חריגה מעונש הולם בשל שיקולי שיקום בתיקון 113 לחוק העונשין

דיון והכרעה: תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השפוטי והעניק מעמד בכורה לעקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

בית המשפט רשאי לחרוג ממיתחם העונש ההולם בשל שקולי שקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

סטייה ממיתחם העונש ההולם משקולי שקום: כאמור, בהתאם לסעיף 40 ד(א) לחוק העונשין אם מצא בית המשפט שיש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, רשאי הוא לחרוג ממיתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו על פי שקולי שקומו.

...

   "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

סטייה ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום: כאמור, בהתאם לסעיף 40 ד(א) לחוק העונשין אם מצא בית המשפט שיש סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם, רשאי הוא לחרוג ממתחם העונש ההולם ולקבוע את עונשו על פי שיקולי שיקומו.

לאור זאת, אני סבור שהטלת מאסר בפועל יהווה עבורו גורם דחק שעלול להוביל לנסיגה במצבו.

דיון והכרעה תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השפוטי והעניק מעמד בכורה לעקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

בית המשפט רשאי לחרוג ממיתחם העונש ההולם בשל שקולי שקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

...

על אף התיקונים שנעשו בכתבי האישום, מצטיירת תמונה של מסכת עבריינית אחת בה התכוון הנאשם בסופו של דבר לקבל את תמורתה של הקופה המצויה בחנות במזון, בין אם בעצמו (על פי העובדות והעבירות של כתב האישום המצורף) ובין אם על ידי אחר (על פי העובדות והעבירה של כתב האישום העיקרי).

לאחר עיון בפסיקה אליה הפנו הצדדים וכן בפסיקה רלוונטית, בשים לב לנסיבותיהן כפי שפורטו בכתבי האישום המתוקנים, אני קובע שמתחם העונש ההולם לעבירות אותן ביצע הנאשם הוא 6-18 חודשי מאסר בפועל, מאסר מותנה ופיצוי (עפ"ג (מחוזי חי') 4893-07-17 דהן נ' מדינת ישראל (20.07.17)).

אני מורה על הפעלת עונשי המאסר המותנים למשך 3 חודשים ולמשך 6 חודשים אשר הוטלו בת"פ 41606-03-21 בגזר דין מתאריך 02.12.21 בכך שירוצו בחופף האחד לשני.

דיון והכרעה: תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השפוטי והעניק מעמד בכורה לעקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

בית המשפט רשאי לחרוג ממיתחם העונש ההולם בשל שקולי שקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

...

במכלול הנסיבות, אני סבור כי העונש שהושת על המבקשים אף מקל עמם ואין בו כדי לבטא את החומרה שיש בהחזקת כלי הנשק המאולתרים.

בית המשפט רשאי לחרוג ממיתחם העונש ההולם בשל שקולי שקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

בתי המשפט המחוזיים נצרת וחיפה אמצו אף הם את המיתחם הנ"ל. זאת ועוד, גם סעיף 40 י"ב לחוק העונשין, המעוגן בתיקון 113 לחוק, דן בנסיבות נוספות וקובע ש"אין לגרוע מסמכות בית המשפט לשקול נסיבות נוספות לבצוע העבירה לשם קביעת מיתחם העונש ההולם.

...

על עובדה זו חלק הסניגור ולאחר ששמעתי את הצדדים ומאחר ועבירת החזקת הסכין לא מתייחסת לנסיבות ההחזקה, ולא הייתה מחלוקת בין הצדדים ביחס ליסודות העבירה, אלא על נסיבות ביצועה בלבד, הוריתי על מחיקת סעיף 3 לעובדות כתב האישום.

ר' למשל האמור בע"פ 242/07 אובלימוב נ' מדינת ישראל, שם נפסק: ואכן אין צורך להכביר מלים על כך שסכין קוראת לשולף ולדוקר כשם שפירצה קוראת לגנב; "תת תרבות הסכין" על גילוייה השונים – מהחזקת סכין ועד לשימוש אלים בה – היא אורח תדיר, לא רצוי, בבתי המשפט, לרבות בבית משפט זה; היא כבר גבתה לא מעט חיי אדם, ועל כן אין מנוס מענישה מרתיעה לגביה, בכל גילוייה.

