במועדים מאוחרים יותר חתמו המשיבים השני והשלישי, בעלי המניות של החברה, על כתבי ערבות בלתי מוגבלים בסכום, שבהם התחייבו לערוב לחובותיה של החברה בגין החשבון.
על מנת לבסס מסקנה כזו יש להראות קשר בין המעילה שביצע הפקיד לבין הפעולות הנזכרות, שהרי גם פקיד שמועל עשוי לבצע פעולות רבות באופן תקין ורגיל, ואין חזקה או טענה, כי המעילה התייחסה באופן כלשהוא לחשבון החברה.
במסמכים המתוארים די היה כדי לאפשר לחברה להציג גירסה מפורטת בדבר פעולות, אשר היה למנהליה חשד כי נעשו שלא בסמכות או שלא בהרשאה.
שנית, על רקע עובדות המקרה דנן, פעולה של איחוד חשבונות, כפי שנידרש הבנק לעשות על-ידי בית המשפט, עומדת בנגוד לרצונם של מינהלי החברה, בעלת החשבון:
כמוסבר לעיל, מנהל הכספים של החברה, דני רחמים, לא רצה כלל בשבירת תכניות החסכון, והאלטרנטיבות אשר ראה לנגד עיניו היו מכירת כל מניות בנק הפועלים שברשות החברה, תוך כיסוי חוב החברה על-ידי הלוואת גישור מן הבנק או בנטילת הלוואה אשר תכסה את החוב שנוצר עם פירעון ההלוואה הראשונה.
סעיף זה מחייב תאגידים בנקאיים להשקיע כספים הנמצאים בפיקדונות ללא תנועה, אך על-פי סעיף קטן (ג) שלו, אין חובה זו חלה, מקום שבו הצליח תאגיד בנקאי ליצור קשר עם בעל הפיקדון.
...
בית המשפט מצא בסיס למימצאים אלה בעיקר בעדויות אשר נשמעו לפניו וקבע, כי הוא מאמין לגרסת המשיבים בדבר בקשתם מתורג'מן למכור את מניות הבנק, בדבר הסיבה לנטילת ההלוואה הראשונה (היינו-שיכנוע שהופעל על-ידי תורג'מן) ובדבר אי ההכרות בין המשיבים ובין הגורמים אשר מהם נטלה החברה את שתי ההלוואות.
אף המשיבים אינם דבקים בקביעה זו ואינם חולקים על טיעוני הבנק, כי לא התרשל בעיניין זה.
בנסיבות אלה סבורני, כי מסקנתו של בית המשפט קמא בשאלה זו אינה יכולה לעמוד.
מובן כי מדובר בהתרשמות חזותית בלבד מן המסמכים אשר הוגשו כראיה בתיק; ייתכן, כי בחוות דעת מומחה ניתן היה להסביר הבדלים אלה ולהראות, כי אין הם שוללים מסקנה בדבר אמיתות החתימה על ת/4.
ברם, בהיעדר ראיה כלשהי מטעם הבנק אשר תוכל לבסס הסבר כאמור, אינני סבור כי הבנק הרים את נטל השכנוע המוטל עליו, ולכן דין תביעתו כנגד המשיבה השלישית להידחות.
לאור כל האמור לעיל הערעור כנגד החברה והמשיב השני מתקבל, והערעור כנגד המשיבה השלישית נדחה.
