חשיבות גני ילדים כאינטרס ציבורי לפי ועדת הערר

בעניינינו, הועדה המקומית וכמוה גם ועדת הערר, הפעילו את שיקול דעתן המקצועי-תיכנוני וערכו איזון בין הצורך הצבורי בגן הילדים מזה, לבין אינטרסים חשובים אחרים כגון הבטחת תנאי הבטיחות בגן, צורכי הקהילה ושמירה על רווחתם ואיכות חייהם של תושבי האיזור מזה.

...

התנהלות זו מבטאת אי-ניקיון כפיים קיצוני, ולוּ בשל כך היה מקום לדחות את העתירה, והערות בית המשפט המחוזי בעניין זה מילים כדרבנות הן. מלבד האמור, גם מעבר לנדרש, בחינת העניין לגופו מוליכה למסקנה כי הוא אינו מגלה עילה לקבלת הערעור.

מסקנה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה כי הוועדות ניאותו בתחילה להתיר את השימוש החורג בכפוף לתנאים, בעוד שהמערער קבע עובדות מוגמרות כראות עיניו.

עוד גרס המערער כי "אין סיבה בעולם שלא לאשר את הפעוטון" וכי לא הוכח שהפעלת הגן פגעה ברווחת התושבים, כך ששגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי המערער "לא עמד בתנאים". טענות אלו דינן להידחות, ולוּ מהטעם שקביעת בית המשפט לפיה המערער לא עמד בתנאים אינה מתייחסת רק לשאלה האם הפעלת הגן פגעה באיכות חיי התושבים אם לאו, אלא בראש ובראשונה לכך שהוא לא עמד בתנאים שנקבעו בהחלטת ועדת הערר הראשונה.

ההיגיון העומד בבסיס קביעות אלה הוא שועדת הערר היא גוף ביקורת ייעודי לתחום רשוי בתי ספר וגני ילדים ובזאת מומחיותה.

בין היתר, האנטרס הצבורי והחברתי להבטיח חינוך נאות לכל ילד בישראל.

וכפי שנפסק: "דומה שאין צורך להכביר מילים בדבר חשיבותה של רמה פדגוגית נאותה במוסדות לימוד ובמיוחד בגני ילדים, אליהם נשלחים ילדים בראשית חייהם ורוכשים מיומנויות ראשונות החיוניות להמשך התפתחותם. חשיבות זו לא נעלמה מעיני המחוקק והנה תכליתו העיקרית של החוק" (עמ"נ (ת"א) 102/09 ‏אלזוהור גני ילדים ומעונות יום בע"מ נ' משרד החינוך והתרבות (16.6.2009), (להלן: עניין אלזוהור)).

...

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 10 נוקט לשון "רשאי" ובהתאם לשיקול הדעת שניתן למשיב בהחלטות מקצועיות באשר להענקת רישיון למוסד חינוכי.

סוף דבר, דין הערעור להידחות.

נושא העתירה: עתירה שהוגשה כנגד החלטתה, מיום 23.10.2017, של המשיבה 1, ועדת הערר מחוזית לתיכנון ובניה תל אביב, לפיה נדחה הערר שהוגש על-ידי העותרים כנגד החלטת המשיבה 2, הועדה המקומית לתיכנון ובנייה תל אביב, שהתירה למשיבה 5 שימוש חורג לגן ילדים בבניין נשוא העתירה.

המשיבה 1 קיבלת את טענות הועדה לפיהן לאחר בחינה נמצא כי הבקשה תואמת את התכנית (סעיף 38 לסיכום המשיבה 1).

כמו כן, טוענת הועדה המקומית כי אין משמעות להעברת הגן מרחוב אחד לרחוב אחר (סעיף 36 לסיכומי הועדה המקומית) ואין המדובר במטרד חריג, אלא כזה הנידרש בשל האנטרס הצבורי שבהפעלת גני ילדים לגיל הרך.

חשוב לזכור כי ועדות תיכנון אינן מוגבלת לכלל סופיות הדיון, וכי האנטרס הצבורי מחייב שועדות התיכנון ישקלו את החלטותיהם מעת לעת, כפי שנידרש בשל הנסיבות המשתנות.

...

נושא העתירה: עתירה שהוגשה כנגד החלטתה, מיום 23.10.2017, של המשיבה 1, ועדת הערר מחוזית לתכנון ובניה תל אביב, לפיה נדחה הערר שהוגש על-ידי העותרים כנגד החלטת המשיבה 2, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב, שהתירה למשיבה 5 שימוש חורג לגן ילדים בבניין נשוא העתירה.