ר' גם דברי בית-המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 5953-03-09, אבו לשין נ' מדינת ישראל: "לא מצאנו עילה להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא. הלכה היא כי בעבירות של נשיאת סכין יש מקום לגזור עונש של מאסר. אמנם קיימים מקרים חריגים בהם לא נגזר עונש כאמור, ואולם בדרך כלל, וגם כאשר מדובר בנאשמים ללא עבר פלילי, גוזרים בתי המשפט עונש של מאסר בפועל על אלו הנושאים על גופם סכין ללא צידוק סביר." עוד ר' רע"פ 2932/08 מרגאן נ' מדינת ישראל, רע"פ 9400/08 מועתז נ' מדינת ישראל, ע"פ 39461-10-13 גרשקוביץ נ' מדינת ישראל, עפ"ג 27836-08-14 חזן נגד מדינת ישראל וע"פ (חיפה) 31988-06-10 גטהון נ' מדינת ישראל והפסיקה המצוטטת בו. בנסיבות אלה אני קובע שמתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם בהליך זה שלפני, נע בין 5-12 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה צופה פני עתיד.

בנסיבות אלה, סבורני שיש למקם את הנאשם מעט מעל לרף התחתון של המתחם לצד הטלת ענישה הצופה פני עתיד.

דיון והכרעה תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השפוטי והעניק מעמד בכורה לעקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו.

  בית המשפט רשאי לחרוג ממיתחם העונש ההולם בשל שקולי שקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

...

 "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

עם זאת, כפי שנכתב ברע"פ 9269/17 ראמי אבו עישא נ' מדינת ישראל (15.01.18) בו נדחתה בקשת המבקש להקלה בעונשו לאחר שבית המשפט המחוזי ביטל את גזר דינו של בית משפט השלום שאימץ המלצות תסקיר שירות מבחן חיובי וגזר צו של"צ ובמקומו הטיל 15 חודשי מאסר בפועל על גניבת של רכב אחד ועבירות נלוות : "כידוע, עיקרון השיקום, על אף חשיבותו, אינו בא להחליף עקרונות ענישה נוספים, וביניהם עקרון ההלימה. הערכה כי קיים סיכוי שהנאשם ישתקם אינה מובילה בהכרח למסקנה כי יש לחרוג לקוּלה ממתחם העונש ההולם, אף אם תסקיר שירות המבחן תומך בהקלה מעין זו (ע"פ 452/14 דבוש נ' מדינת ישראל (03.04.14), ע"פ 2015/13 פלוני נ' מדינת ישראל (05.08.13), רע"פ 398/14 ערג' נ' מדינת ישראל (16.03.14)). בית המשפט המחוזי בחן את ההליך השיקומי אותו עבר המבקש למול חומרת מעשיו, ועקרון ההלימה, וקבע שבנסיבות העניין אין לחרוג מהמתחם אותו קבע בית משפט השלום. פעמים רבות עמד בית משפט זה על חומרתה של עבירת גניבת הרכב, בה הורשע המבקש, הגורמת נזק מידי לבעל הרכב וכן נזק כלכלי רחב לציבור, ובהתאם על הצורך לנקוט בענישה מחמירה במקרים אלו". לאור האמור ובהיעדר טיפול ושיקום ממשי, לא מצאתי שיש שיקולים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה לקולא.

בהתחשב בחומרת המעשים שביצע הנאשם לאחר תכנון מוקדם עם אחרים, במספר העבירות,  במידת אשמתו של הנאשם, בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, בנזק שנגרם ובמדיניות הענישה הנוהגת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 45 חודשים אשר יחושב ממועד מעצרו 28.02.2023 )בהתאם לתחשיבי שב"ס ונתוני שב"ס).