חשבוניות מס מזויפות של קבלן

כן נקבע, כי הנתבעים כשלו בהוכחת טענתם לפיה התובע הגיש חשבוניות מס מזויפות וכן, נדחתה טענת הנתבעים לפיה יש להורות על דחיית התביעה בשל העובדה שהתובע נימנע מלהשיב על שאלות בחקירתו הנגדית ולאור סרובו להציג את פנקס החשבוניות ובו פירוט שמות לקוחות נוספים.

שלישית, כאמור לעיל, בעוד הסכום הנזכר במחברת כסכום אשר שולם לקבלן על ידי הנתבעת ובעלה המנוח עומד על סך של 246,250 ₪ הרי, שבנספח ב' לכתב התביעה צוין כי הסכום אשר שילמו לתובע עומד על סך של 226,250 ₪.

...

סיכום: לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הסכומים אשר שילמו הנתבעת ובעלה לתובע עומדים על סכום כולל של 160,500 ₪ וזאת, כפי שיפורט להלן.

סוף דבר: הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 95,100 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

כמו כן, הנני מחייב את הנתבעים לשאת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪.

הרקע לבקשה המבקש הנו קבלן בנין, והמשיבה הנה חברה שעוסקת, בין היתר, בעבודות בידוד ואיטום.

ביום 18.11.2015 ניתן החלטה הדוחה את הבקשה: "הבקשה לביטול פסק הדין שבסיסו הסכמי (לרבות טענת הטעה), יש להביאה בתביעה עצמאית ונפרדת לביטול ההסכם עקב פגמים בכריתתו ולא במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין". ביום 28.4.2019, למעלה משלוש שנים לאחר מתן החלטה בשנת 2015, הגישה המשיבה תביעה שנייה כנגד המבקש, בגדרה היא ביקשה מביהמ"ש לבטל את פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, בטענה לפגמים בהסכמתה לדחיית התביעה שניתנה על סמך הגשת חשבוניות מס מזויפות על ידי המבקש (להלן: "התביעה השנייה", "ההליך השני").

...

אני סבור כי לא נפל בהחלטת בימ"ש קמא שבנדון פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. חלק נכבד מהטענות שהובאו בכתב הבקשה מופנות למעשה כנגד הקביעה המופיעה בפסק הדין לעניין התרמית.

שנית, בימ"ש קמא צדק בקביעתו לפיה אין מקום להיעתר לבקשה לאור התביעה השלישית, שבגדרה יוכל המבקש להתגונן לגופו של עניין בפני טענת התרמית.

לאור האמור לעיל, הבקשה נדחית.

או אז, נתברר לתובעת, לטענתה, כי הנתבע הונה את התובעת, עת הציג עצמו כנציג של חב' פרחי השרון ואף הנפיק ומסר בידיה חשבוניות מס של חב' פרחי השרון, אשר נתבררו כמזויפות, בעודו גורף לכיסו את רכיב המע"מ. במסגרת ההליכים שהתנהלו על ידי משרדי המע"מ, נחקרו מר דיגמי והנתבע, תחת אזהרה.

כמו כן, מיתעלם הנתבע מן העובדה שהוא קיבל את הכספים בגין רכיב המע"מ, בשל כל אותן חשבוניות.על פי טענתה, הנתבע ביקש ממר דיגמי למלא חלק מהחשבוניות עבורו, בטענה כי כתב ידו של הנתבע הנו "כתב חרטומים". טענות הנתבע הנתבע הכחיש כי הציג עצמו כנציג של חב' פרחי השרון וטען כי הוא קבלן הסעות עצמאי, אשר סיפק לתובעת מעת לעת שירותים כקבלן משנה.

...

המסקנה אליה הגיע ממונה צוות ביקורת במע"מ תל אביב, היתה, כי הדוחות שהגישה התובעת, אינם מלאים ואינם נכונים.

אינני מקבלת את עדותו זו של מר דיגמי, ונזכיר את עדותו של מר דיגמי בפני בית המשפט המחוזי בערעור התובעת.

סוף דבר: התביעה כי הנתבע ישלם לתובעת את הסך של 187,000 ₪ שנדרשה לשלם למע"מ- נדחית בזאת.

התוצאה היא כי התביעה נדחית אפוא.

לאחת הפרשיות של דרישת תשלומים נלוות גם עבירות זיוף חשבוניות מס שהנאשם דרש לקבלן.

בפרשת זילברמן הואשם עובד של מפעל ממשלתי בכך שבהיותו מפקח על פעולתם של קבלנים שביצעו עבודה לטובת המפעל קיבל מידיהם שוחד.

...

אני מרשיע את הנאשם בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין.

אישום רביעי אני מרשיע את הנאשם בעבירה של קשירת קשר לקבלת שוחד לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין וסעיף 290 של אותו חוק.

אני מרשיע את הנאשם בעבירה של לקיחת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין.

גירסתו לפיה אינו זוכר את פרטיהם של קבלני המשנה יש בכך כדי לסבך את הנאשם ולהעביר את נטל הראיות על כתפיו למתן הסבר מניח את הדעת ביחס למהות העיסקאות נשוא החשבוניות.

טען כי חשבוניות אמיתיות שלו הן חשבוניות ממוחשבות ואילו חשבוניות המס שהוצגו בפניו על ידי המאשימה הנן מזויפות, לא מזהה אותן, לא כתב אותן ולא חתם עליהן.

...

עוד נטען כי יש לעשות בידוד של הראיות המפלילות שהביאה התביעה ולאחר שנבחנות הראיות המפלילות ביחס לכל אחת מהחברות הנטענות כי הנאשם הגיש את החשבוניות ביחס אליהן הרי שנותרות רסיסי ראיות בלבד, אם בכלל וביחס לכך, יש לקבל כמכלול את הטענה כי אין להשיב לאשמה ולמצער ככל שבית המשפט יגיע למסקנה כי יש מקום לחייב הנאשם לתת את גרסתו הרי שיש לחייבו אך ורק ביחס לאותן חשבוניות לגביהן הובאו ראיות לכאורה ביחס לאשמתו של הנאשם.

יובהר, לא נעלם מעיני בית המשפט הקשיים הראייתיים והמשפטיים שההגנה טוענת להן, אך סבורני כי לא יהיה זה נכון לדון במשקל שיש לראיות במסגרת טענת אין להשיב לאשמה אלא במסגרת ההכרעה הסופית בתיק.

לאור כל האמור, מצאתי לדחות הטענה כי אין להשיב לאשמה והנאשם נדרש למסור גרסתו בהתאם לתכנית המשפט כפי שתיקבע בתיאום בין הצדדים.