מבוא
לפני תביעת התובע, עו"ד במקצועו, לפצוי כספי בגין נזק אשר נגרם לטענתו, לרבות לגופו, עקב תקיפת שוטרים בעת מעצרו בחשד לעבירת אלמ"ב - תקיפה כלפי בת זוגו, תקיפת שוטרים ושיבוש הליכי חקירה.
משהוגש ערר בפני בית המשפט המחוזי ע"י המישטרה, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של התובע, למשך 4 ימים, עד ליום 16/4/15, אז הוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות של תקיפת בת זוג, איומים ותקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים.
כאמור, ילנה בהודעתה במישטרה מיום 13/4/14 ציינה כי היא "מתגוררת עם חבר שלי אברהם משעלי".
בית המשפט המחוזי , בקבלו את ערר המישטרה על החלטת בית משפט השלום לשחררו למעצר בית בתנאים מגבילים , והאריך את מעצרו של התובע עד ליום 16/4/14, קבע, בין השאר, בהחלטתו כי "עיון תיק החקירה מלמד כי ראיות לכאורה לבצוע העבירות המיוחסות למשיב – ישנן כבר כעת בתיק החקירה....חומר הראיות שבתיק החקירה מלמד גם על מסוכנות רבה הקמה מצדו של המשיב." (עמ"י 25347-04-14 מיום 13/4/14 , ההדגשה אינה במקור –א.ז.).
...
התובע לא הוכיח קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין נזקיו, הגם שלא הוכיח נזקים כלשהם ועל כן יש לדחות את תביעתו.
סיכום
התוצאה היא איפוא כי הנתבעת לא חרגה ממתחם הסבירות בעת מעצרו של התובע ולא נמצא כי בנסיבות מעצרו הופעל כנגדו כוח בלתי סביר וכך במסגרת דיוני הארכת מעצרו והעבירות אשר יוחסו לו , אשר עמדו תחת ביקורת שיפוטית בכל שלבי הדיונים בעניינו.
מכאן כי לא עלה בידי התובע להוכיח טענת רשלנות כנגד הנתבעת ולפיכך דין התביעה להידחות.
