפיה מי שסובל מאלרגיה נמצא בסיכון מוגבר לפתח אסטמה בהשוואה לכלל האוכלוסיה, תוך שהוא מוסיף כי התובע החל לסבול מבעיות בדרכי הנשימה 20 שנים לאחר מועד חשיפתו.

המומחה אף מציין כי מתיקו הרפואי של התובע לא ניתן ללמוד שהיה מוגדר כ"עובד חשוף לאבק מזיק", הגם שעבד בסביבה שהיה בה אבק פחם.

...

לסיכום, טען התובע כי יש להעדיף את האבחנות הרפואיות של רופאי התובע על פני חוות דעתו של המומחה, אשר מלאה בפגמים.

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובחוות דעתו של המומחה, הגעתי למסקנה כי דין התובענה להדחות, וזאת בהסתמך על האמור בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה במספר סבבים, ואפרט.

בהקשר זה יצוין, כי הנתבע טען בסיכומיו להיעדר רלוונטיות למבחן זה, אך אין בידי לקבל טענה זו בנסיבות העניין; היות והתובע יכל לשאול את המומחה ביחס לכך במסגרת שלושה סבבי שאלות הבהרה נוספים שהיו לאחר מתן תשובתו בעניין.

מכל האמור לעיל עולה כי בנסיבות המקרה דנן, המומחה לא סטה מהתשתית העובדתית, אלא בחן את המקרה לפי נתוניו הרפואיים של התובע, והכל באופן כרונולוגי וברור.