מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית

חשוד בתקיפת בתו שוחרר למעצר בית

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2016 בעליון נפסק כדקלמן:

הליכים קודמים העורר נעצר ביום 12.12.2015, בשעה 13:40, בחשד של איומים ותקיפת בת זוגו.
אכן, שיחרור בערובה בתנאי מעצר בית נחשב, ככלל, כמגבלה החריפה ביותר (למעט, כמובן, מעצר סגור) על חירותו של החשוד, ואולם אין להקל ראש במיגבלות אחרות, כגון: חובת מגורים "באיזור, בישוב או מקום בארץ שיקבע" (סעיף 48(א)(3)); איסור יציאה מהארץ (סעיף 48(א)(2)); חובת התייצבות בתחנת המישטרה במועדים שייקבעו (סעיף 48(א)(8)), ועוד.
...
השופט א' שהם: השאלה המונחת לפתחנו במסגרת ערר זה היא: האם סמכות הארכת המעצר לתקופה שלא תעלה על 5 ימים, בהתאם לסעיף 17(ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), לצורך גישור בין תום החקירה ועד להגשת כתב האישום, חלה גם על שחרור בערובה ל"מעצר בית", לפי סעיף 48(א)(9) לחוק המעצרים? מאחר ששאלה זו טרם הוכרעה בפסיקתו של בית משפט זה, החלטנו ליתן למבקש, בהסכמת המשיבה, רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי, ולפיכך יקרא המבקש משלב זה ואילך: העורר.
לסיכום, אציע לחבריי לדחות את הערר, ככל שהדבר נוגע לשאלה העקרונית שהונחה לפתחנו.

בהליך ערר מ"ת (עמ"ת) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

בית המשפט קמא ציין כי לאור הילכות בית המשפט העליון בסוגיית המעצר בתיקי תעבורה במקרים חריגים, המאסרים הארוכים שריצה המשיב, בין היתר בגין עבירות של הפרת הוראה חוקית והמשמעות שיש לתת לעניין זה כאשר בוחנים את מידת האמון שיש לתת במשיב ובנסיבות המקרה כאן, אין מקום להסתפק בשחרור לחלופת מעצר, אך ניתן להורות על מעצר בפקוח אלקטרוני.
קדם להגשת ההודעה שימוע שנערך למשיב בעקבות הזמנתו לחקירה בחשד לתקיפת סתם (בת זוג) והיזק לרכוש מיום 28.9.21.
לאחר שבית המשפט עיין בחומרי חקירה המלמדים על קיומו של חשד לבצוע עבירות של תקיפה סתם של אישתו של המשיב והיזק לרכוש, אותן ביצע לכאורה במקום המעצר שבו שהה המשיב בפקוח אלקטרוני, קבע בית המשפט קמא כי אין מקום להורות על מעצרו בפקוח אלקטרוני באותו המקום.
...
האירוע בתאריך 29.9.21 כאשר המשיב שיכור ומבצע, לכאורה, עבירות נוספות בעת שהוא שוהה במעצר בפיקוח אלקטרוני, רק מחזק עוד יותר את המסקנה כי קשה לתת אמון במשיב.
על יסוד הנימוקים האמורים, אני סבורה כי נפלה שגגה תחת ידי בית המשפט קמא וכי לא היה מקום לשחרור המשיב למעצר בית.
לפיכך, אני מורה על קבלת הערר ועל מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

המבקש נעצר ביום 11.10.2020 בחשד לבצוע עבירה של תקיפה חבלנית בבת זוגו.
לאחר שעיין בתיק החקירה ונתן דעתו להתפתחות שחלה בחקירה מאז הדיון בבית משפט השלום קבע בית המשפט המחוזי כי "קיים חשד סביר כי המשיב [המבקש – י' א'] מעורב בעבירות המיוחסות לו"; כי "מצטיירת תמונה של מערכת יחסים קשה, שלא לומר אפלה, בין המשיב למתלוננת" המשליכה על קיומה של עילת מעצר בגין מסוכנות; וכי קיים יסוד ממשי לחשש כי שיחרור המבקש יביא לשיבוש מהלכי חקירה.
...
דין הבקשה להידחות.
חרף טענות המבקש, לא מצאתי עילה להתערבות במסקנה זו, שהתקבלה לאחר שבית המשפט המחוזי עיין גם בחומר החקירה הנוסף.
הבקשה נדחית אפוא.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2015 בעליון נפסק כדקלמן:

לפניי בקשה ליתן רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ר' בש, עמ"י 210/15) מהיום, 31.7.2015, שלפיה נתקבל ערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום קריות (כבוד השופט א' נאמן) מיום 30.7.2015 לשחרר את המבקש בתנאים מגבילים למעצר בית מלא בבית הוריו בחיפה.
המבקש הנו חשוד בעבירות של תקיפת בת זוג וגרימת חבלה של ממש, איומים, היזק במזיד לרכוש וגניבה.
...
דין הבקשה להידחות.
סבורתני כי הבקשה, שנוסחה כאמור באופן כוללני ולאקוני, אינה מגלה כל נימוק שבגינו יש להיעתר לה ב"גלגול שלישי".
סוף דבר, הבקשה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום קריית גת נפסק כדקלמן:

מבוא לפני תביעת התובע, עו"ד במקצועו, לפצוי כספי בגין נזק אשר נגרם לטענתו, לרבות לגופו, עקב תקיפת שוטרים בעת מעצרו בחשד לעבירת אלמ"ב - תקיפה כלפי בת זוגו, תקיפת שוטרים ושיבוש הליכי חקירה.
משהוגש ערר בפני בית המשפט המחוזי ע"י המישטרה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של התובע, למשך 4 ימים, עד ליום 16/4/15, אז הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות של תקיפת בת זוג, איומים ותקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים.
כאמור, ילנה בהודעתה במישטרה מיום 13/4/14 ציינה כי היא "מתגוררת עם חבר שלי אברהם משעלי". בית המשפט המחוזי , בקבלו את ערר המישטרה על החלטת בית משפט השלום לשחררו למעצר בית בתנאים מגבילים , והאריך את מעצרו של התובע עד ליום 16/4/14, קבע, בין השאר, בהחלטתו כי "עיון תיק החקירה מלמד כי ראיות לכאורה לבצוע העבירות המיוחסות למשיב – ישנן כבר כעת בתיק החקירה....חומר הראיות שבתיק החקירה מלמד גם על מסוכנות רבה הקמה מצדו של המשיב." (עמ"י 25347-04-14 מיום 13/4/14 , ההדגשה אינה במקור –א.ז.).
...
התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין נזקיו, הגם שלא הוכיח נזקים כלשהם ועל כן יש לדחות את תביעתו.
סיכום התוצאה היא איפוא כי הנתבעת לא חרגה ממתחם הסבירות בעת מעצרו של התובע ולא נמצא כי בנסיבות מעצרו הופעל כנגדו כוח בלתי סביר וכך במסגרת דיוני הארכת מעצרו והעבירות אשר יוחסו לו , אשר עמדו תחת ביקורת שיפוטית בכל שלבי הדיונים בעניינו.
מכאן כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענת רשלנות כנגד הנתבעת ולפיכך דין התביעה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו