חריגת מיופה כוח בחשבון בנק מהרשאה

התובע מלין על כך שהנתבעת ביצעה פעולה ש"אושרה" על ידי אביו, שאינו מורשה חתימה או מיופה כוח בחשבון, וכי ההעברה לא נעשתה באחת מתחנות היציאה שנקבעו בתכנית.

נטען כי לאחר שהחשבון היתנהל בחריגות משמעותיות תקופה ארוכה ונכשלו ניסיונות הבנק ליצור קשר עם התובע, עלה בידי פקידת בנק, שהכירה את הורי התובע, ליצור קשר עמם ולאחר שהשתכנעה כי אביו , המוכר לבנק, שוחח עם התובע וקיבל ממנו הנחיה לפדות 10,000 ₪ מהפקדון לצורך הקטנת יתרת החובה בחשבון, פעל הבנק לבצוע הפעולה כדי להקטין את הנזק.

בימ"ש קמא קבע כי מהעדויות שהובאו בפניו עולה כי אין ספק שהשיחה עם האב והפעולה האקטיבית שנעשתה בהמשכה, ניתנה ללא הרשאה; בנק לא אמור לפעול בהיעדר הרשאה, גם אם לצרכי הקטנת ניזקו של הלקוח.

...

משכך ובשים לב לכך שהדבר כלל אינו משתקף מהפרוטוקול ומהחומר בתיק בית משפט קמא (לדוג' - לא הוגשה בקשה מטעם התובע להעיד את המומחה, וממילא לא סורבה בקשה שלא הוגשה) טענה זו דינה להידחות.

ג) בימ"ש קמא בחן את מכלול הטענות והגיע למסקנה ולפיה יש לקבל את תביעת המבקש בחלקה הקטן.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות .

בכתב התביעה האמור היתייחס הבנק להגשת התביעה הכספית נגד התובע ומתן פסק דין בתביעה זו. עוד נטען, כי לאחר שננקטו הליכי הוצל"פ לבצוע פסק הדין נגד התובע, פנה התובע לבנק והודיע כי הוא לא פעל כימעט בחשבונו וכי מרבית הפעולות התבצעו על ידי אביו, מבלי שהאב קיבל ייפוי כוח או הרשאה לפעול בחשבון הבנק.

התביעה אינה בשל החריגות שנתגלו בחשבון אלא מדובר בעילה ממוקדת יותר, והמיקוד הוא בכך שהבנק אפשר לאב לבצע פעולות שונות ללא הרשאה.

...

אולם, אלו אינם יכולים להעמיד בידי התובע עילת תביעה, נוכח המסקנה בדבר ידיעתו ואישורו לגבי פעולות האב בחשבון הבנק (הן במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2000 ובעיקר נוכח הסכמתו ואישורו בדיעבד נוכח הפגישה מיום 26.10.00 והתנהגותו בתקופה שבסמוך לאחר המועד הנ"ל בסוף שנת 2000 וכן בשנת 2001).

נוכח המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית.

בהקשר זה מדגיש הבנק כי התובע העניק למר ספיר הרשאה בלתי מוגבלת לפעול בחשבונותיו, הן האישיים והן של חברות שבשליטתו, הן לטובת התובע והן לטובתו האישית של מר ספיר; כי התובע הורה לבנק שלא להעביר אליו מידע ומסמכים בנוגע לחשבונותיו אלא באמצעות מר ספיר שפעל כשלוחו; כי הבנק פעל על פי הוראותיו של התובע, ביודעו כי האחרון מעורב ומעורה בחשבונותיו; וכי במהלך תקופה ממושכת לא הועלתה אף טענה או השגה נגד המידע שנימסר או נגד הפעולות שבוצעו בחשבונות, ועל כן הבנק לא היה יכול לסבור כי מתקיימות נסיבות חריגות או יוצאות דופן המחייבות אותו בנקיטת אמצעי זהירות.