באשר לטענת בדבר הפגיעה בזכות הטיעון של העותרים, בשל העובדה שלא זומנו לסיור שנערך על-ידי המשיבה 2 ביום 20.3.2017 ולסיור שביצעה המשיבה 1, אין בידי לקבל טענה זו. עתירה זו הינה הפעם החמישית בה משמיעים העותרים את טענותיהם בפני ערכאה כזאת או אחרת.

סוף דבר: העתירה נידחת.

בקשת העותרים לעיכוב הוצאת ההיתר- נדחית.

ישנו אינטרס צבורי בקיום גני ילדים וזהו הכרח בל יגונה.

הפסיקה עמדה על חשיבותם הציבורית של גני הילדים לגיל הרך שאינם מצויים באחריות הרשויות המוניציפאליות, והפעלתם באיזורי מגורים.

בנוסף טוענת הועדה המקומית כי ועדת הערר לא נתנה את המשקל הראוי לצורך הצבורי האקוטי לגני ילדים בסביבה ולכך שהועדה המקומית היתנתה את מתן ההיתר לשימוש חורג בתנאים, שיש בהם למזער את המטרדים לכאורה הנובעים מהפעלת הגן.

...

המסקנה אליה הגעתי היא כי בבחינת מאזן הנוחות הכף נוטה בבירור לטובת השכנים.

החלטת ועדת הערר מצויה בלב שיקול הדעת התכנוני-מקצועי של ועדת הערר, אשר קיבלה את החלטתה לאחר הליך ראוי, ולאחר ששקלה את כל השיקולים הרלבנטיים והגיעה למסקנה בדבר מיצוי השימוש החורג המטריד בבית כגן.

ספק אם תצלח דרכם של המבקשים להראות בעתירתם כי החלטה זו ניתנה על ידי ועדת הערר בחוסר סבירות קיצוני וכי היא מצדיקה התערבות של ערכאה זו. על יסוד מכלול נימוקים אלה הבקשה נדחית.

יש ליתן מענה לצורך הצבורי החשוב של גני ילדים לגיל הרך לכלל הילדים מכל השכונות ברחבי העיר [ראה: עת"מ (מרכז) 53288-10-15 אורית צפריר נ' ועדת הערר המחוזית לתיכנון ובניה, מחוז מרכז (פורסם בנבו, 29.5.2016)] וממילא, בעניינינו, טוענת ועדת הערר, שנראה כי קיים צורך אמיתי לגן ילדים לגיל הרך באיזור זה דוקא.

לכן, כדי שוועדת הערר תסטה מהחלטתה של הועדה המקומית, היא צרכה להחליט: שיש בפניה עובדות חד משמעית לפיהן הועדה המקומית טעתה בקביעת העובדות, וכי מסקנותיה של הועדה המקומית הן בלתי סבירות במידה קיצונית ובלתי מאוזנות.

לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בהחלטת ועדת הערר בערר (ת"א) 5077/01 וינברג נ' הועדה המקומית, [פורסם בנבו] פס' ד' (19.3.2001) (להלן: ערר וינברג): "מספרם הגדול של גני ילדים פרטיים הפועלים כשימושים חורגים כימעט בכל איזור מגורים מעיד על קיומו של צורך צבורי בקיומם. גם בתקופת הכנתה ואישורה של תכנית המתאר היוו הגנים הפרטיים תופעה פחות מקובלת, הפכו אלה לצורך צבורי של ממש בחברה המודרנית של ימינו, בה מקובל ששני בני הזוג יוצאים לעבוד וילדים הולכים לגן בטרם הגיעם לגיל חינוך חובה." ברוח זו התבטא גם השופט מודריק בעת"מ (ת"א) 14/98 אוסקר נ' לוריא, [פורסם בנבו] פד"מ ב(2) 21, 36-35 (1998): "[...] הקמתם של פעוטונים ומסגרות חינוך לילדים רכים בשנים מהוה אינטרס צבורי ראשון במעלה במציאות החיים המודרנית." (ראו גם: עת"מ (ת"א) 1155/00 צעירי נ' ועדת ערר מחוז מרכז [פורסם בנבו] (15.10.2001) (להלן: עניין צעירי); עת"מ (ת"א) 1919/03 כבירי נ' הועדה לבניין ערים [פורסם בנבו] (30.5.2005))".

...

אני סבור, כי מסקנות ועדת הערר בהיבט זה, אינן מבוססות דיין ובשל כך אינן סבירות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מוצא לנכון לקבל את העתירה ולהחזיר על כנה את החלטת הוועדה המקומית.

לאור האמור, אני מחייב את המשיבים 3-4 ביחד ולחוד לשלם שכ"ט עו"ד בסך כולל של 13,500 ₪: לעותרת - סך כולל של 8,100 ₪ ולוועדה המקומית - המשיבה 2 סך כולל של 5,400 ₪).