ביום 10/4/2003 פתחה התובעת בחתימתה בבנק חשבון חוזר דביטורי מס' 869100/48 (להלן: "החשבון").
שנית - האם פעל הבנק בנגוד לאיסור התניית שירות בשירות וחייב התובעת, בנגוד לרצונה, בפתיחת פקדונות כתנאי למתן אשראי והלוואות.
טענה זו עניינה בהפרת הוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981, כדלקמן:
"לא יתנה תאגיד בנקאי מתן שירות בקניית שירות אחר או נכס ממנו או מאדם אחר שהתאגיד ציין, אלא אם קיים קשר עסקי סביר בין השרות המבוקש לבין קיום התנאי".
בהתאם לחוק הנ"ל, התניית שירות בשירות תתקיים רק בהנתן מתאם, יחס הדדי, בין שני השירותים.
הוסף לכך הודאת מוהנד בעדותו (עמ' 9 ש' 3-12) כי אין לו כל ידיעה לעניין הטענה בדבר התניית שירות בשירות ומשלא הוכחה התאמה בין הפקדונות שניפתחו לשירות אחר, לרבות אשראי שניתן, אני קובע כי לא הוכחה טענת התובעת בדבר "התניית שירות בשירות".
יוער כי רוב טענות התובעת בדבר התרשלות הבנק בניהול החשבון, בדבר ייעוץ מגמתי, הפרת אמון, חיוב בריביות ועמלות שלא כדין ועוד, היו טענות אשר נטענו בעלמא ולא נתמכו בראיות של ממש.
...
אשר על כן ומכל אלה הגעתי למסקנה לפיה מצאתי לנכון לדחות טענת התובעת, כי במסגרת ניהול החשבון אולצה על ידי הבנק לעשות ולפעול שלא מרצונה החופשי.
הוסף לכך הודאת מוהנד בעדותו (עמ' 9 ש' 3-12) כי אין לו כל ידיעה לעניין הטענה בדבר התניית שירות בשירות ומשלא הוכחה התאמה בין הפיקדונות שנפתחו לשירות אחר, לרבות אשראי שניתן, אני קובע כי לא הוכחה טענת התובעת בדבר "התניית שירות בשירות".
יוער כי רוב טענות התובעת בדבר התרשלות הבנק בניהול החשבון, בדבר ייעוץ מגמתי, הפרת אמון, חיוב בריביות ועמלות שלא כדין ועוד, היו טענות אשר נטענו בעלמא ולא נתמכו בראיות של ממש.
סוף דבר
אני מורה על דחיית התביעה.