ובמה דברים אמורים? בשונה משתי הערבויות הראשונות שהוצאו מחשבונו האישי של מר גזונדהייט, ערבות זו הוצאה כאמור בחשבון חברת KF. למר ספיר הייתה הרשאה לפעול בחשבון חברת KF בהיותו בעל תפקיד בחברה, ועל קיומה של הרשאה זו אף חזר מר גזונדהייט באופן מפורש וספציפי במסגרת מכתבו לבנק מיום 1.7.2001, זמן ניכר לאחר שהחל בבדיקת ההתנהלות בחשבונותיו ולמרות שבקש לבטל את יתר ייפויי הכוח שנתן.

...

דינו של ערעור זה, על שני ראשיו, להידחות.

בכל הנוגע לתוקפה של הערבות הכללית, בעניין זה מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה אף אם למר ספיר הייתה הרשאה ליצירת הערבות בשמו של מר גזונדהייט, אין לקבלה בהינתן הפגמים שנפלו בעשייתה, ובפרט בהיעדר התייחסות לחשבון הבנק במסגרתו ניתן יהיה לממשה בעת הצורך.

סוף דבר סיכומו של דבר, אם תישמע דעתי, אציע לחבריי כי ערעור התובעים על פסק הדין החלקי יידחה בכללותו; ערעור הבנק על פסק הדין החלקי יתקבל בחלקו, בכל הנוגע לשיעור הריבית הרגילה שנקבע לתקופה שעד ליום 28.6.2009, כאמור בפסקה 126 לעיל; ערעור הבנק על פסק הדין המשלים יידחה במלואו.

לטענת התובע, העובדה שהנתבעים התגרשו בשנת 1999 אינה פוטרת את הנתבעת 1 מאחריות לנעשה בחשבון הבנק שלה או הפעולות המבוצעות בו, גם אם הן נעשות על ידי הנתבע 2, כאשר הוא מיופה כוח בחשבון.

באותו מעמד הודיעה לו בע"פ כי אינו עוד מיופה כוח בחשבון ואין לו כל הרשאה לבצוע פעולות בו. בדיעבד, גילתה הנתבעת 1, לטענתה, כי נתבע 2 רימה אותה ועשה שימוש בלתי חוקי בחשבון.

האם בין השנים 99 עד סגירת החשבון ב- 2006 לכאורה, לא קיבלת כל מכתב מהבנק שמתריע או מראה על ביצוע פעולות חריגות בחשבון.

...

לאור האמור, אני מקבלת את טענת הנתבעת 1 כי השיקים ניתנו ע"י נתבע 2 ללא הרשאה וכי אינה חייבת בגינם כלפי התובע.

" לנוכח כל האמור, התביעה כנגד נתבעת 1 נדחית.

לנוכח כל האמור ומשהנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון, אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבע 2.

אומנם אין מדובר בטענה עובדתית חלופית משבתצהיר מושא התובענה היא טוענת שאין מדובר בחתימתה ואין היא טוענת בתצהיר האחר ביחס לאותו שטר כי זוהי חתימתה אולם התצהיר האחר שופך אור על התצהיר בתיק זה. לאמור כי אומנם היא מצהירה אמת (כטעם מדוע כן לקבל את תצהירה כאן בשים לב לחריגי הפסיקה כאמור) ואכן אין זוהי חתימתה אולם אם ניפתחו 2 תיקי הוצאה לפועל בגין אותה סדרה של שטרות כשהן לא חתומות על ידה אלא על ידי בנה שייפתה את כוחו לפעול בחשבונה הרי שאין משמעות לכך שהשטר לא חתום על ידה מקום בו חתום על פי הרשאה כאמור בתצהיר האחר (ראו שלום לרנר דיני שטרות 450-488; ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799) בכל הנוגע לפרשנות לסעיפים 19 (ב), 20 (ב) (1) ו-92 (א) לפקודת השיטריות; סעיף 6 (א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965).

אומנם המנוחה ציינה בתצהירה בתיק המקביל כי בנה חרג מהרשאתה הספציפית (מה שלא נטען בתצהיר בתיק דנן) הואיל וניתנה הרשאה כללית משיכת שיקים מחשבונה אולם בתנאי שהיתרה מאפשרת משיכת שיקים ולפיכך ככל שנמשכו מהחשבון על ידי בנה שיקים לצד ג' עת היתרה בחשבון לא אפשרה זאת הרי שהדבר נעשה לדבריה ללא הסכמתה וללא ידיעתה ומדובר בחריגה מהרשאתה (סעיף 18 לתצהיר).

...

בית המשפט ניסה להביא את הצדדים לפשרה בשים לב לכך שקרן החוב בתיק עמדה על סך של 2143 ₪ (ככתוב על גבי השטר) ולפי נתוני פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל על סך של 2573.63 ₪ אותם הסכימו הנתבעים לשלם ולו מפאת ערכי מטרד אולם התובעת סירבה משהחוב עומד על סך של כ-10,000 ₪ מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל עת היה פתוח נגד המנוחה תיק הוצאה לפועל נוסף ע"ס של כ-10,000 ₪ אשר נסגר עקב חוסר מעש בשנת 2013 ועל כן תהיה מוכנה לתשלום המופחת תחת הקמתו לתחייה של התיק האחר – דבר שהנתבעים סירבו לו. על כן, אין מנוס אלא להכריע בתיק.

אני סבורה כי תצהירה של הנתבעת לפיו היא לא חתומה על השטר עומד בניגוד לאינטרס רכושי שלה ולא בשל כך דווקא שמדובר בסכום לא גבוה במונחי קרן ועיקר ההתנגדות היא סביב הסכום שתפח (שלכך יש לה טענות הראויות להיבחן בשל העדר המצאה כדין) אלא כי התובעת עצמה הציגה תצהיר של הנתבעת שהוגש ביחס לאותם שטרות עת נפתחו שני תיקי הוצאה לפועל ולו הייתה מקבלת בתיק זה אזהרה במועד היא הייתה מגישה באמצעות עוה"ד שלה דאז התנגדות כפי שהגישה שם וברי כי אם עוה"ד שלה מגיש בשני תיקים מקבילים המתייחסים לאותו חוב תצהירים (וכל שכן לטענת התובעת הוגשה בקשה מצד הנתבעת לאיחוד תיקים) הוא לא היה מגיש תצהיר "סותר" לכאורה.

אמור מעתה; בשל התצהיר שהוגש מצד המנוחה בתיק המקביל לפיו בנה היה מיופה כוחה בחשבון והשיקים נמסרו מאותה סדרה, הרי שאין בידי לקבל את טענת הזיוף ועל כן התביעה בנוגע למהות החוב ועצם החוב היא זו שמתקבלת – להבדיל מגובה החוב מושא ההתנגדות.

סיכומו של דבר.

אי לזאת, ולנוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שבכל הנוגע לעצם החוב התביעה מתקבלת אולם לא בנוגע לגובה החוב כפי שמעודכן במחשבי ההוצאה לפועל אלא יש לחשב ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א -1961 מיום 6.12.20 על הסכום שנקבע עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל (עת מתווספת לקרן החוב בתיק ריביות כדין, לרבות אגרת פתיחת תיק ושכ"ט א' למשל עת התיק נפתח ביום 1.1.2007 ומועד פרעונו של השטר הוא 28.10.2006 ובשים לב לסוגי ריביות– נתונים המצויים במומחיות כב' רשם ההוצאה לפועל שהתמונה המלאה בתיק ההוצאה לפועל בנוגע לריביות שנצברו בתיק ההוצאה לפועל מונחת לפתחו עת יש לתקן את הריבית וההצמדה למועד ההמצאה, 6.12.20, בהתאמה).